פסק-דין בתיק א 12682/04

            מבוא

1.         מדובר בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שעל פי הנטען, נגרמו לתובע, צבי מרדכי (להלן: "התובע"), יליד 1943, כתוצאה מתאונה שארעה לו בעת שביקר בחנות בגדים שנוהלה על ידי הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").

            הנתבעת מס' 2, ביטחה את אחריותה של הנתבעת, בביטוח אחריות כלפי צד ג'.

            נסיבות ארוע התאונה ושאלת האחריות

2.         התובע תאר בתצהירו את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: "בתאריך 10.11.02 באתי לחנות במטרה לתקן חליפה; תוך כדי עמידה בחנות נפלו עלי סלסילות עמוסות בחולצות שהיו מסודרות כחומה זו על זו וכן קרטונים של חליפות גברים ופגעו בכתף ימין שלי ובצוואר, עד לכתף שמאל. מן הראוי לציין כי הסלסילות עם החולצות בתוכן נפלו עלי בלי שאני עשיתי תנועה או פעולה כלשהי" (סעיפים 6-5 לתצהיר, ת/1).

            בחקירתו הנגדית, ציין התובע כי: "... היתה חומה של ארגזים, קרטונים של חמישים קילו... ואני ראיתי בטעות או לא בטעות מישהו דחף את החומה והכל התמוטט והוא ברח. אני נפלתי על כתף ימין אבל קיבלתי מכה גם בכתף שמאל..." (עמ' 5 לפרוטוקול), ובהמשך: "... היה בן אדם שצריך לבדוק את המידה. אני הייתי על ידו והחומה מאחורנו. עוד לא הגעתי אליו ואז נפלו עלי קרטונים של חמישים קילו של חולצות..." (עמ' 6 לפרוטוקול).

            גרסתו של התובע כי סלסלות עם בגדים נפלו עליו, בעת שהותו בחנות הנתבעת, מוצאת תימוכין בהודעתו במשטרה, נ/2.

3.         הנתבעות מודות במקצת מגרסתו של התובע וטוענות כי: "יכול ונפלו עליו חולצות מהמדף, אך לבטח לא סלסלות, ברי שנפילת חולצות לא הסבה לתובע כל נזק גופני" (סעיף 3 לסיכומי הנתבעות).

יצויין כי הנתבעות לא הביאו עדים ואף וויתרו על העדת העד מטעמן, מר מוריס בן זקן, אשר עבד בחנות, בעת ארוע התאונה, ויוזכר - הלכה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614.

משלא הובאה כל עדות או ראיה אחרת מטעם הנתבעות, הרי שגרסת התובע כי נפגע כתוצאה מנפילת חולצות ו/או סלסלות וחולצות, הוכחה.

בנסיבות אלה, ראיתי להוסיף ולקבוע כי האחריות לארוע התאונה, מוטלת על הנתבעת אשר לא דאגה לסידור נאות של הסחורה בחנות, באופן שלא תסכן את באי החנות ולא תיפול עליהם ותגרום לפגיעה בהם.

מהות הפגיעה והנכות

4.         כתוצאה מהתאונה, התובע נחבל בכתף ימין, בצוואר ובכתף שמאל.

            התובע תמך תביעתו, בחוו"ד ד"ר אלברט יוסף אשר העריך את נכותו כתוצאה מהפגיעה בכתף, בשיעור של 20%.

            מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר ארנן גרינטל, אשר העריך את נכותו של התובע בשיעור של 10%, בגין קרע בגיד הכתף אך זאת, ללא קשר לתאונה.

            לאור הפערים בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מונה ד"ר מריו אייכנבלט, כמומחה מטעם בית המשפט.

5.         ד"ר אייכנבלט, ציין בחוות דעתו כי בתיקו הרפואי של התובע, תועדו תלונות על כאבים בכתף ימין, כבר בשנת 1988. התלונות התגברו, בשנים 1993-1992, אז אובחן קרע בגיד הסופרה-ספינטוס ובינואר 1994, התובע עבר ניתוח לתפירת הקרע בגיד כתף ימין.

            ד"ר אייכנבלט, העריך את נכותו של התובע, בגין ההגבלה בכתף ימין, בשיעור של 15% וציין כי "לא ניתן לשלול באופן מוחלט שהתאונה נשוא התביעה לא תרמה במאומה לנכות הקיימת בכתף ימין ועקב כך ומחמת הספק אני מעריך את חלקה של התאונה הנדונה בנכות הקיימת ב- 3% ומייחס 12% למצב קודם".

            ד"ר אייכנבלט, לא זומן לחקירה ומשחוות דעתו לא נסתרה, ראיתי לקבוע כי נכותו של התובע, בגין הפגיעה תולדת התאונה, הינה בשיעור של 3%, מתוך נכות כוללת בשיעור של 15%, בגין מגבלה בכתף ימין.