פסק-דין בתיק א 129811/01

1.         תביעה של אריה חברה לביטוח נגד סוכן ביטוח לתשלום פרמיות ביטוח עבור פוליסות שהוצאו ללקוחות של הסוכן.

2.         התובעת הגישה תצהיר, הכולל פירוט הפוליסות ומצב החשבון לגבי כל פוליסה, וכן את ההסכם שבין הצדדים שמכוחו פעל הנתבע כסוכן.

3.         הנתבע לא התגונן תחילה ולאחר מכן הגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. לבקשה צירף תצהיר. תצהיר זה שימש אותו גם כתצהיר העדות הראשית שלו.

4.         הצדדים התייצבו לדיון ונערכו חקירות נגדיות ולאחר מכן נקבעו סיכומים בכתב.

5.         טענות הנתבע בתצהיר, המכונות "עיקר טענותיי" הן שאינו חייב אישית בגין חובות של הלקוחות "כאשר לא הייתה כל פנייה ללקוחות עצמם ודרישה מהם לשלם את החוב". עוד טוען הנתבע כי הוא אינו חייב לפנות ללקוחות או לגבות מהם ואם נקבע הדבר בהסכם שלו עם חברת הביטוח הרי יש לראות בסעיף תנאי מקפח בחוזה אחיד.

6.         עוד נטען כי חלק מהפוליסות בוטלו עקב אי תשלום ולכן אין זכאות לפרמיות מלאות ולבסוף טוען הנתבע כי התביעה אינה מתייחסת לחלקו כסוכן בפרמיות. עוד טען כי מגיע לו יומו בביהמ"ש ואכן פסק הדין בוטל אולם לא הוגש תצהיר מפורט יותר, אלא הנתבע הסתמך על התצהיר הנ"ל.

            בסיכומיו טען הנתבע, כי אינו אלא מתווך בין החברה למבוטחים וכי חבותו קמה רק לאחר שהחברה פעלה ונכשלה בניסיונות גבייה. עוד טען כי התניה בחוזה היא בלתי חוקית ואין לראות בסוכן ערב לחובות המבוטחים.

7.         התובעת טוענת כי הנתבע הוא סוכן עצמאי. הוא מוכר פוליסות ללקוחותיו, גובה כספים ומעבירם לחברת הביטוח. הוא אחראי לגבייה של הכספים ואין החברה יודעת האם גבה וכמה גבה, האם העביר את הכסף שגבה במלואו לחברת הביטוח. המקרה היחיד שבו מוכנה החברה לפטור את הסוכן הוא כאשר העביר הוראת קבע של המבוטח בחשבון בנק או בכרטיס אשראי. התובעת מסתמכת על ההסכם שבינה לסוכן ועל סעיף בהסכם - 6 (ה).

חוזה אחיד

8.         הנתבע טוען שהסעיף המטיל עליו אחריות בחוזה הוא סעיף מקפח בחוזה אחיד. לטענת חברת הביטוח החוזה הוא חוזה ספציפי ואינו אחיד, ובכל מקרה אין הסעיף מקפח. החברה אינה חברת ביטוח ישיר, אינה פועלת ישירות מול הלקוחות ולכן תפקידו של הסוכן לטפל בעניין זה מול לקוחותיו.

9.         החברה טוענת כי יש סוגים של סוכנים שעימם נעשים הסדרים אחרים ואז מבטלת החברה את הפוליסות תוך זמן קצר אם אין תשלום. מצד שני בהתקשרויות מהסוג שנעשו עם הנתבע אין החברה מבטלת פוליסות אלא לפי בקשת הסוכן. לכן רוב הפוליסות או שלא בוטלו או שבוטלו לאחר תקופת ביטוח ניכרת. דפי החשבון של הפוליסות צורפו לתביעה וחשבון החובות ברור.

10.       במקרה זה הסוכן לא הציג תשתית עובדתית מינימלית אשר תאפשר את הטענה לקיפוח.

11.       טענת הסוכן היא טענה מסוג הודאה והדחה: הסוכן מודה שעשה הסכם ופעל כסוכן ביטוח, מכר פוליסות והפוליסות הוצאו ע"י חברת הביטוח. הסוכן אינו מבסס בכל צורה עובדתית את הטענה שהלקוחות לא שילמו או שפעל באופן סביר לפחות כדי להביא לתשלום.

הסוכן לא צירף דפי חשבון או כל התחשבנות אחרת ומכאן שכל שידוע מבוסס על החשבונות שהגישה התובעת. חשבונות אלה מתייחסים לחובות ולסכומים שקיבלה התובעת ותו לא.

אמנם סוכנות ביטוח אינה דומה לעסק קמעונאי רגיל, ואמנם יש סוגים שונים של סוכנויות ביטוח, וסוגים שונים של גבייה והתחשבנות בין הסוכן לחברה, אולם במקרה זה נקבע אופי הקשר בין הסוכן לחברה בהסכם שקבע את סדרי העבודה והגבייה. במקרה זה, לפי נסיבותיו, ניתן לעשות אנלוגיה לעסק קמעונאי כגון מכולת. בעל המכולת אינו מייצר את המוצרים, אלא מקבלם מהיצרן, מוכר אותם, ומשלם לספק את התמורה בניכוי עמלתו.

במקרה זה סוכן הביטוח פעל באופן דומה. הוא הזמין פוליסות ביטוח למבוטחים שפנו אליו, המבוטחים קיבלו כיסוי ביטוחי. הסוכן חייב היה לגבות את הפרמיות ולהעבירן לחברת הביטוח בניכוי עמלתו. הסוכן קיבל הקלה מחברת הביטוח, בכך שאם חתם המבוטח על הוראת קבע או שמסר שיקים דחויים שהסוכן העביר לחברת הביטוח, לא היה הסוכן אחראי עוד לעניין אותם לקוחות.

12.       הסוכן חייב היה להציג את החשבונות שלו וחייב היה להראות אילו כספים שולמו לו, האם העבירם לחברת הביטוח והאם פעל באופן סביר כדי לגבות את הסכומים מהלקוחות, אפילו אם לא פתח בהליכים משפטיים נגד הלקוחות.

13.       אלא שהסוכן אינו מגלה דבר; לפי טענתו תפקידו מצטמצם למכירת פוליסות וקבלת העמלות מחברת הביטוח. הקושי בטענה זו הוא שהטענה אינה תואמת את ההסכם שבין הסוכן לחברת הביטוח.

14.       ההסכם עם חברת הביטוח שונה. ההבדל בגרסאות אינו  מצטמצם לסעיף בודד שניתן לטעון לגביו כי הוא מקפח, אלא הסוכן מבקש בשלב מאוחר זה לכתוב חוזה חדש בין הצדדים. כמובן שהדבר אינו אפשרי.

15.       במילים פשוטות, למרות הייחודיות של תחום הביטוח בהיבטים שונים, באופן בסיסי שירותי ביטוח אינם שונים משירותים או מוצרים אחרים לעניין השיווק והגבייה. החברה דומה ליצרן או סיטונאי והסוכן דומה לקמעונאי, כלומר הוא זה שיש לו עסק המוכר או מפיץ את השירות ללקוחות.