פסק-דין בתיק א 12851/04

א.         עובדות

התובעת, ילידת 1940, מטפלת ומנהלת משק בית.

הנתבעת 1 היא רשות מקומית אשר במועדים הרלוונטיים לאירוע היתה אחראית על תקינות המדרכות אשר בתחומה, ובכלל זה המדרכה נשוא האירוע. (להלן: " העירייה"). הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבעת 1. הנתבעת 3 אחראית למכסה פיר התקשורת הנמצא על המדרכה (להלן: "בזק"). הנתבעת 4 מבטחת של הנתבעת 3.

ביום 25.9.02 פסעה התובעת מביתה במטרה לשפוך אשפה בפחי האשפה הנמצאים ברחוב אנטק לוביצקי בתל אביב. תוך כדי הליכתה נכנסה רגלה לתוך בור שהיה במדרכה וגרם לנפילתה. לטענתה, בדיעבד, הסתבר לה, כי מדובר בפיר תקשורת השייך לבזק, ואשר המרצפות המקיפות אותו אינן במפלס שווה, דבר שגרם להיווצרות הבור המהווה מפגע בטיחותי (להלן: " המפגע"). 

אנשים שהיו בקרבת מקום פינו את התובעת לבית חולים תל השומר, שם אובחן כי היא סובלת משבר סבוך סופרא - קולדילארי עם תזוזה במרפק יד שמאל. למחרת נותחה התובעת ובוצע לה קיבוע פנימי בעזרת שתי פלטות. ביום 2.10.02 שוחררה התובעת לביתה, עם הנחיה לביקורת מומחה כף יד, טיפולי פיזיאוטרפיה וטיפול תרופתי (נספחים ד-ט לת/1). 

המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת האחריות וגובה הנזק. התובעת מייחסת אחריות הן לעירייה והן לבזק, בשל הפרת חובה חקוקה ו/או רשלנות כלפיה כמעוולים במשותף. העירייה טוענת כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה כלפיה, לחילופין, יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת.  בזק טוענת כי דין התביעה כלפיה להידחות.

ב.         שאלת האחריות

            על נסיבות נפילתה העידה התובעת בתצהיר עדותה הראשית (ת/1). על פי תצהירה, נכנסה רגלה לתוך בור שהיה במדרכה. בדיעבד הסתבר לה שהסיבה לנפילה היא קיומו של פיר תקשורת המשמש את בזק, אשר המרצפות המקיפות אותו אינן במפלס שווה.

            בחקירתה הנגדית הוסיפה:

"...הלכתי לשפוך את הזבל... חזרתי בחזרה, זה היה ג'ורה הזו, הבלטות האלו... אז אני עברתי, היה בלטות והיה בפינה ג'ורה כזו, הפתח הזה, נכנסה לי הנעל בפנים... זה היה מכסה מתנדנד של בזק ובפינה יש ג'ורה כזו פתוחה, אז נכנסה לי הנעל וראיתי את עצמי כמה מטרים... כשאני אומרת ג'ורה אני מתכוונת לחור הזה שרואים בתמונה, אני מסמנת על גבי התמונה בעיגול...חזרתי הבלטות מתנדנדות והנעל נכנסה בפנים ועפתי..."

(פרוט' מיום 21.2.07, עמ' 12 ש' 24-15)

            בתמיכה לעדות התובעת באשר לנסיבות האירוע, העידה שכנתה, אורנה מועלם (להלן: "השכנה"). מועלם חזרה על עדות התובעת באשר למהות המפגע (ת/3) והוסיפה בחקירתה הנגדית כי שמעה צעקות וכשיצאה לרחוב ראתה את התובעת שרועה על הרצפה  (עמ' 17 ש' 16-11).

בתה של התובעת, אילנה מועלם (להלן: " הבת"), העידה כי הוזעקה על ידי שכנה בשל נפילת אמה, ולאחר שהגיעה למקום המפגע פונתה האם בלווייתה לבית חולים (ת/2).  בחקירתה הנגדית חזרה על האמור בת/2 (עמ' 16 ש' 24-6).

העירייה כופרת בעצם האירוע. לטענתה, אין לקבל את עדותה היחידה של התובעת, שכן מדובר בעדות יחידה, רצופת סתירות. הבת והשכנה הינן קרובות משפחה, ועל כן עדויותיהן מגמתיות ובלתי אמינות. 

התרשמתי מיושרה של התובעת אשר חקירתה לא הופרכה ולא נסתרה בחקירתה  הנגדית. עדותה של התובעת נתמכת בעדות השכנה והבת אשר הגיעו למקום מיד ובסמוך לנפילת התובעת. גם עדויות אלה לא נסתרו ולא מצאתי כל סיבה לקבוע כי הינן מגמתיות. התובעת צירפה תמונות אשר צולמו סמוך לאחר האירוע בנוכחות הבת (נספח ב - ג לת/1 ותמונות נוספות הוצגו ביום הדיון), מהן נראה בבירור קיומו של מפגע במדרכה אשר היה בו כדי לגרום לנפילת התובעת.

העירייה מצידה לא השכילה להביא, ולו בדל של ראיה, אשר יש בה כדי לקעקע או להפריך את גרסת התובעת, ועל כן אני קובעת כי התובעת נפלה כתוצאה מהמפגע.

ג.          קיומה של החובה כלפי העירייה

אין חולק, כי העירייה חבה חובת זהירות כללית כלפי סוגי הניזוקים אליה משתייכת התובעת - הולכי רגל שבתחומי העירייה והנמצאים באחריותה. חובת הזהירות נגזרת מיכולתה של העירייה לצפות נזקים להולכי רגל בגין פגמים בדרך מכוח החובה שבדין המוטלת עליה על פי סעיף 235 לפקודת העיריות (נוסח חדש).

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית; אמת נכון שמדרכה אינה אמורה להיות משטח סטרילי ואין מקום לחובה כזו כאשר מדובר ב"סיכונים" סבירים", אך כולי עלמא לא פליגי כי על העירייה לטפל במפגעי בטיחות המצויים בדרכים שבטיפולה ובאחזקתה וכאשר יש מכשול במקום, מוטלת עליה חבות במקרה של פגיעה בגינו.