פסק-דין בתיק א 1293/99

1.         בין הצדדים, קיבוץ הזורע והנתבעת הראשונה, נ. שדמי נכסים בנין ותשתית בע"מ, נערך ב- 1996 הסכם לביצוע בניה של מספר יחידות דיור חדשות בקיבוץ.

            אין חולק כי בכל מבנה היו אמורות להיות 2 יחידות דיור וכי הוסכם כי עבור 2 יחידות דיור (מבנה אחד) ישלם הקיבוץ לנתבעת 376,730 ש"ח בתוספת מע"מ ובסה"כ 440,774 ש"ח.

            בכתב התביעה נמסר כי במהלך 1996 ביקש הקיבוץ לבנות שני שיכונים חדשים, שיכון התחנה ובו 6 יחידות דיור, ושיכון העמק ובו 16 יחידות דיור. לתביעה צורף חוזה שנערך ב- 24.11.96 בו מדובר בבניית 16 יחידות דיור חדשות ב- 8 מבנים.

            הנתבעת, שהגישה מצידה כתב תביעה שכנגד, מאשרת בכתב תביעתה שכנגד כי ההסכם שצורף לכתב התביעה הראשי נחתם בין הצדדים (ס' 3 לתביעה שכנגד). עם זאת, טוענת הנתבעת בכתב הגנתה כי ראשית, בחודש אוקטובר 1996, בוצעה התקשרות לגבי שיכון התחנה ולאחר מכן, בחודש נובמבר, נחתם חוזה נוסף לבניית שיכון העמק באותם תנאים שסוכמו ביחס לשיכון התחנה.

            נראה אם כן כי החוזה שצורף לתביעה הוא החוזה השני בעניין שכון העמק כאשר אין חולק כי תנאי ההתקשרות בשני החוזים הנם זהים.

2.         עיקר העובדות אינו שנוי במחלוקת.

            הנתבעת החלה בביצוע העבודה.

            בסך הכל קבלה הנתבעת בגין בצוע העבודות סכום של 6,299,815 ש"ח (עמ' 9, עמ' 2).

            מתברר כי בתחילת 1997 נקלע הקיבוץ לקושי לבצע את התשלומים לנתבעת במועדם. אין חולק כי לאחר משא ומתן הוסכם (לבקשת הקיבוץ) על הסדר תשלומים חדש. לתצהירו של כוכבי מטעם הקיבוץ (ת/4) צורף סיכום פגישה שנערכה ב- 13.2.97 שלגישת הקיבוץ כולל את הסדר התשלומים החדש.

            אין חולק כי הנתבעת לא השלימה את ביצוע העבודות כולן, שכן עבודתה הופסקה על ידי הקבוץ התובע (עדות כוכבי עמ' 13). 

            בתשובת הקבוץ לתביעה שכנגד הודה בס' 9, 8, 7 לכתב התביעה שכנגד. מכאן- הקבוץ מקבל כי החליט להפסיק עבודות הקבלן בנובמבר 97, כשעמדו על סף סיום, ואף מקבל כי בספטמבר 98, יצר קשר עם הנתבעת ובקש כי תסיים העבודה, אך ההתקשרות לא חודשה לאור מחלוקת על התמורה שתשולם לקבלן. עוד מקבל הקבוץ בהודאה הנ"ל בכתב התשובה שהגיש כי החוזה בוטל על ידי הנתבעת, כנטען בס' 9 לתביעה שכנגד עם הפסקת העבודות בסוף 97.

3.         בעוד בתחילה (בתביעה שכנגד ובתצהיר שדמי נ/1 ס' 17) טענו הנתבעים כי ההפסקה ארעה בנובמבר 97, הרי בחקירתו טען שדמי כי העבודות הופסקו בינואר- פברואר 98 (וראה גם מכתב שדמי לקבוץ מ- 25.11.98 שצורף לתביעה שכנגד) ואילו הקבוץ טען כי העבודות הופסקו ב- 9/98.

            מאחר ואין חולק כי העבודות הופסקו על פי החלטת הקבוץ, אין חשיבות רבה לשאלה האם הופסקו בסוף 97 או בתחילת 98 אך יש בענין זה כדי להדגים את דלות הראיות שהובאו ואת העדרם של מסמכים, שיכלו לשפוך אור רב יותר על הפרשיה כולה.

            הצדדים חלוקים בשאלה האם הפסקת העבודות, שארעה כאמור לדרישת הקבוץ בסוף 97 או תחילת 98 ארעה תוך סיום ההסכם בהסכמה כגישת הקיבוץ או באורח חד צדדי ע"י הקיבוץ כגישת הנתבעים.

4.         על פי כתב התביעה, עם סיום ההסכם ערך הקיבוץ התובע ניתוח כלכלי של עלות העבודות בהתחשב במחירי ההסכם, היקף העבודות שבוצעו ותשלומי הקיבוץ ונוכח לדעת כי שלם לנתבעת תשלומי יתר בסכום של 1,311,845 ש"ח במחירים משוערכים לפני ריבית.

            הקיבוץ פנה לנתבע 2 לקבלת החזר תשלומי היתר אך נדחה והגיש תביעה זו להשבת הסכומים המגיעים למועד הגשת התביעה ל- 1,354,000 ש"ח.

            הנתבעים מודים בכתב התביעה שכנגד ובהגנתם כי הסכימו לשינוי תנאי ההתקשרות, כמה חודשים לאחר חתימת ההסכם, לבקשת הקיבוץ התובע, אך טוענים כי פרטי ההסכמה שונים בעניינים מסויימים מאלה הנטענים על ידי הקיבוץ.

            הנתבעים כופרים בטענת הקיבוץ כי הקיבוץ בצע תשלום ביתר וטוענים כי הקיבוץ חב להם 61,495 ש"ח על פי חשבון סופי שהגישו וכן טוענים לנזקים נוספים. בגין כל אלה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד אותה העמידה לצרכי אגרה על 500,000 ש"ח.

            הקיבוץ מכחיש את הנטען בכתב התביעה שכנגד לענין נזקים שהנתבעת טוענת להם ו/או יתרת תשלום שעליו לשלם לטענת הנתבעים וחוזר על עמדתו כפי שהובאה בתביעה שהגיש.