פסק-דין בתיק א 12981/01

1.       התובע, יעקב אזאצי', הגיש תובענה נגד שלושה נתבעים, שמא וופיק, כלל חברה לביטוח ו"אבנר" בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים ביום 23.2.01 עת רכב בו נסע התובע התנגש חזיתית באוטובוס ציבורי.

התובע שהוא יליד 1973 היה בן 28 ביום התאונה. התאונה סווגה כתאונת עבודה. התובע פונה לבית החולים רמב"ם בחיפה שם אושפז ואובחנו אצלו שבר סגור בעצם הירך הימנית ושפשופים בכף היד. התובע היה מאושפז משך 32 ימים.

בסופו של דבר נקבעו לתובע נכויות על ידי המוסד לביטוח לאומי כדלקמן: משך ששה חודשים מיום התאונה, 100% נכות זמנית; משך שבעה חודשים נוספים, 30% נכות זמנית; משך חמישה חודשים נוספים, 20% נכות זמנית. מיום 1.10.02 נקבעה לתובע נכות צמיתה של 15% בגין חיבור גרוע של עצם הירך. קביעה זו הינה קביעה על פי דין כאמור בסעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

התובע קיבל בסך הכל מהמוסד לביטוח לאומי תשלומים המסתכמים בסכום משוערך של 80,632 ש"ח.

הילוך המשפט

2.       בשלב קדם המשפט הגישו הצדדים תחשיבי נזק וביום 21.4.04 ניתנה הצעה על ידי בית המשפט לסיום התיק (כב' השופ כ' סעב). התובע דחה את ההצעה שניתנה, וניתנה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית. ביום 16.3.05 נשמעו חקירות העדים. מטעם התובע העידו: התובע ואשתו, סיגל. בנוסף, הוגשו בהסכמה תיקי מסמכים כגון, תיק התובע להבטחת הכנסה משנת 1999 (ת/2), תיק הנכות הכללית של אשת התובע (ת/3), תיק מסמכים בנוגע לתלונות בצבא (ת/10) ותיקו של התובע בביטוח הלאומי (ת/11). הנתבעת לא ביקשה להעיד עדים. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב .

עמדות הצדדים

עמדת התובע

3.       אקדים ואומר כי כיוון שהתובע לא ביקש להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות שנקבעה לו על פי דין, איני רואה מקום להתחשב בטענות שהועלו על ידו ביחס לכך שפגיעתו חמורה אף יותר משיעור הנכות שנפסק לו.

          בגין כאב וסבל ביקש התובע לקבל סכום כולל של 35,995 ש"ח (כולל שיערוך וריבית מיום התאונה); בגין הפסדי השתכרות ואובדן כושר השתכרות הציג התובע כי עובר לתאונה כאשר עבד כנהג משאית ועוזר חלוקת סחורה בחברת תנובה (באמצעות חברת כוח אדם) מחודש ינואר ועד למועד התאונה השתכר על פי נתוני המל"ל בסכום של 5,000 ש"ח ברוטו. הובאו נתונים נוספים על ידי ב"כ התובע על פיהם התובע הינו אדם שעתיד היה לעבוד עבודת כפיים. זאת על פי עבודותיו הקודמות ובהסתמך על העובדה כי לתובע 11 שנות לימוד בלבד ללא הכשרה מקצועית מיוחדת כלשהי. בעקבות התאונה פוטר התובע ממקום עבודתו מאחר ולא יכול על פי הטענה לעבוד עוד כנהג חלוקה. מאז התאונה ועד היום לא הצליח התובע למצוא מקום עבודה " למרות עשרות פניות לגורמים תעסוקתיים שונים לרבות פניה למחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי".  התובע ניסה, ללא הצלחה, למצוא מקומות עבודה לאחר התאונה (סעיף ד' לתצהיר התובע).

          התובע חולק על קביעת מחלקת השיקום של הביטוח הלאומי (נספח ז' 2) לפיה הוא יכול לעבוד כנהג משאית או מונית בתנאי שהעבודה אינה כרוכה בעליה או ירידה תכופה מהמשאית, בהיות המלצה זו בלתי הגיונית ובלתי מעשית.  צויין עוד כי לתובע אין רשיון לנהיגה על משאית מעל 15 טון.

4.       לאור כל האמור, היות התובע אדם צעיר שיכול היה לעבוד כנהג משאית, טוען ב"כ התובע כי יש לחשב בסיס שכרו לפי פעם וחצי השכר הממוצע במשק (עמ' 7 לסיכומי התובע).

          ב"כ התובע ביקש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על סך 20% לאור הקשיים שתוארו על ידו בתצהירו ולאור העובדה שלא הובאו דוחו"ת חוקרים או מידע אחר על ידי הנתבעים אשר יפריכו את טענות התובע. כך, לגבי הפסדי העבר ביקש התובע סכום כולל של 70,876 ש"ח ובגין הפסדי העתיד ביקש התובע 471,466 ש"ח.

5.       בגין עזרת צד ג' ביקש התובע שייפסקו לו סכומים כדלהלן: 35,000 ש"ח כסכום גלובלי עבור העבר, 145,677 ש"ח בגין העתיד.

          התובע ביקש שייפסק לו סך 25,000 ש"ח בגין הוצאותיו.

          בניכוי התשלומים התכופים בסך כולל של 29,446 ש"ח, ותגמולי ביטוח לאומי בסכום כולל של 51,485 ש"ח הסכום הכולל המבוקש במסגרת התביעה הינו 703,073 ש"ח.

עמדת הנתבעים

6.       הנתבעים חולקים על טענות התובע לאורך כל החזית. ראשית, יצויין כי הם מתנגדים באופן נחרץ לכל נסיון מצד התובע לטעון כי נכותו גבוהה מהנכות שנפסקה על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכמו כן עומדים על נכונות הקביעה כי התובע מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת.

          לטענתם, ההיסטוריה האישית של התובע מאופיינת על ידי עבודה לסירוגין משך תקופות קצרות בעבודות מזדמנות ובשכר נמוך. צויין כי גם לעבודתו האחרונה התקבל במעמד של עובד ארעי בתפקיד עוזר לנהג חלוקה. לטענתם, הסתבר מעדויות התובע ואשתו כי לאורך השנים נמנע התובע מלהשתלב בעבודה מסודרת ומרבית הזמן התקיים מקצבאות הביטוח הלאומי, הן שלו והן של אשתו.

          לגישת הנתבעים, עדותיותיהם של התובע ואשתו היו מגמתיות ומופרזות. כך, למשל, ביחס להצהרת התובע כי ניסה להשתלב במקומות עבודה שונים. כאשר התבקש למסור פרטים אודות אותם מקומות לא ידע לפרט מי היו אותם מעסיקים ( פרוטוקול הדיון מיום 16.3.05 בעמ' 6).

          כמו כן, התובע תיאר נסיון לעבוד בשיפוצים אך לא היה מסוגל לתת פרטים אודות אותה עבודה. כך גם לגבי עבודה בתור עוזר נגר (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 16.3.05).