א
בית משפט השלום חיפה
|
1275-00
04/04/2006
|
בפני השופט:
כ. סעב
|
| - נגד - |
התובע:
Prego השקעות וייזום בע"מ
|
הנתבע:
1. קרן מחקרים רפואים ופיתוח ותשתית
2. על יד משרד הבריאות המרכז הרפואי רמב"ם - חיפה
|
| פסק-דין |
עיקרי העובדות ותמצית טענות הצדדים
התובעת הייתה בתקופה הרלוונטית לתביעה, בעלת מכשיר רפואי בשם "ליטוטריפטר" לריסוק אבני כליה (להלן: "
המכשיר") וכן בעלת יחידת שיקוף רנטגן ניידת (להלן: "
הניידת") שנועדה לסייע ולתמוך בתפעול המכשיר. ביום 31.1.90 חתמה התובעת, ששמה הקודם הוא "אבחון וצרי מכון רפואי בע"מ", עם הנתבעת על הסכם לפיו, תציב התובעת את המכשיר בבית חולים רמב"ם, שם יופעל במסגרת מכון לריסוק אבני כליה ואבני מרה שינוהל ויופעל ע"י התובעת (להלן: "
החוזה הראשון").
עובר להעברת המכשיר יחד עם הניידת לבית חולים רמב"ם, הם היו מוצבים בבית חולים אלישע, שם נעשה בהם שימוש שהניב לתובעת פירות - כך עפ"י טענתה.
כעבור שנה, עקב ירידה במספר הפונים לקבלת טיפול במכון, הודיעה התובעת לנתבעת על כוונתה להפסקת החוזה הבסיסי והוצאת המכשיר לצורך העברתו למקום אחר. בעקבות הודעה זו, נתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות לגבי הסכומים המגיעים מאת התובעת לנתבעת על-פי החוזה הראשון. לאחר משא ומתן, הגיעו הצדדים להסכמות הן בדבר התשלומים והן בדבר פינוי הציוד הרפואי, הסכמות אלו עוגנו בחוזה נוסף שנחתם ביום 30.12.91 (להלן: "
החוזה השני").
לאחר שהתובעת הודיעה על כוונתה להפסקת ההתקשרות עפ"י החוזה הראשון ולפני חתימת החוזה השני, פנתה הנתבעת אל התובעת בבקשה להרשות לה להשתמש בניידת לתקופה נוספת וזאת כיוון שניידת שבבעלותה התקלקלה. התובעת נתנה את הסכמתה ואף ויתרה על זכותה לדרוש כל תשלום (דמי שכירות או דמי שימוש) בגין הניידת שהעמידה לשימוש הנתבעת וזאת עד למועד הוצאת המכשיר.
בחודש 7/92 פעלה התובעת להוצאת הציוד הרפואי שלה מבית חולים רמב"ם. על פי טענתה, רק המכשיר נמסר לצוות שהגיע לבית חולים רמב"ם, מטעמה. דא עקא, הניידת לא הוחזרה, והתובעת מבקשת לפסוק לה פיצוי בגין דמי שימוש ראויים לכל התקופה מהיום שבו היא הייתה אמורה לקבל בחזרה את הניידת ועד ליום הגשת תביעתה זו וכן את ערכה של הניידת כמשומשת באותו יום.
הנתבעת מכחישה כי עשתה שימוש כלשהו בניידת, לטענתה התובעת נטלה את הניידת משטח בית החולים רמב"ם יחד עם המכשיר.
כאן המקום לציין כי נוסף על המחלוקות בין הצדדים בדבר החובה לשאת בדמי השימוש של הניידת ובשוויה כמשומשת נכון ליום הגשת התובענה, הצדדים חלוקים גם בשאלת סוג הניידת.
דיון
בענייננו, היחסים הפורמליים בין התובעת לבין הנתבעת הוסדרו ע"י שני חוזים. החוזה הראשון, מיום 31.1.90 שנועד להסדיר ולעגן את ההסכמות והתנאים לקראת הקמתו והפעלתו של מכון רפואי עצמאי שיופעל בידי התובעת בשטחה של הנתבעת.
ההסכם השני מיום 30.12.91, נוצר אגב המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים לגבי הסכומים המגיעים לנתבעת עקב סיום הקשר החוזי הראשון.
עפ"י החוזה הראשון, הנתבעת העמידה לרשות התובעת מקום וסיפקה לה שירותים נלווים לשם הפעלת המכון. הנתבעת אינה חולקת על כך כי בין לבין, היא פנתה לתובעת וביקשה לעשות שימוש בניידת לצורכיה (שימושים נפרדים שאין בינם לבין התובעת כל קשר). אין גם מחלוקת שהתובעת נאותה לבקשת הנתבעת.
על מנת להסיר כל ספק באשר לדמי השימוש ו/או דמי שכירות עתידיים של הניידת שמא ואולי תתבע התובעת, דאגה הנתבעת לעגן בהוראה מפורשת בחוזה השני את סוגיית ההפטר מתשלום כל תמורה בגין השימוש בניידת.
כך נכתב בסעיף 5 לחוזה השני:
"... במסגרת זאת מסכים המפעיל (התובעת - כ.ס) שלא לדרוש כל תשלום, דמי שכירות או דמי שימוש, בגין מכשיר הרנטגן הנייד שהעמיד לרשות רמב"ם, אותו מתחייב רמב"ם להחזיר למפעיל במועד הוצאת המכשיר...".
התובעת אינה מכחישה כי הניידת הועמדה לרשות בי"ח רמב"ם עפ"י בקשת האחרונה ובהתאם להסכמתה. עפ"י תצהירו של מר יוסף אלקיס ששימש טכנאי בהנדסה רפואית בבית חולים רמב"ם והעיד מטעמה אנו למדים כי המקום שבו נמסרה הניידת לידי הנתבעת היה "מבנה האבן", שם היא הוחזקה.
כך בסעיף 7 לתצהירו הוא מתאר את קבלת הניידת:
"... קיבלתי הנחיה מהגב' טליה מרקוסון - סגנית מנהל מחלקת הנדסה רפואית להעביר את הניידת השייכת לחב' אבחון וצרי בע"מ
אשר עמדה במבנה האבן
לחדר הניתוח המצוי בבניין הראשי".
(ההדגשה שלי כ.ס).