פסק-דין בתיק א 126645/00

1.         תביעה לתשלום דמי שרותי הובהל ואחסנה של מכולות שהכילו ביצים ונשלחו מהארץ לרוסיה.

2.         לטענת התובעות, הנתבע הזמין את ההובלות, ולאחר שלא שילם לתובעות נערכה פגישה עם הנתבע להסדרת החוב. לאחר מכן שוב לא שילם את החוב, אולם משהגיע לביתו נציג של התובעות שולמו 3,000$ במזומן על אתר.

            לתביעה צורפו חשובניות ובהם ריכוז של חובות בגין שירותים שניתנו לנתבע במועדים שונים.

3.         הנתבע, בכתב ההגנה, טוען כי אינו חתום על הסכם או הזמנות עם התובעות ולא הזמין כל שירותים. בתצהירו טען הנתבע כי אין בין הצדדים יריבות או עסקים, כי תעודות המשלוח הוצאו מחברה הנמצאת באודסה על שם אלי, ואותו אלי אינו הנתבע. את עסקיו הוא מנהל בקפריסין. הוא אמנם נכח בפגישה להסדרת החובות, אך מטרתה היתה "עזרה לתובעות בגביית חובות".

4.         בדיון בבית המשפט סיפר העד מטעם התובעת כי הנתבע הגיע למשרד באודסה, הזמין שחרור והובלה יבשתית של פרי הדר ולאחר מכן גם ביצים, טופלו משלוחי ביצים, הוצאו חשבוניות על שם הנתבע והוא שילם על החשבון 3,000$. מנהל המשרד של התובעות באודסה, מר מורנו, טפל בשחרור המשלוחים, והחוב מתייחס להובלות ביצים ופרי הדר מישראל, שחרור, שינוע ואחסנה, הכל לפי בקשת הנתבע.

5.         הנתבע בעדותו סיפר כי הוא עוסק במסחר בינלאומי עם ארצות רבות. הוא מנהל את עסקיו בעיקר מקפריסין והיה ברוסיה ובאוקראינה. לטענתו, שיטת עבודתו היא מכירת הסחורות בנמל, ומכאן שהלקוח שקונה את הסחורות הוא שחייב לשלם עבור שחרור הסחורות.

אמנם הוא עוסק במסחר למדינות רבות וגם באותו מקרה, אולם לטענתו משלם רק עבור הסחורות ולאחר מכן הלקוח הוא שמשלם עבור השחרור לפי שטרי מטען שקיבל מהנתבע.

בעדותו אישר כי שולם 3,000$, אולם עשה זאת כטובה בכסף שקיבל מקליינט.

דיון

6.         לאחר שקראתי את החומר ושמעתי את הצדדים ואת החקירות הנגדיות, וכן סיכומי הצדדים, השתכנעתי כי התובעות הרימו את הנטל להראות קיומו של חוב, והנתבע לא הצליח לסתור את החוב, ואף לא היה משכנע בעדותו. למעשה, מאשר הנתבע את העובדות. יש לו רק טענה אחת מרכזית והיא שהקונה שקיבל ממנו את שטרי המטען בחו"ל חייב לשחרר בעצמו את הסחורות ובמסגרת זו עליו לשלם לתובעות. לטענתו, זו דרך עבודתו תמיד. דברים אלה עומדים בסתירה להתנהגותו של הנתבע עצמו אשר ניהל בעצמו מו"מ להסדרת החוב, ואף שילם 3,000$ על חשבון החוב.

            אילו היה ממש בטענות הנתבע, לא היה נוהג כפי שנהג באופן שלא הוכחש.

7.         בנוסף, קיים בתביעה זו מבנה של הודאה והדחה. למרות ההכחשות החלקיות, אישר הנתבע את העובדות הבסיסיות דהיינו, קיום המשלוחים מטעמו, באופן מזכה את התובעות בתשלום. טענתו היא שאחרים חייבים לשלם, טענה כזו דורשת הוכחה אם אין הסכמה מוקדמת בין הצדדים, שהנתבע לא ישלם.

8.         הנתבע, בסיכומיו, מעלה טענות שונות, חלקן טענות כלליות שאינן רלוונטיות בשלב זה, היות שנדרשת תשובה ספציפית, ונדרשים הסברים ממשיים, לאחר שהנתבע קשר עצמו באופן ברור לנסיבות שהולידו את התביעה. הנתבע הוא שיזם את הפעילות העסקית, שהובילה לתביעה. הוא שהיה בקשר עם התובעת. בנסיבות כאלה, לא ניתן עוד לטעון כי התובעות לא ביססו קשר בינו לבינן. יש גם יש יריבות בין הצדדים.

9.         הנתבע מלין על העדר פירוט מספיק בעניין השירותים. לטענתו, תעודת המשלוח לא היתה מפורטת דיה וטוען כי על תעודת המשלוח כתוב "אלי" בלבד. עוד נטען כי היה צורך להחתימו על ייפוי כח מיוחד, לצורך ביצוע השירותים שביצעו התובעות וטוען כי קיימת סתירה בין תכולת המכולות פעם ביצים ופעם פרי הדר.

10.       כל הטענות הנ"ל הן טענות שבשוליים. הנתבע אינו מכחיש מעורבותו בעניין, אלא מעלה טענות בשוליים, דהיינו לא החתימו אותו על מסמך זה או אחר, לא נתנו פירוט מספיק וכו', אלא שהתובעות הרימו את נטל ההוכחה במידה המספקת. אין צורך ב - 100%. די ב - 51%. משהורם הנטל, וכן נתבררה היריבות חייב היה הנתבע לספק הסברים, אולם אין הסברים אלא טענות כלליות או טענות בשוליים. לדוגמה, הטענה כי יש צורך בחתימתו על מסמך זה או אחר כדי לבסס את החיוב נותרה כטענה סתמית. אדם המזמין שירות חייב לשלם עבור השירות גם אם לא הוחתם על מסמך זה או אחר, ובלבד שהנתבע הוא הנתבע הנכון, ובמקרה זה כך הוא.

11.       הנתבע שילם חלק מהחוב בזמנו, וכעת הוא טוען באופן סתמי כי פעל "במסגרת עזרה לגביית כספים מלקוח משותף", אלא שאין הנתבע מגלה מיהו אותו לקוח משותף.

12.       הנתבע טוען כי לא התחייב לשלם את החוב הנטען. יתכן שהנתבע נתפס לטעות משפטית:

כאשר מזמין אדם שירות, הוא חייב לשלם עבורו, אלא אם יראה מדוע אינו חייב לשלם. עצם הזמנת השירות מהווה מכללא התחייבות לשלם תמורתו. אין צורך להראות התחייבות בכתב לתשלום עבור השירות. אין דרישת כתב ועסקאות מסחריות רגילות, בשונה מעסקות מקרקעין.

13.       הרושם שנתקבל מהנסיבות, מאופן ניהול עסקיו של הנתבע, כפי שפירטן, ואפילו מאופן ניהול התיק על ידו מראה על גישה של עמימות. הנתבע פועל, מנהל מסחר, אולם משתדל לשמור על עמימות באופן אשר עלול להקשות על ביסוס יריבות, בשלב התשלום.

בתיק זה, מבחינה עובדתית, נתברר כי יש יריבות בין הצדדים והתובעות הרימו את הנטל.