פסק-דין בתיק א 1260/06

1.         המדובר ב"תאונת פח" שבה נגרמו נזקי רכוש לשני רכבים.

ביום 15.1.06 הגיש התובע בתיק אזרחי 1260/06, מר אלענאמי סלימאן (להלן: " התובע"), את תביעתו כנגד הנתבעים 1 ו- 2 בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בסך של     18,627 ש"ח.

ביום 2.3.06 הגישה התובעת בתיק אזרחי 1909/06, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הפניקס" או " המבטחת"), תביעת שיבוב כנגד התובע, בגין הנזקים שנגרמו למבוטחת אורה יוסף ובסך של 31,249 ש"ח.

התאונה התרחשה ביום 3.1.05 בכביש שבין באר שבע לכיוון דימונה, כאשר ברכב התובע, נהג התובע עצמו וברכב המבטחת נהג מר אברהם טרגן.

שני התיקים נשמעו במאוחד.

2.         בתחילת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 19.3.08 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה השמאים לא יחקרו. הצדדים קצבו את שיעורי הנזק שנגרמו לכל אחד מהם והסכימו שהמחלוקת היחידה שנותרה על הפרק, היא אך ורק בנושא האחריות.

3.         הכל מסכימים כי מדובר בתאונת "פנים אחור", כאשר הרכב של התובע פגע בצד האחורי של רכב המבטחת. התובע טוען, שבמועד התאונה ירד גשם והיה ערפל וכי נהג המבטחת הפתיע אותו בכך שנכנס לתוך נתיב נסיעתו, לאחר שביצע פניית פרסה מהנתיב הנגדי, וכי התובע לא הספיק לעצור ולכן התנגש ברכב המבטחת מאחור. מנגד, נהג המבטחת טוען, כי לא ביצע כל פניית פרסה והתובע, אשר נסע במהירות רבה, פשוט התנגש בו מאחור.

4.         בית המשפט שמע את הנהגים המעורבים, אשר נחקרו בחקירות נגדיות ומעבר לכך לא נשמעו עדים נוספים.

            בתום שמיעת העדויות סיכמו בעלי הדין את טענותיהם בעל פה - כל אחד לשיטתו הוא.

5.         לאחר שעיינתי בתצהירים, בחוות הדעת, בתמונות הנזק, וביתר המסמכים שבתיק ולאחר ששמעתי את החקירות הנגדיות ואת סיכומי הצדדים מצאתי לקבוע שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שנהג המבטחת ביצע פניית פרסה, ומשלא הורם הנטל בעניין זה, אין מנוס אלא לקבוע שהאחריות לתאונה נופלת על כתפי התובע, אשר לא שמר מרחק מרכב שלפניו. להלן יפורטו הנימוקים שהביאוני למסקנה שאליה הגעתי.

6.         התובע נמנע מלהציג לביהמ"ש את תוואי השטח, אשר בו אירעה התאונה בציון המקום המדוייק שבו בוצעה, לטענתו, פניית הפרסה. התובע טען בעדותו, כי: "בין שני כיווני הנסיעה יש מעקה - פתח", אך מעבר לכך לא ידע לציין פרטים נוספים ואף נמנע מצירוף תצלומים של המקום אשר בו בוצעה, לטענתו, פניית הפרסה.

בחקירתו הנגדית של התובע נמצאו סדקים, פריכות וסתירות וכן נמצאו הבדלים בין מה שהתובע אמר בדיון לבין מה שמסר בהודאה במשטרה.

בנוגע למקום בו בוצעה פניית הפרסה טען התובע כי מדובר ב" מעקה" עם " פתח". מאוחר יותר בסוף עמ' 5 לפרוטוקול, בשורה 27 ציין התובע, כי בין שני כיווני הנסיעה הייתה "גדר ממתכת", ללא כל התייחסות לפתח.

סתירה נוספת נמצאת בעדותו של התובע, בעמ' 4 לפרוטוקול משורה 24: "אם אתה אומר שבכתב התביעה שלי אמרתי שאבי ביצע פניית פרסה במקום אסור ופה אני אומר שאני לא יודע אם מותר, אני משיב שאני לא יודע אם מותר לבצע פניית פרסה איפה שאבי ביצע פניית פרסה".

וכן ראה עדותו של התובע בעמ' 5 לפרוטוקול משורה 1: "התאונה הייתה כ- 3 ק"מ אחרי צומת נבטים, לערך. אם אתה אומר שבמשטרה אמרתי שהתאונה קרתה אחרי ק"מ אחד בלבד מהצומת, אני משיב שלא מדדתי את זה, אולי אחד או שלושה ק"מ".

אין מחלוקת שהתובע לא ראה את נהג המבטחת מבצע את פניית הפרסה וראה בעניין זה הדברים שאמר התובע בעמ' 5 לפרוטוקול משורה 5: " ראיתי אותו לראשונה רק לאחר שביצע את פניית הפרסה" ובעמ' 4 בשורה 19 אמר: " לא ראיתי אותו עד שלא פגעתי בו". מכאן, נשאלת השאלה כיצד יוכל התובע להוכיח שנהג המבטחת ביצע פניית פרסה, מבלי שראה את הדברים ?

התובע הגיש בקשה להזמין לדיון שני עדי ראיה שהיו אמורים לתמוך בגרסתו בעניין פניית הפרסה ולאחר שבית המשפט הפנה את ב"כ התובע להחלטה לפיה "כל אחד מבעלי הדין אחראי להתייצבות העדים מטעמו" ולאחר שהתובע נמנע מלהזמין את העדים לדיון חזר בו ב"כ התובע מהבקשה להשמעת העדים. בעניין זה נקבע בפסיקה הכלל ש "אי הבאתו של עד רלבנטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה הנגדית" [ר' ע.א. 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה, פ"ד מ"ה (4) 651, 658]. על כן "אי הזמנתם להעיד [של עדים רלבנטיים -ע.ר.] יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גירסת" התובע [ראה ע"א 240/77 כרמל נ. פרפורי, פ"ד ל"ד (1) 701]. ב"כ המבטחת הופתע לגלות לראשונה בדיון על קיומם של עדי הראיה לתאונה, הואיל והתובע לא טרח לעדכנו בקשר לכך וגם לא ציין עובדה זו במהלך מתן העדות במשטרה. בעניין זה אמר התובע בחקירתו הנגדית: " שני עדים היו צריכים להגיע, היו ברכב אחריי וראו הכל. לשאלתך למה בהודעתי במשטרה לא סיפרתי שיש לי שני עדים, אני משיב שחשבתי שאם אני אצטרך אותם אביא אותם...לא חשבתי שאני אצטרך את העדים הללו ולכן לא כתבתי שיש שני עדים". כאמור, מדובר בעדים שראו את התאונה בהתרחשותה, ומכאן שחשיבותם איננה מוטלת בספק והעובדה שהתובע לא חשב שיזדקק להם מעוררת שאלות ותמיהות.

במהלך עדותו נשאל התובע מה היה מצב רכב המבטחת לאחר ביצוע פניית הפרסה והתובע התקשה במתן תשובה. בפרוטוקול אף נרשמה הערת בית המשפט שהתובע אינו משיב ומאוחר יותר, אף לאחר שהשאלה תורגמה לו לשפתו בערבית, השיב תשובות סותרות, כאשר בתחילה אמר שרכב המבטחת היה "בנסיעה קדימה" בזמן התאונה וסמוך לאחר מכן אמר שרכב המבטחת "לא הספיק לנסוע קדימה לאחר פניית הפרסה" (ראה עמ' 5 לפרוטוקול). משעומת התובע עם הדברים שאמר בהודעתו במשטרה, השיב: " אם אתה אומר שבהודעתי במשטרה אמרתי שהוא המשיך לנסוע 5 מ' מהצומת, אני משיב שאני לא מדדתי גם את זה". מכאן שיש לפנינו שלוש גרסאות לגבי מצב רכב המבטחת לאחר ביצוע פניית הפרסה וייתכן שהיה: " בנסיעה קדימה" או " לא הספיק לנסוע קדימה" או " המשיך לנסוע 5 מטר מהצומת"