פסק-דין בתיק א 12679/05

בפני תביעה כספית בסך של 27,004 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובע 1 הוא מנהלה ובעליה של התובעת 2 המפיקה ומארגנת מסיבות.

הנתבע עוסק בייזום ובארגון מסיבות לפנויים פנויות.

ביום 24/11/03 נחתם בין הצדדים הסכם (להלן: "ההסכם") לפיו ירכוש הנתבע מהתובעים רשימות טלפונים ומוניטין של צעירים בגילאי 40-25 שיהיו מעוניינים להשתתף במסיבות לפנויים פנויות (להלן: "הרשימה").

התובע טוען כי בהתאם לחלקו בחוזה העביר רשימה של 3,000 מספרי טלפון ושמות פנויים ובנוסף גם 1,700 מיילים של אותם פנויים.

הנתבע התחייב לשלם 10 ש"ח בגין כל מספר טלפון, כאשר סך של 3,000 ש"ח ישולם כמקדמה. ובגין כל מסיבה שיערוך הנתבע יעביר סך של 3,000 ש"ח עד לסה"כ 30,000 ש"ח. הנתבע העביר את המקדמה וסך נוסף של 1,400 ש"ח בגין מסיבה אחת. כל בקשות התובע לתשלום  יתרת הסכום - לא נענו.

בכתב הגנתו טען הנתבע כי ערך במועדון "הזירה" בת"א כ-4 מסיבות במהלך החודשים 11,12/2003,  ועוד 2 מסיבות במהלך חודש 04/04 אך לאור היענות דלה של קהל היעד הפסיק את הפקתן.

הנתבע טוען כי 30% מהמנויים שברשימה כלל לא ענו לטלפונים וכן כי התובע לא העביר לו השליטה באתר האינטרנט, ובמעשיו אלו התובע הפר הפרה יסודית את ההסכם ובהתאם  לכך הודיע לו הנתבע כי החוזה מבוטל.

הנתבע טוען כי אינו צריך לשלם עבור הרשימה כיוון שלא כל המספרים שנמסרו היו שמישים. לטענתו הוסכם כי התובע יקבל סך של 10 ש"ח עבור כל אדם שיגיע למסיבות בעקבות הפנייה אליו דרך הרשימה, ולא כפי שנטען.

הנתבע טען כי כיוון שלא היו הכנסות אין חלה עליו חובת תשלום מה גם שלא קיבל כל חשבונית.

התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון:

אין מחלוקת כי בהתאם להסכם הנתבע התחייב לשלם לתובע סך של 30,000 ש"ח בגין המוניטין והרשימה וסוכם כי הנתבע ישלם סכום מקדמה בסך של 3,000 ש"ח וסך נוסף של 3,000 ש"ח בגין כל מסיבה שיערוך עד לתשלום יתרת הסכום.

בנוסף למקדמה העביר הנתבע לתובע סך של 1,400 ש"ח בלבד בגין מסיבה אחת שערך וסירב להמשיך ולשלם בניגוד למוסכם.

אין מחלוקת כי הרשימה הועברה אל הנתבע וכן כי הנתבע קיים שש מסיבות.

הנתבע טוען כי חלק גדול מהרשימה לא היה מעודכן ובשל כך כמות האנשים שהגיעו למסיבות שערך הייתה נמוכה ולכן אין התובע זכאי למלוא התמורה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, בסיכומיהם ובחקירותיהם הנגדיות הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל, מהנימוקים כדלקמן:

שוכנעתי כי הנתבע הוא זה שפנה אל התובע בבקשה לרכוש את הרשימה וזאת בהתאם למוניטין שהיה לתובע בתחום.

עדותו של התובע הייתה עקבית וקוהרנטית, התרשמתי ממנו כאדם שאינו שש להגיע לבית המשפט, ואם עשה זאת, עשה זאת בכדי לעמוד על זכויותיו החוקיות ולא בכדי לסחוט אף אחד או להתעשר שלא כדין.