פסק-דין בתיק א 12965/06

1.         דן ויואל חזן (להלן " התובעים") היו בעלי זכויות החכירה במקרקעין הידועים כגוש 6498 חלקה 291, בשטח של 1,200 מ"ר בסביון, עד למכירתם (להלן " המקרקעין").

2.         הנתבע הינו מינהל מקרקעי ישראל המנהל המקרקעין שבבעלות המדינה, רשות הפיתוח וקק"ל- על פי חוק (להלן " ממ"י").

3.         התובעים, כמאות תושבי סביון, התקשרו עם ממ"י בהסכם שכונה "החוזה הירוק."

4.         במשך שנים רבות לא שילמו תושבי סביון דמי חכירה שנתיים (להלן " דח"ש") לממ"י, הן משום פטור ממושך שהוענק להם עפ"י החוזה הירוק, ולאחר מכן בגין חילוקי דעות לגבי אופן חישובם. לצורך הקביעה התקיימו הליכים משפטיים מרובים וממושכים, החל מבוררות וכלה בערעורים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. במהלך השנים (1988, 1995) הכריז ממ"י על הסדרי היוון לפיהם היו החוכרים זכאים לשלם חוב דמי חכירה מופחת ודמי היוון, הפוטרים אותם מדמי חכירה לעתיד. רבים ניצלו את ההסדרים ורבים אחרים, כדוגמת התובעים, בחרו שלא לעשות כן והמשיכו בהליכים המשפטיים.

5.         בשנת 1994, הגיש ממ"י כנגד התובעים תביעה בבית משפט השלום, לתשלום דח"ש  שלא שולמו על ידם בסכום של 189.317 ש"ח  (ת.א 44856/94). התובעים כפרו בסכום החוב. בשנת 1998 מכרו התובעים את זכויותיהם במקרקעין. בהסכם המכירה התחייבו  כלפי הקונים  כי יעבירו להם  את זכויות החכירה כשהן מהוונות. קודם למכירה, פנה ב"כ התובעים לממ"י וביקש להצטרף להסדר ההיוון משנת 1995 אך האחרון סרב לבקשה משום שתוקף ההסדר- פקע.

6.         בשנת 1999 הגיש ממ"י בקשה להגדלת סכום התביעה (הוספת דח"ש לשנים שחלפו מאז הגשתה) והעמידה על סכום של 562.321 ש"ח.

התובעים שילמו את סכום התביעה המוגדל לאחר שקיבלו את הסכמת ממ"י כי אם יאושר הסדר היוון חדש יופחתו דמי החכירה ששולמו מסכום ההיוון (להלן " ההסכמה") והתביעה נמחקה בהסכמה.

7.        לאחר התשלום ומחיקת התובענה חידש ממ"י, ביום 10.4.2000 את הסדר ההיוון    

(להלן " ההסדר החדש") לפיו היו זכאים בעלי זכויות במקרקעין כדוגמת אלה של התובעים לתשלום סכום של 248,510 ש"ח כדמי היוון, ולתשלום דח"ש בגין חובות העבר בסך 1,234 ש"ח לשנה.  

8.       התובעים פנו וביקשו לקיים את ההסכמה ולהפחתת דמי החכירה ששילמו מדמי

    ההיוון. ביום 4.12.01 קיבלו, לאחר מאמצים, חוזה חכירה מהוון ל 49 שנים, מבלי    

    שנדרשו לשלם תשלום נוסף.

10.       לטענת התובעים, היה על ממ"י לקבוע את דמי ההיוון לסכום של 248,510  ש"ח על פי ההסדר, להעמיד את מכסת דמי הדח"ש על סכום של 1,234 ש"ח לשנה, על פי ההסדר החדש (ובסה"כ 300,863 ש"ח) ולהשיב להם את היתרה.

לחלופין, טוענים התובעים כי היה על ממ"י לקבוע את דמי ההיוון על פי הקריטריונים והנהלים על פיהם נקבעו דמי ההיוון לבעלי זכויות אחרים ב"חוזה ירוק" בסביון.

היתרה, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית שנתית של 4% בסך 387,725 ש"ח הינה זו הנתבעת בתביעה זו.

11.       ממ"י טוען כי הכספים ששולמו היוו חלק מהסכם  שהושג עם התובעים. אין הוא מכחיש כי נתן הסכמתו, לפנים משורת הדין, כי הסכומים ששולמו יקוזזו מדמי ההיוון כפי שיקבעו ע"י מועצת מינהל מקרקעי ישראל לכשיאושר הסדר חדש, אך מכחיש כל התחיבות נוספת, לרבות התחייבות להשבת כספים. לשיטת ממ"י, אלמלא ההסכמה, היה על התובעים לשלם, בנוסף לסכום החוב, גם את דמי ההיוון.

"ועדת סביון",שדנה בבקשת התובעים, סירבה להיענות לבקשתם להשבת הכספים.

12.       הצדדים הגישו תצהירים אך הואיל והעובדות אינן שנויות במחלוקת, וויתרו על חקירת המצהירים והגישו סיכומיהם.

לאחר שבחנתי העובדות והטעונים מצאתי כי דין התביעה להידחות.