פסק-דין בתיק א 129093/01

מבוא

1.         זוהי תביעת פיצויים בגין נזקי גוף נטענים, שנגרמו לתובע בעקבות אירוע של נפילה מיום 15.6.99, במהלך עבודת שטח שביצע במסגרת עבודתו כעוזר מודד, אצל הנתבעים 2 - 4, המבוטחים אצל הנתבעת 5 (להלן: "האירוע" או "התאונה"). האירוע הוכר כתאונת עבודה, אך התובע מבקש לייחס אחריות בנזיקין גם למעסיקיו, ששלחו אותו לשטח, לטענתו, כשהוא נושא ציוד כבד, וגם לשירות התעסוקה, שהפנה אותו לסוג זה של עבודה, חרף מגבלותיו הפיזיות הנטענות.

2.         הנתבעים דוחים את כל טענות התובע, אחת לאחת.

3.         הדיון פוצל, כך שתחילה נשמעו ראיות לעניין נסיבות האירוע.

4.         דומה כי אין למעשה חולק, כי לב ליבו של העניין, לפחות בשלב הראשון, הינה השאלה העובדתית, האם אכן נפל התובע תוך כדי נשיאת "ציוד כבד", והאם זו הייתה הסיבה הישירה לנפילתו. התובע עצמו מסיים את סיכומיו במילים אלו: "... אין מחלוקת כי התובע נפגע במהלך עבודתו. הנ"ל נפל על סלע ונחבט בגבו, בלא שמישהו ראה את נפילתו. גירסת התובע כי מעד בעת שנשא איתו ציוד כבד לא התערערה במהלך כל הדיונים וההתדיינויות במשפטו".

            יש לבחון, אם כך, טענה זו תחילה.

נסיבות האירוע

5.         התובע היה היחיד שהעיד במסגרת פרשת התביעה. מובן, שיש להתייחס לעדותו בזהירות המתבקשת בשל היותה עדות יחידה של בעל דין, בעל אינטרס מובהק בתוצאת ההליך (אעיר כבר כעת, כי לעדי הנתבעים אינטרס "מוחלש", שעה שהמדינה או חברת הביטוח ניצבים בחזית מול התובע).

            מהי, אם כן, גירסתו של התובע? נבדוק, כרונולוגית, גירסה זו, שכפי שנראה, חלו בה התפתחויות.

6.         כאמור, האירוע התרחש ביום 15.6.99.

            ביום 22.6.99, שבוע לאחר האירוע, חותם התובע על הודעה על פגיעה בעבודה ( נ/1), שם נרשם מפיו: "תיאור הפגיעה:... ישבתי על סלע נכנסה לי רגל שמאל מתחת לאבן וכאשר קמתי החלקתי לאחורנית ונפלתי על הגב". עינינו הרואות - אף מילה על "ציוד כבד".

            ביום 18.7.99, כעבור חודש נוסף, חותם התובע על טופס תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ( נ/2), שם נרשם: "פרטים על התביעה: החלקה אחורנית על סלע כאשר נפגעתי בגב תחתון". אמנם, אלמנט ה"רגל שמאל מתחת לאבן" נשמט, אך עדיין אין איזכור בדבר ציוד כלשהו.

            ביום 27.8.00 נרשמת חוות דעתו של ד"ר ניסים רזון, מטעמו של התובע. המומחה מפרט את פרטי המקרה, כפי שהתובע מסר לו כמובן: "ביום 15/6/99 עבד באתר בניה בירושלים כשכיר בחברת המודדים. לפתע החליק לאחור נפל על גבו על סלע ונחבל בחלקו התחתון של הגב ובצוואר". סלע - יש; החלקה לאחור - יש; ציוד - אין.

            ביום 29.5.01 מגיש התובע את תביעתו המקורית כנגד שירות התעסוקה לבית הדין לעבודה, ורושם בה, לראשונה, את גירסת הציוד: "התובע יצא לעבודתו כאשר נשא עליו משא כבד מעל משקל גופו... התובע נפל ב - 15.6.99 תוך מהלך עבודתו ונחבל בגבו התחתון" (סע' 9 - 10). הסלע - נעלם; החלקה לאחור - לא מצויינת; "משא כבד" - יש. אמרו מעתה - רק כשנתיים לאחר האירוע מופיע המוטיב של "משא כבד"; ולא סתם משא כבד, אלא כזה שהוא אפילו "מעל משקל גופו" של התובע; עם זאת, אין כל פירוט של אותו משא.

7.         מאותו רגע מדובר אמנם במוטיב חוזר, אך בעייתי, לא רק בשל העובדה ש"צץ" בשלב כה מאוחר.

            ביום 24.7.02 מגיש התובע כתב תביעה מתוקן לבית משפט זה. נרשם בו: "... תוך מהלך עבודתו ועקב נשיאת ציוד ואביזרים כבדים התובע נפל אחורנית ונפגע בגבו התחתון... הציוד אותו סחב התובע היה כדלהלן: א. סלע עם 25 פלאפונים (מקלות עץ). ב. סלע עם 20 ברזלי זווית. ג. פטיש 5 ק"ג. ד. צבע ומברשת" (סע' 17). נפילה אחורנית - יש; הסלע - לא שב; ה"משא הכבד" - הפך ל"ציוד ואביזרים כבדים"; הפעם, לראשונה, עם פירוט, אך תוך השמטת מוטיב ה"מעל משקל גופו" של התובע.

            ביום 21.8.05, בתצהיר עדותו הראשית של התובע, מופיע תיאור דומה (סע' 16 - 17).

8.         במצב ראייתי כזה, של גירסה משתנה ומתפתחת, עם מוטיבים נעלמים וחוזרים, ציפיתי לעדותו של התובע בפניי (שנשמעה ביום 18.6.06).

            כשעומת התובע מול גירסתו הראשונה (נ/1), השיב: "ת. אני לא קם לבד עם עצמי אלא עם הדברים. אני הולך בתוך שטח הררי, ידוע. אני לא קם כי נוח לי לקום, אני לוקח את הדברים באמצע עבודה ועולה, קמתי איתם ונפלתי" (עמ' 13 לפרוטוקול). מוסיף התובע ומגיב לנ/2: "ת. זה לא אומר, העיקרון הוא שזה היה מובן מאליו כי הייתי בעבודה, אני קם והולך עם הדברים. אני לא צריך לציין זאת, לא חשבתי כי אני אמור לציין זאת" (עמ' 14 לפרוטוקול). הסברו זה של התובע, לאי-איזכורו של ציוד כלשהו כגורם הנפילה, תמוה ולא מספק. עדותו יוצרת סיפור מעשה חדש, המהווה סינתזה של כל הגירסאות הקודמות: לפתע, הסלע שעליו ישב והרגל שנתפסה באבן, מוטיבים אלה חוזרים לסיפור המעשה, שהרי התובע, המעומת מול נ/1, לא מכחיש אותם; הוא רק "משלב" לתוך התיאור הזה את המוטיב החדש - הציוד. התובע מבקש שאקבע, כי למעשה ישב על סלע, והתרומם מישיבה לעמידה תוך כדי אחיזה בציוד הכבד. גירסה זו, לא רק שמעולם לא פורטה באופן כזה בכל ההזדמנויות הקודמות, גם אינה מתיישבת עם ההגיון ונסיון החיים; לא סביר שהתובע יושב כשהוא "מחבק" אל כל אותם פרטי ציוד מגוונים ובוחר להתרומם דווקא תוך כדי אחיזתם.

            לא זו אף זו - התרשמותי הברורה הייתה, שהתובע מעיד עדות מהוססת גם בנקודה העיקרית - יציאה לשטח באותו יום עם כל הציוד המדובר. גם הפרוטוקול משקף זאת: "ש. אתה בסעיף 17 מפרט ציוד. ת. אני ציינתי את הדברים שהלכתי איתם בגלובלי. תלוי בסוג העבודה" (עמ' 14 לפרוטוקול). כלומר - התובע למעשה חוזר בו מהטענה שהפירוט נוגע לציוד שנלקח ביום האירוע! אלא שמיד לאחר  מכן מנסה התובע לתקן: "ש. אני הבנתי כי הסעיף מדבר על הציוד של אותו יום. ת. נכון, לזה הכוונה" (שם).

9.         קשה לתת אמון בגירסת התובע, תהא אשר תהא.