פסק-דין בתיק א 12608/03

1.           התובעת הגישה נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - הבנק או הנתבע) כתב תביעה על סך 11,550 ש"ח + 11,400 ש"ח. להלן תמצית עובדות כתב התביעה:

א.         חב' "ב.ר. שאיבות חול והובלה בע"מ" (להלן - החברה), קיבלה שירות מהתובעת, ואילו התובעת קיבלה לידיה המחאה על סך 11,500 ש"ח (להלן - ההמחאה), המשוכה לטובתה מאת החברה. ההמחאה נחתמה כדין ובהתאם לזכויות החתימה בחברה על ידי אחד ממנהלי החברה דאז, מר רון שרויטמן, בחתימתו ובצירוף חותמת החברה.

ב.         לימים, נמצא מר שרויטמן בהליך של כינוס נכסים קבוע על ידי בית המשפט ושאינו קשור לחברה (כך נוסח סעיף 5.1 לכתב התביעה).

ג.          התובעת הפקידה את ההמחאה בבנק דיסקונט, בו היא מנהלת את חשבונה, וזאת על מנת לקבל את כספי ההמחאה אשר שולמו לה בתמורה לעבודה אותה סיפקה.

ד.         ביום 24.9.02, קיבלה התובעת הודעה מבנק דיסקונט, כי חוייבה בגין המחאה שהוחזרה מהסיבה, שחתימת המושך אינה החתימה הנכונה, מה שגרם לאלתר לגרעון בחשבון הבנק של התובעת.

ה.         בהתאמה, העבירה החברה אישור חתימה לבנק לאומי ובו נאמר, כי החתימה על ההמחאה היא חתימתו של מר שרויטמן וכי מקבל ההמחאה הוא אוחז כשורה (להלן - אישור השיק). האישור הועבר על ידי התובעת לנתבע ביום 23.9.02. למרות זאת, לא כיבדה הנתבעת את ההמחאה.

ו.          ביום 7.10.02 התקבלה בפקסימיליה בבנק הוראת החברה, להעביר סך של 11,400 ש"ח לזכות חשבונה של התובעת ובמקביל לחייב את חשבון החברה (להלן - ההוראה).

ז.          ביום 15.10.02 התקבלה תגובת הבנק להוראה, אשר שוללת את העברתם של הכספים מאחר והוצא צו כינוס נכסים קבוע על ידי בית המשפט המחוזי לנכסי מר שרויטמן - אי לכך אין הם יכולים להעביר כל סכום כזה או אחר.

ח.         הבנק פעל שלא כדין, ברשלנות ותוך הפרת כללי האתיקה הבנקאית, כאשר לא כיבד את ההמחאה וכאשר לא פעל על פי הוראת החברה להעברת הכספים לתובעת.

2.         הנתבע הגיש כתב הגנה בו נטען, בין היתר, כדלהלן:

א.         אין כל סכסוך או יריבות בין התובעת לבין הבנק. הסכסוך הכספי בין התובעת לבין החברה אינו נוגע לנתבע. על פי הבנקאות ודיני השטרות, אין הבנק חייב מאומה כלפי התובעת.

ב.         מחובתו של הבנק לבדוק את התאמת החתימה של השיק שנמסר לדוגמת החתימה המצויה ברשותו. משלא היתה התאמה, חובתו של הנתבע היתה לסרב לכבדו.

ג.          החל מיום 2/10/02 ניתן צו כינוס קבוע לנכסי מר שרויטמן בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ביום 11/10/02 שלח כונס הנכסים מכתב לבנק, שבו הוא מורה לו להימנע מהעברת כספים מכל מין וסוג המצויים בחזקת הבנק ואשר שייכים למר שרויטמן. חובה זו מעוגנת בסעיף 75(3) לפקודת השטרות, בו נקבע מפורשות, כי במקרה של ידיעה על פשיטת רגל של הלקוח חובתו ורשותו של הבנקאי לפרוע שיק שמשך עליו לקוחות - חדלות.

ד.         החתימה המופיעה על אישור השיק (נספח ב' לכתב התביעה), אשר נחזית להיות חתימתו של מר שרויטמן, אינה תואמת את דוגמת החתימה שלו בבנק. לפיכך, גם את אישור השיק לא היה ביכולתו של הבנק לקבל.

ה.         הבנק מודה בכך, שביום 7/10/02 התקבלה הוראה מהחברה להעביר סך של 11,400 ש"ח לחשבון התובעת (סעיף 9 לכתב ההגנה, אל מול סעיף 10 לכתב התביעה), אולם מיום 2/10/02 עת ניתן צו כינוס קבוע לנכסי מר שרויטמן, נאסר על הנתבעת ממילא להעביר כספים ו/או זכויות מכל מין וסוג שבחזקת הבנק והשייכים למר שרויטמן.

ו.          התנהגות הבנק היתה סבירה והתבקשה מהנסיבות ונבעה כל כולה מחובתה שלא להיות רשלנית כלפי לקוחותיה.

3.         כל צד הגיש תצהיר עדות ראשית אחד מטעמו. מצד התובעת העיד מנהלה, מר זאב גיל ומצד הנתבע העיד מנהל הסניף, מר אברהם סימס. עוד יצויין, שעל פי האמור בסעיף 12 לתצהיר מר גיל, הוראת התשלום בסך 11,400 ש"ח באה במקום ההמחאה על סך 11,550 ש"ח ולא בנוסף אליה ועל כן, לכל היותר, זכאית התובעת לאחד הסכומים ולא לשניהם.

מאידך, בתצהירו של מר סימס נוספו עובדות חדשות שלא היו בכתב ההגנה לפיהן, ביום 8.11.01 ניתנה החלטה בבית המשפט המחוזי (בתיק פש"ר 1930/01, בש"א 22183/01), אשר על פיה מונה כונס נכסים זמני לנכסי מר שרויטמן. מאחר ומר שרויטמן אחז ב- 99% ממניות החברה, אזי מלוא זכויותיו במניות הוקנו לכונס במועד מתן צו הכינוס הזמני. הבנק לא היה רשאי לבצע את העברת הכספים מאחר וכל נכסיו של מר שרויטמן, לרבות זכויות בחברה, היו מצויים בכינוס מאז 8.11.01. ב"כ התובעת לא התנגד להוספת העובדות והטענות המתייחסות לכינוס הנכסים הזמני מיום 8.11.01.