פסק-דין בתיק א 12835/04

בפני טען ביניים.

בית המשפט נדרש להכריע בין זכויות שלושת הטוענים.

הבקשה:

המבקשים רכשו את דירתם של הטוענים 1 ו- 2 על פי הסכם מכר מיום 10.9.03.

ההסכם צורף כנספח א' לטען הביניים.

הטוענת 1 והטוען 2, היו נשואים זל"ז והתגרשו.

הטוען 3 הינו אביו של הטוען 2.

על פי הוראות הסכם המכר מיום 10.9.03, היו המבקשים אמורים לשלם את התמורה בגין הדירה, בחלקים שווים לכל אחד משני הטוענים 1, 2, בנפרד. ראה סעיף 17 להסכם מיום 10.9.03.

המבקשים גורסים, כי בחודשים אוקטובר-נובמבר 2003, הם קיבלו הוראות סותרות מצד הטוענים 1 ו -2, באשר לאופן התשלום ומשמעותו.

ביום 22.10.03 שלח הטוען 2 לב"כ המבקשים, מכתב אשר לפיו מסכימה הטוענת 1, כי כל התשלומים בגין הדירה, ישולמו לידי הטוען 2.

על כן, דרש הטוען 2, כי המבקשים ישלמו לידיו בלבד את מלוא תמורת הדירה.

המכתב צורף כנספח ב' לבקשה, על נספחו.

ביום 18.11.03, בשעה 09:30, נמסר לידי בא כוח המבקשים, צו עיקול בתיק הוצאה לפועל מזונות 1-02-00222-18, אשר לפיו עוקלו כל כספי הדירה, המצויים בחזקת ב"כ המבקשים, לזכות הטוענת 1 במסגרת הליכי המזונות המתנהלים בין הטוענת 1 לבין הטוען 2.

עותק צו העיקול צורף כנספח ב'1 לבקשה.

ביום 18.11.03, בשעה 13:00, נמסרה לידי בא כוח המבקשים, הודעה על המחאת זכות אשר על פי הנקוב בה, נרשמה ביום 21.9.03 אצל רשם המשכונות, ולפיה הנחה הטוען 2 לאביו הטוען 3 מר ציון בוטח, את מלוא התמורה הכספית המגיעה לו מהמבקשים על פי ההסכם.

עותק המחאת הזכות צורף לבקשה כנספח ג'.

ביום 19.11.03, גרס ב"כ הטוענת 1, בפנייה לב"כ המבקשים, כי המחאת הזכות אינה עומדת בדרישות חוק, וכי המסמך הנ"ל הינו בבחינת חוזה למראית עין.

העתק המכתב צורף לבקשה כנספח ד'.

המבקשים טוענים, כי הם מצאו עצמם מתלבטים בין מריבותיהם האישיות של הטוענים 1 ו- 2. אין בדעתם להיקלע להליכי הגירושין בין הטוענים 1 ו- 2 ולפולמוס האישי ביניהם.