פסק-דין בתיק א 125/98

רקע עובדתי

1.         התובע, משה עזרן (להלן: " התובע"), הוא יליד שנת 1960, נשוי לרחל עזרן (להלן: " רחל") ואב לשלושה ילדים.

            הנתבעת, עדי (2000) תעשיות מתכת בע"מ (להלן: " הנתבעת"), היא חברה פרטית שעיסוקה בייצור קונסטרוקציות מתכת, בבעלותו ובניהולו של מרדכי צלניקר (להלן: " צלניקר"). התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1984 כפועל ייצור, ובמרוצת השנים התקדם לתפקיד מנהל עבודה.

            ביום 20/12/96 טיפס התובע לגג המפעל של הנתבעת על מנת לתקן זרקור ששימש לתאורת חצר המפעל, ובשעה שירד מן הגג אחז במסילה עילית של עגורן שהותקנה בסמוך ובמקביל לשולי הגג לכל אורכו. דא עקא שבאותו זמן עובד אחר של הנתבעת, שמואל חזן (להלן: " חזן") הפעיל לפתע את העגורן, שמיד החל לנוע לעברו של התובע ופגע בכף ידו הימנית. לתובע נגרמה פציעת מעיכה בכף היד, וכן שברים פתוחים בעצמות המסרק 1-2 בכף היד ובאצבעות 3-4, ואגודלו נקטעה (להלן: " התאונה"). יודגש כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות בהן ארעה התאונה, כפי שפורטו.

            התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל"), אשר קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 90%. משכך, החל מחודש אוגוסט 1997 משולמת לתובע גמלה חודשית בגין נכות מעבודה בסכום של 13,125ש"ח נכון להיום (ראו: תעודת עובד ציבור מאת גב' רינה גינגולד ממחלקת נפגעי עבודה במל"ל והאישורים המצורפים לה, סומנו נ/11), והחל מחודש יוני 1997 משולמת לו קצבת ניידות מיוחדת בשיעור 30% מן הסכום המקסימאלי הנהוג במל"ל (ראו: תעודת עובד ציבור מאת גב' אתי בן-לולו, מנהלת מדור שיקום במל"ל, מיום 15/12/05; סומנה נ/10).

תמצית המחלוקת בין הצדדים

2.         בין הצדדים נטושה מחלוקת לעניין אחריותה של הנתבעת לנזקיו של התובע.

            התובע טוען כי התאונה נגרמה בשל רשלנות הנתבעת שבאה לידי ביטוי בהעדר פיקוח והנחלת כללי בטיחות בעבודה, ובפרט בהעדר הדרכה ביחס לשימוש בטוח בעגורן ולטיפוס לגג המפעל. עוד לטענתו של התובע, מכוח החזקות הקבועות בסעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: " פקודת הנזיקין") - "חפץ מסוכן" ו"הדבר מדבר בעדו" - הנטל להוכיח כי הנתבעת לא התרשלה, רובץ לפתחה.

            התובע מוסיף כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות שעה שלא מסרה לו מידע עדכני בנוגע לסיכונים בטיפוס לגג ולא הדריכה אותו ביחס להגנה מפניהם - בניגוד להוראות סעיפים 2-3 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999; התירה לעובדים בלתי מוסמכים להפעיל את העגורן - בניגוד להוראות סעיפים 2-5 לתקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), התשנ"ג- 1992 (להלן: " תקנות העגורנאים"); לא נקטה אמצעים יעילים להבטיח כי העגורן יורחק שישה מטרים מן המקום בו עובדים עלולים להיפגע ממנו - בניגוד להוראת סעיף 87 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל- 1970 (להלן: " פקודת הבטיחות בעבודה").

            הנתבעת טוענת כי התובע נושא באשם תורם לנזקיו בשיעור של 100%, ועל כן אין לחייבה בגין נזקים אלה: ראשית, התובע טיפס על דעת עצמו לגג המפעל מבלי שנדרש לעשות כן על ידי הנתבעת, ועל כן הוא בלבד אחראי לפגיעתו. שנית, התובע שימש כמנהל בכיר במפעל ולפיכך ניתן היה לצפות כי ינקוט במשנה זהירות בעבודתו - בעוד שלמעשה הוא פעל בניגוד לכללי הבטיחות הנהוגים אצל הנתבעת שעה שלא יידע אף אחד מן העובדים כי בכוונתו לטפס לגג ואף לא הורה להם להפסיק את השימוש בעגורן במהלך הטיפוס והשהייה על הגג.

            עוד לטענתה של הנתבעת, היא חוסה בצילה של ההגנה הקבועה בסעיף 5 לפקודת הנזיקין בדבר "הסתכנות מרצון" - משום שהתובע, בעלותו לגג המפעל, סיכן עצמו מרצונו החופשי, תוך מודעות לאופייה המסוכן של פעילות זו ולסכנות שהיא טומנת בחובה.   

            הצדדים חלוקים אף ביחס להיקף נכותו של התובע ולנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה.

דיון

3.         מטעם התובע הוגש תצהיר שלו עצמו וכן תצהירה של רחל, ומטעם הנתבעת הוגש תצהירו של צלניקר מיום 22/8/05 ותצהיר משלים לו מיום 9/3/06. המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

כמו כן, הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם בתחום האורטופדיה: מטעם התובע הוגשה חוות דעת מאת ד"ר ולנטין ז'טלני (להלן: " ד"ר ז'טלני") מיום 5/11/97 (סומנה ת/1) וחוות דעת משלימה לה מיום 3/7/01 (סומנה ת/2), ומטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת רפואית מאת ד"ר ישראל קליר (להלן: " ד"ר קליר") מיום 25/6/99 (סומנה נ/1) וחוות דעת משלימה לה מיום 9/4/03 (סומנה נ/2). ביום 15/3/06 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה חוות דעת אלה יוגשו לתיק בית המשפט ללא חקירת המומחים ביחס אליהן.

            לנוכח פערים שבין חוות דעת שניתנו מטעם הצדדים בתחום הפסיכיאטריה, ביום 29/4/03 מונה פרופ' מ' נוימן (להלן: " פרופ' נוימן") על ידי בית המשפט (כב' השופט ע' אזר ז"ל) ליתן חוות דעת רפואית בתחום זה. ביום 15/3/06 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה וויתרו על הגשת חוות הדעת הפסיכיאטריות מטעמם, וכי חוות דעתו של פרופ' נוימן מיום 2/11/03 תוגש על ידם בהסכמה לתיק בית המשפט (סומנה במ/1) בלא שייחקר עליה.

            מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת אקטוארית מאת שי ספיר מיום 8/3/96 בנוגע לשוויין המהוון של גמלת הנכות בעבודה וגמלת הניידות המיוחדת שמשולמות לתובע על ידי המל"ל, והתובע אינו חולק עליה.

רשלנות הנתבעת

4.         בית המשפט העליון חזר ושנה כי לעוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין שלושה יסודות מכוננים: חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצד המזיק כלפי הניזוק, הפרת החובה על ידי המזיק, ונזק שנגרם לניזוק כתוצאה מן ההפרה [ראו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(3) 113, בעמ' 122    (1982)].