פסק-דין בתיק א 12883/04

בפני תביעה בסך 49,941 ש"ח, אשר הוגשה במקור נגד שני נתבעים.

נתבעת 1, מדינת ישראל, אגף מס רכוש, ונתבעת 2, מחסני ערובה נאמן בע"מ.

התובעת ונתבעת 1, הגיעו להסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ביום 14.11.04, על פיו על נתבעת 1, לשלם לתובעת סך של 7,000 ש"ח, ואם נתבעת 2 תמצא חייבת, הרי שסכום זה ינוכה מפסק הדין אשר יינתן נגדה.

התביעה נוהלה בהמשך, רק נגד נתבעת 2, להלן "הנתבעת".

1.         לטענת התובעת, היא הייתה בעלת משאית מספר רישוי 15-320-18 שנת ייצור 1977, אשר מכרה אותה לצד ג', נמל הצעצועים בע"מ, ביום 20.12.01. בסך של 67,860 ש"ח, כולל מע"מ. המשאית הועברה לרוכשת אך הבעלות במשרד הרישוי נשארה על שם התובעת.

2.         לטענת התובעת, בעת שהמשאית הייתה כבר בחזקת אותו צד ג', נתפשה ועוקלה על ידי אגף האוצר, בגין חוב שהתובעת הייתה חייבת, בעת ביקורת דרכים, ביום 20.7.03, ואוחסנה, לאחר עיקולה ותפיסתה, במחסניה של הנתבעת.

התובעת, ביקשה מהשמאי, מיכה זכאי, לקבוע את ערך המשאית, כדי לשלם את ערכה המרבי לאוצר ולשחררה, כיוון שהמשאית נמכרה לצד ג', והשמאי קבע, כי ערך המשאית למימוש מהיר הוא 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ, לעומת מחיר המחירון שהיה 48,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

3.         מנהל התובעת, פנה אל מנהל הנתבעת, כדי להשיב לתובעת את המשאית בתמורה לסך של 30,000 ש"ח, הנתבעת לא נענתה לפניותיו, בניגוד לחובותיה וזכויות התובעת.

התובעת פנתה אל משרד האוצר, כדי לוודא מהו הסכום הנדרש למכירת המשאית, וכדי לתת לתובעת אפשרות לרכוש אותה, בסכום הגבוה כפי שייקבע במכרז, אך גם פניה זו לא נענתה.

4.         מנהל התובעת ניסה לברר עם משרד האוצר והנתבעת, את תאריך העמדת המשאית למכירה, מתוך רצון להשתתף בתהליך המכירה, ונמסר לו כי תשלח לו הודעת דואר על כך.

ביום 28.3.03, קיבלה התובעת מכתב מנתבעת 2 בדואר רשום, על פיו, מכירת המשאית במחסן נתבעת 2 יתקיים ביום 26.8.03. בשעה 12:00. דהיינו, המכתב התקבל אצל התובעת, יומיים לאחר שהתקיים תהליך המכרז.

לטענת התובעת, הסתבר לה בברור עם סוכנות הדואר במושב בצרה, אשר לשם נשלח אותו מכתב רשום, שהמכתב נשלח על ידי הנתבעת אליה, רק ביום 24.8.03, כאשר על המכתב רשום תאריך של יום 20.8.03, דהיינו, שהמכתב נשלח אליה בדואר רשום, 4 ימים לאחר שהודפס, ויומיים טרם הליך המכירה.

5.         לטענת התובעת, התנהגותה זו של הנתבעת מנעה ממנה להשתתף בהליך מכירת המשאית, ורכישתה, במחיר הנמוך בו היא נמכרה. המשאית נמכרה בסכום של 26,337 ש"ח כולל מע"מ, דהיינו, 30,303 ש"ח פחות משוויה בשוק.

לאור זאת, דרשה התובעת, במכתבים אשר שוגר בפקס, מהנתבעת, לעכב את מכירת המשאית כדי לאפשר לה לרכשה במחיר המכרז, אך פנייתה זו לא נענתה.

פנייתה המאוחרת של התובעת אל הנתבעת לרכוש את המשאית במחיר גבוה יותר, 29,000 ש"ח, נענתה על משרד האוצר, כי הנתבעת היא האחראית על המכירה.

המשאית הועברה לרוכש למרות פניית התובעת, אשר דרשה פיצוי מהנתבעות בסך של 36,321 ש"ח.

משרד האוצר הפנה את התובעת אל הנתבעת, והנתבעת דחתה את דרישתה, בטענה שהיא שלחה לתובעת הזמנה להליך המכרז.

6.         לטענת התובעת, התנהגותה זו של הנתבעת, גרמה לה נזק בסכום התביעה ועליה לפצותה.

7.         לטענת הנתבעת היא פועלת מכוח הסכם עם המדינה, באחסון ומכירת מעוקלים, לא פעלה מטעם התובעת, לא הייתה צד לתיק מס רכוש.