פסק-דין בתיק א 12515/03

1.         פתח דבר אני רואה להתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן פסק הדין. איחור זה נבע מן העובדה שעל אף שאחרון הסיכומים הוגש עוד בחודש אוגוסט 2006, הושאר התיק במזכירות ולא הובא בפניי למתן פסק דין. רק עיון בדוחות הסטטיסטיים גילה קיומו של תיק הממתין זמן רב למתן פסק דין, וכך קרה שהתיק הגיע לידי בסופו של דבר רק לפני ימים אחדים.

2.         ביום  17.10.2002 ארעה תאונת דרכים בצומת פרדיס, בה היו מעורבים שני כלי רכב - האחד נהוג בידי הנתבע 1 והאחר בידי הנתבע שכנגד מס' 1. לשני הרכבים נגרמו נזקים כבדים ובגינם הוגשו התביעות ההדדיות בתיק דנא.

3.         הצדדים הגיעו להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, לפיו יוגשו תיק המשטרה, תיק ביהמ"ש לתעבורה בחדרה וכל העדויות והראיות שנגבו במסגרת אותם תיקים וכן תוגשנה חוות הדעת השמאיות וכל אלה יהוו חלק בלתי נפרד מן התיק דנא. עוד ציינו הצדדים כי הגיעו ביניהם לכדי הסכמה לעניין הנזק הישיר ונותרו חלוקים בשאלת הנזק העקיף ושאלת האחריות. הוסכם כי שתי השאלות הנ"ל תוכרענה בדרך של הגשת סיכומים מבלי שיהא צורך בשמיעת ראיות.

4.         מתוך עיון בחומר שהונח בפני עולה כי התאונה ארעה שעה שהנתבע שכנגד מס' 1 נהג במשאית מכיוון מערב למזרח ובהגיעו לצומת מרומזר התנגש ברכב פרטי נהוג בידי הנתבע 1 אשר חצה את הצומת מימין למשאית, תוך פניה שמאלה לכיוון מערב.

כנגד הנתבע שכנגד מס' 1 הוגש כתב אישום בבית משפט לתעבורה בחדרה, בו הואשם, בין היתר, בכך שלא ציית לאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת וגרם להתנגשות כלי הרכב. לאחר שנשמעו מספר עדי תביעה, הודה הנתבע שכנגד באמור בכתב האישום והורשע על סמך הודאתו.

5.         בכתב התביעה, אשר הוגש בטרם ההודאה הנ"ל נטען כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על הנתבע 1. לפי כתב התביעה נהג המשאית נכנס לצומת כאשר הרמזור היה ירוק, אך בטרם השלים חצייתה הגיח הנתבע 1 ופגע ברכבו. בעקבות התאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים שנאמדו על ידי שמאי מטעמה בסך 67,198.95 ש"ח. בנוסף, נגרמו לה לטענתה הפסדי הכנסה עקב השבתת המשאית המסתכמים בסך נוסף של 36,036 ש"ח.

6.         הנתבעת מצדה טענה כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על נהג רכב התובעת אשר נכנס לצומת באור אדום. בעקבות אותה תאונה שיפתה התובעת את הנתבע מס' 1, בתורת מבטחת הרכב, בסך 60,750 ש"ח וכן נשאה בדמי שמאות בסך 472 ש"ח ועוד הוצאות גרירה בסך 117 ש"ח. בגין שרידי הרכב קיבלה התובעת סך 1,660 ש"ח כך שתשלומיה נכון למועד הגשת התביעה עומדים ע"ס 60,694 ש"ח, בגינם הוגשה התביעה שכנגד.

7.         אין חולק כי הרשעתו של הנתבע שכנגד מס' 1 בפלילים מהווה ראיה לכאורה לאמור בה, בהליך האזרחי בתיק דידן. סעיף 42א' לפקודת הראיות קובע כי "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט מרשיע במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

די בכך על מנת לקבוע כי הנתבע שכנגד 1 הוא שחצה את הצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום, ובכך נושא באחריות לאירוע התאונה.

8.         לטענת התובעת, בנסיבות המקרה יש לייחס אשם תורם לנתבע 1 משום שלא עשה די בכדי למנוע את התרחשות התאונה ובכלל זאת, לא הסיט את רכבו ולא ניסה לברוח מן המשאית על אף שיכול היה לעשות כן.

9.         אין בידי לקבל טענה זו.

נכון הוא שהעובדה שהנתבע שכנגד הורשע בפלילים אין בה לכשעצמה כדי לשחרר מניה וביה את הנתבע מכל אחריות. אפשר ובצד ההרשעה תיזקף לחובת מי שלא היה צד להליכים הפליליים רשלנות תורמת. יפים לעניין זה דברי כב' השופט בייסקי בע"א 895/80 עיריית נתניה נ' אלמלק, פד"י לז(2), 119, 121:

". . . הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט בהליך פלילי, בין שאלה נקבעו לאחר הדיון או על פי הודאת הנאשם, אינם עומדים בהכרח בסתירה לקיומה של רשלנות תורמת של מאן דהוא נוסף, המעורב בתאונה או במעשה או הנפגע וקרבן התאונה עצמו. רשלנות תורמת כזו אין בה כשלעצמה כדי לשנות את האחריות בפלילים, אך עשויה להיות לה משמעות לעניין שיעור האחריות בנזיקין ובהליך הפלילי". 

10.        על אף האמור, בנסיבות המקרה שבפנינו, לא ראיתי מקום לייחס לנתבע כל רשלנות תורמת וסבורני כי האחריות במלואה מוטלת על שכמו של הנתבע שכנגד מס' 1.

עיון בתצלומי הרכב של הנתבע מלמד כי מוקד הפגיעה העיקרי ברכב זה הוא בחלקו האחורי. הדבר נאמר גם בדו"ח בוחן התנועה המשטרתי. לעומת זאת, המשאית בה נהג הנתבע שכנגד מס' 1 נפגעה בחזיתה. דבר זה מלמד כי רכבו של הנתבע היה בעיצומה של הפניה שמאלה בצומת, כאשר הגיחה המשאית ונכנסה באור אדום ופגעה בו עם חלקה הקדמי. לא נראה לי כי בנסיבות המקרה עמדו בפני הנתבע דרכי פעולה שהיה בהן כדי למנוע את התאונה.