פסק-דין בתיק א 130088/01

1.         מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף.

התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת"), ילידת 13.6.99, שהתה וטופלה במעון שנוהל ע"י הנתבעת מס' 1, "עמותת נילי". מדובר במעון שפעל באישור ובפיקוח, הנתבעת מס' 2, מדינת ישראל- משרד העבודה והרווחה.

התובעים 1 ו-2, הינם הוריה ואפוטרופסיה של התובעת.

2.         ביום 10.11.00, נקראו הוריה של התובעת להגיע  בדחיפות למעון, בשל "אודם" שהתגלה בעכוזה של התובעת (להלן: "הארוע" או "התאונה").

התובעת נלקחה לקופת החולים ומשם הופנתה לאשפוז, בבית חולים קפלן, כשהיא סובלת מכוויה בדרגה 2-1 עם אודם, שלפוחיות וקילופי עור בעכוזה, כפי שמודגם בתמונות שצורפו לתצהיר האם ת/1. התובעת אושפזה למשך 16 ימים, לצורך טיפול בכוויה.

במהלך אשפוזה של התובעת, נפתחה חקירת משטרה והתובעת נבדקה על ידי מומחה מטעם המכון לרפואה משפטית אשר חיווה דעתו כי הכוייה נגרמה כתוצאה ממגע עם נוזל חם (נספחים 19-14 לתצהיר האם, ת/1).

3.         מלכתחילה ולאורך ההליכים המקדמיים שנוהלו בתיק זה, כפרו הנתבעות באחריותן לארוע התאונה. בפתח ישיבת ההוכחות, מיום 5.4.05, הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר בשאלת האחריות, על פיו הנתבעות 1 ו-2, מקבלות על עצמן את האחריות לארוע באופן שהנתבעת מס' 1, תשא ב-80% מסכום הפיצוי והנתבעת מס' 2, תשא ב-20% מסכום הפיצוי, עד לסך כולל של 30,730 ש"ח.

לאור ההסדר האמור, אין עוד צורך לדון בשאלת האחריות והשאלה היחידה העומדת להכרעה, הינה שאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה והנכות

4.         ד"ר יוסף חייק, שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום הכירורגיה הפלסטית, ציין בחוות דעתו כי בבדיקת התובעת, נמצאה צלקת בעכוז שגודלה  כ-3% משטח הגוף.  באזור הצלקת, ניכרים שינויים בגוון ובמרקם העור שאינו אחיד וגס למגע, בהשוואה לאזורים הסמוכים. כן נמצאה צלקת היפרטרופית, בגודל של כ- 3-2 ס"מ, בעכוז השמאלי, צלקת זו, מעובה ובולטת כפי שמודגם בתמונות שצולמו על ידי המומחה, במ/2. ד"ר חייק ציין כי מצב הצלקת סופי, אין סימני גרד או פצעים חדשים ולא קיימת מגבלה תפקודית בהליכה או בכיפוף. ד"ר חייק, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 10%, בהתאם לסעיף 75 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956.

5.         ד"ר חייק, זומן לחקירה על חוות דעתו והסביר כי העריך את הנכות, בהתחשב בגילה של התובעת, במיקום הצלקת ובסימנים שנותרו. ד"ר חייק ציין כי הצלקת אינה גורמת להגבלה בתנועה  וכי: "הסבירות כיום לכאב היא נמוכה. גרד עדיין יכול להיות אבל אני מאמין שהתופעות האלה באיזשהו שלב מסתיימות" (עמ' 12 לפרוטוקול).  ד"ר חייק, הוסיף וציין כי אזור הצלקת ההיפרטרופית, הוא קטן יחסית, כך שאינו צופה הפרעה מבחינת חום או זיעה (עמ' 12 לפרוטוקול).

ד"ר חייק הסביר בעדותו כי מצב הצלקת סופי כך שלא צפויה החמרה או שיפור ואין אפשרות לשיפור מראה הצלקת, על ידי טיפול ניתוחי. ד"ר חייק, הוסיף וציין כי לא ניתן לדעת, מה תהא תגובתה העתידית של התובעת לצלקת וכדבריו: "מבחינת הצלקת, המצב סופי אבל אני לא יודע מה תהיה התגובה לצלקת מבחינה פסיכולוגית, זה מאוד אינדיבידואלי. בבדיקתי, לקח לי הרבה זמן עד שהתובעת נתנה לי לראות את המקום. יכול להיות שבעתיד הכל יהיה בסדר ויכול להיות שלא" (עמ' 11 לפרוטוקול).

עוד ציין ד"ר חייק: "...אני חושב שבגלל המיקום האנטומי שזה אזור הרוגני שזה אזור שהרבה נשים באות אלי לקליניקה לניתוחים פלסטיים בגלל בעיות פחותות יותר. אם הילדה לא תוכל ללבוש חוטיני, ביקיני, כל דבר שחושף, אני חושב שזה מפריע" ובהמשך: "...אם היא רכשה בעיה בקשר למקום אנחנו נראה את זה בגיל מבוגר יותר. לפעמים אנשים בקושי נשאר להם סימן והם נמנעים מלחשוף את המקום. מעבר לזה ביחסים אינטימיים המרקם לא זהה ואני לא יודע כמה זה יהיה רלבנטי  לה ולבעלה.." (עמ' 9 לפרוטוקול).

6.         לאחר שעיינתי בחוות דעתו ובעדותו של ד"ר חייק, כמו גם בתמונות הצלקת, במ/2, ראיתי לאמץ את הערכתו של ד"ר חייק ולקבוע כי נכותה של התובעת, בגין הצלקות שנותרו בעכוזה, הינה בשיעור של 10%.

7.         בנקודה זו, ראיתי להתייחס לטענת הנתבעות, באשר לשאלת מועד ניהול ההליך והאם לא ראוי היה, להמתין עד הגיע התובעת לגיל בגרות כך שניתן יהא לבחון את השפעת הצלקת על אורח חייה ותפקודה.

            מסכימה אני עם ב"כ התובעים כי נוכח הכחשת האחריות, היה צורך להקדים ולהגיש את התביעה בכדי להבטיח את אפשרותם של התובעים, להוכיח טענותיהם בנוגע לאחריות הנתבעות לארוע התאונה ויש לזכור כי ההודאה באחריות, נעשתה רק בפתח ישיבת ההוכחות ולאחר שהתובעים, נערכו לניהול הדיון, הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה  הנזק. בנסיבות אלה, גם אם ניתן לסבור שלאור ההודאה באחריות, אפשר היה לדחות את ברור שאלת גובה  הנזק, למועד מאוחר יותר ולאחר התבגרות התובעת, הרי לאור חוות דעתו ועדותו של ד"ר חייק כי מצב הצלקת הינו סופי ואף לא ניתן לשפרו, על ידי ניתוח עתידי, החלטת התובעים, לסיים את ההליכים, בשלב זה, הינה סבירה, בנסיבות העניין.

דיני הנזיקין, מבוססים מעצם טיבם וטבעם על הנחות, השערות ואומדנות וכלשונו הציורית של כב' השופט חשין, בע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד נז (1)    802: "אכן בחישוב הפיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמים אנו בעינינו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות ותקוות ומשאלת-לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות העתיד - עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה - ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" (שם בעמ' 823-822). ככלל, בעניינם של קטינים, רב הנסתר על הגלוי ובענייננו, לא ניתן לשער, אם בכלל או מתי, תפתח התובעת, תגובה נפשית כלשהי לצלקת, לפיכך ובנסיבות אלה, אין מנוס מהערכת הפיצוי, על בסיס גדר הנתונים והשיקולים, המצויים בפנינו עתה.

פיצוי בגין הפסדי השתכרות

8.         לאור עדותו של ד"ר חייק כי הצלקת, אינה גורמת להגבלה בתנועה או לכאב וכי גם תופעות של גרד, חולפות עם השנים, ולאור מיקום הצלקת, באזור שאינו גלוי ואינו חשוף       לעין כל, איני סבורה כי תהא לצלקת, השפעה על כושר עבודתה של התובעת.

איני מתעלמת מדברי ד"ר חייק, כי השפעת הצלקת, עלולה לבוא לידי ביטוי, בגיל מבוגר יותר ולהתבטא ביחסה של התובעת לגופה ובתגובה נפשית שעלולה להתפתח בעקבות זאת, אלא שסבורה אני כי אין בעדותו של ד"ר חייק בדבר הסתייגותה של התובעת ותגובתה במהלך הבדיקה, בהיותה כבת שלוש וחצי שנים מחד או בעדויות ההורים, מהן עולה כי התובעת מבקרת בגן ומתפקדת כשאר הילדים מאידך, כדי לנבא מה יוליד יום והאם התובעת תפתח תגובה נפשית פתולוגית לצלקת.  בנסיבות אלה,  בהעדר חוות דעת של מומחה בתחום הנפשי, יהא זה מרחיק לכת להניח כי התובעת  תסבול מתגובה נפשית בדרגה כזו שתגביל אותה בעבודה ותפגע בכושר השתכרותה ולמותר לציין כי עצם העובדה שהצלקת עלולה להפריע לתובעת, בלבישת בגד ים או בחשיפת גופה בכלל ובמסגרת יחסים אינטימיים בפרט לרבות אי הנוחות, הצער והבושה  הכרוכים בכך, תלקח בחשבון בפסיקת הפיצוי בגין כאב וסבל.