פסק-דין בתיק א 129689/01

1.         התובעת, ילידת 1954, נפצעה בתאונת דרכים ביום 23/10/00, כאשר הסיעה את בנה לבסיסו הצבאי.

הנתבעות הודו בכיסוי הביטוחי ובחבות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"החוק").

הצדדים חלוקים ביניהם לעניין גובה נזקיה של התובעת כתוצאה מהתאונה.

2.         בתצהיר עדותה הראשית מציינת התובעת, כי נחבלה בצוואר ובמצח וכי במשך היום והלילה שבסמוך לתאונה החריפו הכאבים. לפיכך פנתה למחרת לבית החולים תל השומר, שם התלוננה על כאבי צוואר. הומלץ לתובעת לענוד צווארון קשיח וליטול משככי כאבים במידת הצורך. התובעת טוענת כי קיבלה סדרה של 15 טיפולי פיZיותרפיה וכן 6 זריקות לשיכוך כאבים, אולם למרות זאת, ממשיכה היא לסבול מכאבים בצוואר, המקרינים לראש ולכתפיים, יותר לכתף שמאל. התובעת טוענת בתצהירה כי היא סובלת מהגבלות קשות בצוואר, נימול בכף יד ימין ונימול בכף רגל שמאל. היא מוגבלת בשנתה ובישיבה ממושכת ומידי כ - 15 דקות נאלצת לקום ולהסתובב. לדבריה, מאז התאונה כל חייה השתבשו אינה מבקרת בבתי קולנוע וקיימת פגיעה בחיי המין והיא נאלצת ליטול תרופות משככות כאבים באופן תכוף.

באשר לעיסוקה, התובעת מציינת כי החל משנת 1973 עבדה כקלדנית במשרה מלאה, ומשנת 1994 החלה לעבוד כפקידה בשטיחי כרמל, ולאחר שנתיים החלה לעבוד כמוכרת שטיחים במשך 6 שעות ביום. לדבריה, בעוד שלפני התאונה ביצעה את כל העבודות הכרוכות במכירת שטיחים, לרבות הורדתם, נשיאתם, פריסתם, גלילתם ותלייתם, מאז התאונה אינה מסוגלת לעשות זאת עוד לגבי שטיחים כבדים.

התובעת טוענת, כי כתוצאה מהתאונה נעדרה במשך שבועיים ולאחר מכן במשך חודשיים-שלושה עבדה חלקית, שעתיים-שלוש ביום. החנות בה עבדה נסגרה בנובמבר 2001 ורק ב - 1/8/02 החלה לעבוד אצל זכיין שטיחי כרמל באשדוד, אולם שם עבודתה אינה כרוכה במאמצים פיזיים ומשכורתה נמוכה מהמשכורת שקיבלה עובר לתאונה.

התובעת טוענת, כי היא מוגבלת בעבודות משק הבית, אינה תולה כביסה ואינה מגהצת, ומשתדלת לערוך קניותיה באמצעות משלוחים או נעזרת בבנה.

לאחר התאונה, העסיקה עוזרת במשך 5 חודשים, 3 פעמים בשבוע, 5 שעות ליום ושילמה 25 ש"ח לשעה, אולם לאחר 5 חודשים, בשל חוסר יכולת כלכלית, הפסיקה את העסקתה, כל חייה השתבשו  ובנה, עקב מגבלותיה, עושה את כל עבודות משק הבית.

כיום בנה עושה את עבודות הנקיון ושטיפת הרצפות, ואף מכין ארוחות. היא עצמה עורכת את הקניות ואת הכביסה במכונה.

עלות התרופות לשיכוך כאבים מסתכמת בסך של 72 ש"ח לחודש.

3.         הנתבעות טוענות, כי התובעת מנסה להאדיר את נזקיה.

התובעת לא אושפזה כלל לאחר התאונה וחזרה לעבודתה לאחר כשבועיים. היא המשיכה בעבודתה בחנות לתקופה של למעלה משנה, ללא הפסד השתכרות כלשהו, ופיטוריה נבעו מסגירת החנות, עקב ירידה במכירות בכל הארץ, ולא עקב מצבה הבריאותי.

גם בקניון באשדוד, בו החלה לעבוד לאחר התאונה, מתוך 40 חנויות נשארו פתוחות רק 6 בשל המצב הכלכלי ולכן ברור מדוע שכרה קטן בהשוואה לשכרה עובר לתאונה. לטענת הנתבעות שכרה ירד עקב המצב הכלכלי, ללא קשר לפגיעתה.

4.         בית המשפט מינה כמומחה בתחום האורטופדי את ד"ר דוד יפה, אשר בדק את התובעת פעמיים, ובחוות דעתו מיום 10/8/03, מציין המומחה כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים קודמת בשנת 1993 .

ד"ר יפה העריך את נכותה של התובעת בגין עמוד השדרה הצווארי בשיעור של 30%, אולם בשל פגיעתה הצווארית בתאונת דרכים קודמת, ובשל הימצאותם של שינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי, אשר בוודאי לא נגרמו כתוצאה מתאונת הדרכים דנן, זקף לתובעת בגין התאונה הקודמת 10% ובגין תאונת הדרכים דכאן נכותה הינה בשיעור של 20%.

בפרק הבדיקה מציין המומחה כי בבדיקה באפריל 2003 לא ניתן היה לבצע בדיקה קלינית של התובעת לבדיקת טווחי התנועה בעמוד השדרה לכל אורכו (הדגשה שלי ד.ג.) בשל דיווח על כאב בכל ניסיון לבדיקת טווחי תנועה. רק בבדיקה בחודש יולי 2003 שיתפה התובעת פעולה לצורך הבדיקה הקלינית.

המומחה מציין כי מבדיקה טומוגרפיה ממוחשבת, אין כל ממצא של בלט דיסק או פגימה בחוליות וגם מבדיקת התהודה המגנטית אין עדות לשברים או בעיות מבניות, למעט בלטי דיסק דיפוזיים עם לחץ מרכזי קל על השק הדוראלי, ללא לחץ על חוט השדרה, במרווחים C3-4, C4-5, C5-6 .

בבדיקת הולכה עצבית עדות לגירוי רדיקולרי קל בגובה C7-8. כמו כן, יישור הלורדוזיס והיצרות המרווח הבין-חולייתי, כנראה על רקע שינויים דיסקוגניים.

המומחה מסכם את חוות דעתו בכך, כי קיימת הגבלה ניכרת של תנועות עמוד השדרה הצווארי. המומחה מציין בחוות דעתו, כי לתובעת היה אובדן כושר עבודה מוחלט למשך שבועיים ואין הוא מוצא הסבר מניח את הדעת בבדיקות העזר התומכות בתלונותיה ובהגבלות התנועה הקשות, אותן הדגימה התובעת בשני מועדי בדיקתה. כן מצא הבדל ניכר ברמת הכאב ושיתוף הפעולה בין שתי הבדיקות.