פסק-דין בתיק א 13082/03

א. עובדות

התובע, יליד 6.8.46, נפגע ביום 24.2.02 עת רכב על קטנוע ברחוב דבורה הנביאה בת"א ( להלן:"תאונת הדרכים"). לאחר התאונה טופל בבי"ח "איכילוב" ובצילום רנטגן אובחנו שברים בכף רגל ימין. כף הרגל הושמה בגבס והתובע שוחרר לביתו עם המלצה להליכה בעזרת קביים. התובע המשיך במעקב אורטופדי במסגרת מרפאת החוץ של ביה"ח ולאחר הסרת הגבס ביום 1.4.02 הופנה לטיפולי פיזיוטרפיה.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות. המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד.

מטעם ביהמ"ש מונו שני מומחים: ד"ר גולדברג, מומחה בתחום האורטופדי קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה סבל התובע משבר תוך-פרקי של עצמות שורש כף רגל ימין. השברים התחברו אך נוצרו שינויים ניוונים בפרק. שינויים אלה גורמים לכאבים בזמן דריכה על כף הרגל וכן ירידה קלה בטווחי התנועה של הקרסול. מצבו ומגבלותיו של התובע הנובעים מכאבים בפרק הנגוע מקבילים למתואר בס' 49 (3) שדן בקשיון נוח של פרקי שורש כף הרגל ומצב זה מתאים ל-5% נכות. במידה ומצבו של התובע יחמיר עד כדי צורך בניתוח, תהיה נכותו בשיעור 10%.

ד"ר אמיר שחר, מומחה בתחום הרפואה הפנימית, התבקש לקבוע נכותו של התובע, בעל עבר רפואי עשיר, אשר איננה קשורה לתאונה. על פי חוות דעתו לתובע היסטוריה רפואית עשירה בכל הנוגע למחלת הסכרת ולמחלת התרואיד. המומחה העריך את נכותו בגין עברו הרפואי בשיעור 68.5%.

ד"ר שחר מציין גם כי איננו מוצא שפציעתו תרמה או שעלולה לתרום למחלותיו וכי יש לקחת בחשבון סיכון יתר לסיבוכים אפשריים במידה ויתבצע ניתוח לתיקון הקרסול.

הצדדים ויתרו על חקירת המומחים.

ב. עברו של התובע - הנכות התפקודית

התובע העיד כי עובר לתאונה תפקד באופן מוחלט ללא מגבלה כלשהי וזאת הודות לטיפול התרופתי שקיבל בגין מחלותיו, כך גם השיב בחקירתו הנגדית (עמ' 6 ש' 5, ש'  8-7).

לטענת הנתבעות אין לקבל גרסת התובע באשר לתפקודו עובר לתאונה שכן גרסתו עומדת בסתירה מוחלטת לעדות שנתן ביום 6.6.01 בפני הועדה הרפואית במל"ל (נכות כללית). על סמך עדותו גם קבעה הועדה במסקנותיה:

"מדובר באדם הסובל ממכלול מחלות קשות ללא סיכוי טוב לשיפור. הפסיק עבודתו כעצמאי בקיוסק וכעת לא עובד. יש לו עדיין כאבים ומוגבלויות אם כי טוען שמצבו השתפר מעט לאחרונה... לא יכול כעת לעבוד. יש לקבוע כי איבד כשרו להשתכר למשך שנה לצורך בדיקת השתלבותו בעבודה".

זאת ועוד; גם ביום 22.1.02 וביום 17.2.02 התלונן התובע בפני ועדה רפואית של המל"ל כי עקב מחלותיו נמנע ממנו לעבוד באופן עצמאי בדוכן של מפעל הפיס. הנתבעות מבקשות לדחות ההסבר שנתן התובע כי עדותו שם ניתנה על מנת להעלות את שיעור הנכות הרפואית לצרכי מס הכנסה (עמ' 8 ש' 7, 11).

עוד טוענות הנתבעות כי עדותו של התובע גם איננה מתיישבת עם אישור קופ"ח שהוצג לו, לפיו התלונן על כאבים ונפיחות בשוק רגל ימין עובר לתאונה. לאחר הצגת האישור הודה התובע כי אכן התלונן על כאבים (עמ' 5 ש' 9-7).

אכן, לפי התיעוד הרפואי עולה בבירור כי התובע סובל ממחלות ותחלואים שונים עוד עובר לתאונה וללא קשר אליה. הנכות כתוצאה מהתאונה הינה תוספת למגבלותיו וניתן היה אף לטעון כי נכות זו היא בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל". יחד עם זאת, מדובר בנכות אורטופדית קלה וההשפעה שלה על היכולת התפקודית ועל כושר העבודה הינה קטנה ומצומצמת. בשים לב לנתונים אלה אפסוק את הפיצוי בתיק זה בהתאם לפרטי הנזק כמפורט להלן:

ג. גובה הנזק

1. עבודה ושכר

על פי האמור בתצהירו של התובע (ת/1), במועד התאונה הפעיל מכוח זיכיון דוכן פיס והכנסתו הייתה מבוססת על עמלה ממכירות. בתום חופשת המחלה שב למקום עבודתו אך נוכח מגבלותיו וקשיי ישיבתו במקום, היקף המכירות פחת ואיתו הכנסותיו. מאז מרץ 2005 הינו פקיד בחברת "ג. שטיינברג ייבוא והפצה בע"מ".

מחקירתו הנגדית למדנו כי עובר לתאונה, למרות תחלואיו, עבד באופן מסודר 6 שעות ביום במשמרות.

התובע צירף נתוני שכר מהם ניתן לראות כי הכנסתו הממוצעת עובר לתאונה עמדה על סך  5,498 ש"ח ולאחר התאונה עמדה על סך 4,027 ש"ח. בעבודתו כפקיד בחברת "ג. שטיינברג ייבוא והפצה בע"מ" השתכר בממוצע 5,485 ש"ח (בחקירתו הנגדית הודה התובע כי בעבודתו הנוכחית משתכר יותר, עמ' 9 ש' 3).

2. הפסד שכר בתקופת אי הכושר

על פי תעודות אי כושר שצורפו לתצהיר התובע שהה באי כושר בין 25.2.02 ועד 1.6.02, דהיינו 3 חודשים ו-5 ימים. עיון בנתוני השכר מצביע על כך שבחודש מאי עבד התובע והשתכר סך של 2,723 ש"ח.

לפיכך התובע זכאי לסך של 10,957 ש"ח בגין הפסד שכר בתקופת אי הכושר (בקיזוז הכנסה שהתקבלה בחודשים מרץ ואפריל בסך של 39 ש"ח על פי הסכמת התובע).