פסק-דין בתיק א 12630/06

בפני תביעה שעניינה חוב נטען של הנתבע בגין רכישת חומרי בניה מעסקו של בעלה המנוח של התובעת. הנתבע חולק על סכום החוב הנטען וכן מעלה טענות קיזוז שונות.

הצדדים והעובדות הצריכות לעניין .

התובעת, הגב' שמש דינה, הינה אלמנתו של המנוח מר שמש אברהם שנפטר ביום 18/5/05 וניהל עסק לאספקת חומרי הבניין, שירות טרקטורים, מרצפות, קרמיקה ואינסטלציה. התובעת הינה יורשתו של המנוח ביחד עם שני ילדיה הקטינים, שהיא האפוטרופסית הטבעית שלהם (להלן: " התובעת").

הנתבע, מר גיורא מרדו, הינו קבלן בנייה ושיפוצים, שרכש מהמנוח בשנים האחרונות חומרי בניין עבור עסקו (להלן: " הנתבע").

לטענת התובעת, נהג הנתבע "למשוך"סחורה מהמנוח תוך שהיה משלם מדי פעם על החשבון סכומים פעוטים, בעודו משאיר יתרות חוב של עשרות אלפי שקלים. כך יתרת חובו נכון לחודש מרץ 2005 עמדה על סך של 129,480 ש"ח נומינלית שהיא סך של 143,712 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה.

לטענתה, למרות פניותיה החוזרות ונשנות, באמצעות בנה הבגיר, מר תמיר שמש(להלן: " תמיר"), לא פרע הנתבע את חובו עד היום, כשהוא מנצל את העובדה שהמנוח נפטר, והתובעת ובנה תמיר, שעבד עם המנוח בעסק, נאלצו לסגור את העסק ונקלעו לקשיים כלכליים.

לטענת התובעת, תמיר שעבד עם אביו המנוח, הוא שסיפק, בין היתר, את הסחורה לנתבע.

המנוח ובנו ניהלו כרטיס לקוח ע"ש הנתבע, בו פורטו כל הרכישות שביצע הנתבע והתשלומים ששילם על החשבון במהלך כל תקופת ההתקשרות.

כן לטענתה, במשך כל תקופת ההתקשרות, נמסרו לנתבע כל חשבוניות המס בגין כל הסחורות שרכש מהמנוח, ואשר בגין חלק גדול מהן, לא שילם.

לפיכך הגישה התובעת את התביעה נגד הנתבע להחזר פירעון החוב.

תחילה הגיש הנתבע כתב הגנה ללא עו"ד ולאחר מכן הגיש כתב הגנה נוסף באמצעות עו"ד. הנתבע טען כי הוא חייב למנוח 30,000 ש"ח בלבד, וגם סכום זה לא מוטל עליו לשלם בשל טענות קיזוז בגין חובות של המנוח כלפיו.

לטענת הנתבע, הוא נהג לשלם למנוח עבור סחורה שרכש עד ל- 15 של החודש העוקב את החשבונית שהמנוח הוציא לו.

לטענתו, עומדות לו טענות קיזוז כדלקמן:

א.         הנתבע שיפץ את ביתו של המנוח, אך תמורת השיפוץ,בסך של 30,000 ש"ח,מעולם לא שולמה לו.

ב.         המנוח נהג להפנות אל הנתבע לקוחות לביצוע עבודות שיפוץ, מתוך אינטרס שהחומרים ירכשו מהמנוח. בין כך העביר לנתבע את ביצוע העבודות במשפחת רוזן ובמשפחת מטטוב, וערב, כך לטענת הנתבע, לתשלום תמורתן. לטענתו, שני לקוחות אלה לא פרעו אתחובם בסך של 6,500 $ + מע"מ סה"כ.

המנוח והנתבע המשיכו בקשרי עבודה תקינים למשך תקופה של כשנה עד לפטירת המנוח. לקראת מועד פטירת המנוח נותר הנתבע חייב למנוח סך של 30,000 ש"ח שהיא סכום תקרת האשראי שניתנה לנתבע ע"י המנוח.

ג.          לאחר פטירת המנוח שילם הנתבע לתמיר5,000 ש"ח.

לפיכך טוען הנתבע כי אם לוקחים בחשבון את כל הסכומים האמורים הרי שבסיכומו של חשבון המנוח הוא שחב לו סך של 38,000 ש"ח. לטענתו חזר על גרסתו זו מספר פעמים בפני תמיר אלא שהאחרון בחר להתעלם מכך ואף לא הגיע לפגישות שנקבעו בין השניים.