פסק-דין בתיק א 12836/05

בפני תובענה להחזר הלוואה.

כללי -

1. התובע 1 הינו עזבון המנוח גלזברג יעקב, אשר נפטר בשנת 2003 (להלן - "המנוח") והתובעת 2, הגב' קרולה גלזברג תבדל"א, הינה אלמנתו ויורשתו על פי דין של המנוח (להלן - "אשת המנוח").
2. הנתבע 2, מר אברהם אלבו היה מכר של המנוח והלווה ממנו מעת לעת כספים (להלן - "הלווה"). הנתבעת 1, הגב' שולה אלבו, היתה במועדים הרלבנטיים אשתו של הלווה (להלן - "אשת הלווה"), אם כי כיום השניים גרושים.
3. אין חולק כי במהלך השנים המנוח הלווה ללווה כספים רבים וכולם הושבו בהתאם למוסכם בין הצדדים.
4. אין גם חולק כי בשנת 1998 נתן המנוח ללווה הלוואה אחרונה בסך 10,000 $ ארה"ב, שהיו שווי ערך לכ-38,000 ש"ח, וכי לצורך הבטחת השבת ההלוואה נתן הלווה למנוח המחאת בטחון על סך 38,000 ש"ח (מוצג ת/2).
5.  המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לכך שלטענת התובעים ההלוואה הושבה רק בחלקה ואילו לשיטת הלווה היא הושבה במלואה. טענה נוספת של הנתבעים הינה שאין כל עילת תביעה כנגד אשת הלווה.

דיון -

6. בפני העידו אשת המנוח , הלווה ואשת הלווה.
7. לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל. היות ועסקינן בתובענה בסדר דין מהיר ובהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי נימוקי.
8. ראשית, יש לזכור שכיון שהלווה מודה בקבלת הלוואה בסכום של 10,000 $, הרי שטענתו לפיה הוא השיב את ההלוואה הינה למעשה טענת "הודאה והדחה" והנטל להוכחתה רובץ על שכמו.
9. שנית, אני מקבלת את גרסת אשת המנוח לפיה בשנים הרלבנטיות היא היתה מעורה בניהול הכספים ביחד עם בעלה, וזאת לאחר האירוע המוחי שארע לו בשנת 1995 ואשר הותיר אותו עם נכות בשיעור 100%. יש להדגיש כי הנכות שנגרמה למנוח לא פגעה בכושרו הקוגנטיבי אלא רק בהיבטים הפיזיים (וראו את עדות אשתו בעמ' 6 שורות 13-16 שם היא מסבירה כי "הוא היה צלול עד הרגע האחרון" ). במהלך השנים שקדמו לשנת 1995, במועדים שניתנו ההלוואות הקודמות, לא היתה אשת המנוח מעורבת, כדבריה - ואני מאמצת את גרסתה שהותירה רושם מהימן בהקשר זה (בעמ' 6 שורות 1-3). עם זאת, לאחר האירוע שעבר המנוח, היא לקחה על עצמה, בלית ברירה, את הטיפול בנושאים הפיננסיים - ולכן כן היתה מעורבת בכל הנוגע להלוואה בה עסקינן, ידעה לספר על מתן ההלוואה, על פרטיה ועל הסכומים שהושבו מתוך ההלוואה (וראו את עדותה בעמ' 4 שורות 19-21).
10. שלישית, ובהמשך לאמור לעיל, נתתי אמון בדברי אשת המנוח לפיהם הלווה החזיר לה באופן אישי 4,000 $ מתוך סכום ההלוואה (וראו את עמ' 5 שורות 1-6) ואני מעדיפה את גרסתה על פני גרסת הלווה אשר טוען כי הוא השיב 6,000 $. עוד אציין כי העובדה שהסכום ניתן לידי אשת המנוח ולא לידי המנוח, קיבלה אישור מהלווה עצמו (עמ' 8 שורה 2), והיא מחזקת את טענת אשת המנוח לפיה במועדים הרלבנטיים היא היתה האחראית על נושא השבת הכספים.
11. רביעית, עדותו בעל פה של הלווה לגבי השבת ההלוואה לא הותירה רושם מהימן והיו בה סתירות פנימיות רבות. גרסה ראשונה לגבי השבת ההלוואה היתה -  "החזרתי חלק ממנה ומה שנשאר זה היה הריבית" (עמ' 7 שורה 15), אם כי הלווה אישר שהוא לא זוכר מתי הוא החזיר אותה ובאיזה תשלומים (עמ' 7 שורות 17-21). בהמשך, כאשר הוא נשאל אם השיב לידי אשת המנוח 4,000 $ הוא אומר - "אני זוכר שהחזרתי 6,000 $ אבל אני לא זוכר בדיוק מתי" (עמ' 7 שורה 23). בהמשך, חוזר הלווה לגרסה שהוא כן השיב את כל ההלוואה ונותרה רק הריבית, וכדבריו -

"ש. האם אתה חייב עוד סכום מההלוואה הזאת ?

  ת. יכול להיות שאת הריבית.

  ש. כמה זה יוצא ?

  ת. לא יודע".

12.   אני סבורה כי תשובות אלו אינן חד משמעיות ואינן מספקות, לא ברור אם לשיטתו הוא השיב את כל ההלוואה או רק 6,000$ מתוכה, לא ברור מה בכלל היו תנאי הריבית וכמה הוא נותר חייב.

13. חמישית, הלווה טוען שהיו לו מסמכים לגבי כל ההלוואות שהוא קיבל מהמנוח אך לא יכול היה להציג אישור בכתב לגבי כך שההלוואה הנדונה הושבה (עמ' 8).
14. מעבר לכך, הלווה אישר שבכל פעם שנטל הלוואה הוא נתן למנוח שטח בטחון להבטחת הפרעון וכי בדרך כלל, כאשר ההלוואה הושבה המנוח החזיר לו את שטר הבטחון (עמ' 8 שורות 3-9). עם זאת, שטר הבטחון לגבי ההלוואה הנדונה - לא הושב לידי הלווה, והדבר מהווה תימוכין נוסף לכך שההלוואה דנן לא הושבה במלואה.