פסק-דין בתיק א 12483/03

1.         תובע מס' 1 עסק במועדים הרלוונטיים לתביעה במתן שירותים לרשויות מקומיות ( להלן "התובע" ).

            בחודש 7/92 פרסמה מועצה מקומית ג'סר אלזרקא שהיא הנתבעת בתביעה זו ( להלן "המועצה" ) מכרז לניהול מחלקת הגביה שלה.

התובע שעבד אז תחת השם המסחרי "ח.י.ל פרוייקטים" זכה במכרז, וביום 5.11.92 נחתם בינו ( תחת השם המסחרי הנ"ל ) לבין המועצה הסכם למתן שירותי ניהול למחלקת הגביה שלה כאמור ( נספח ה' לתצהיר התובעים ת/1 ) ( להלן "ההסכם הראשון" ).

על פי הסכם זה התחייב התובע לתפעל את מחלקת הגביה שלושה ימים בשבוע, תמורת תשלום סך של 7,900 ש"ח כולל מע"מ ונסיעות ( להלן "התמורה המקורית" ) ( ראה נספח ג לתצהיר התובע ). התמורה היתה אמורה להשתלם לו מדי חודש בחודשו באמצעות החברה לאוטומציה.

תוקפו של ההסכם היה לשלושה חודשים החל מתאריך 5.11.92 ועד תאריך 5.2.93, אולם למועצה ניתנה הזכות להפסיקו בהתראה של 30 יום מראש, או להאריכו לשנה נוספת על בסיס אותם תנאים.

            התובע עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם זה באופן משביע רצון, והמשיך במתן השירותים אף לאחר חלוף שלושת החודשים הראשונים מבלי שההסכם הוארך בכתב בין הצדדים. במשך כל התקופה הנ"ל שולם לתובע שכר בגובה התמורה המקורית המוסכמת (7,900 ש"ח).

2.         בחלוף כ-10 חודשים החליטה המועצה, משיקולי חסכון בהוצאות, לצמצם את היקף השרות שניתן על ידי התובע, ובין הצדדים נחתם זכרון דברים (נספח י"ב לתצהיר התובע ) לפיו הוסכם כי החל מיום 1.9.93 תצומצם היקף המשרה של התובע ליום אחד בלבד למשך שלושה חודשים, וכי ישולם לו שליש מהמחיר שנקבע בהסכם הראשון בצירוף הצמדה ובתוספת 20% ( להלן "התמורה המופחתת" ).

( זכרון הדברים הנ"ל יכונה להלן "ההסכם השני" ).

            לאחר תום שלושת החודשים הנ"ל ( ביום 1.12.93 ) המשיך התובע במתן השירותים למועצה עד סוף שנת 2001, מבלי שייערך בין הצדדים הסכם חדש בכתב. דרישות התשלום שנשלחו על ידו למועצה במשך כל השנים הנ"ל התבססו על התמורה המופחתת.

            יצויין כי החל משנת 1999 התשלומים של המועצה שולמו לתובע דרך חברת ח.י.ל עוז בע"מ היא תובעת מס' 2 ( להלן "התובעת" ), שהתובע היה בעל מניות בה ומנהלה.

3.         בשנת 2001 מונתה למועצה ועדה קרואה. בחודש 12/01 שלח יו"ר הועדה לתובע מכתב המודיע לו על הפסקת ההתקשרות עימו החל מיום 31.12.01. ביום 1.1.02 ובעקבות מו"מ שהתנהל בין הצדדים, נחתם ביניהם הסכם חדש ( נספח ט"ו לתצהיר התובע ) לפיו התחייב התובע לספק שירותי הדרכה ויעוץ שוטף למחלקת הגביה של המועצה תמורת תשלום חודשי בסך של 3,672 ש"ח ללא מע"מ. תוקף ההסכם היה לשנה, קרי עד ליום 31.12.02 ( להלן "ההסכם השלישי").

4.         התובע הפסיק את עבודתו בסוף שנת 2002, ובתביעה זו הוא עותר, ביחד עם התובעת, לחייב את המועצה בתשלום סכומים והפרשי הצמדה וריבית שלא שולמו לו לטענתו על פי ההסכם הראשון, בסכום כולל של 557,685 ש"ח.

            לשיטתו, ההסכם השני מיום 1.9.93 אשר צימצם את היקף עבודתו ואת היקף שכרו כאמור, היה הסכם זמני שתוקפו פג לאחר תקופה של שלושה חודשים ( ביום 1.12.93 ), וכי לאחר התקופה הנ"ל המשיכו לחול התנאים שנקבעו בהסכם הראשון. משכך, היה על המועצה לשלם לו החל מיום 1.12.93 את התמורה המקורית ולא התמורה המופחתת שנקבעה בהסכם השני.  כן טען כי המועצה לא שילמה לו הפרשי הצמדה וריבית בגין התשלומים שבוצעו על ידה באיחור. 

5.         המועצה הכחישה מכל וכל את טענות התובע וטענה כי התובעים קיבלו את מלוא התמורה המגיעה להם על פי ההסכמים שנחתמו, וכי אין לתביעה כל בסיס ודינה להדחות.

6.         דיון

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

7.         אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתמו שלושה הסכמים כמפורט לעיל.

טענת התובע כי ההסכם הראשון המשיך לחייב את הצדדים במשך כל תקופת ההתקשרות, לא נתמכה בכל ראיה שהיא. נהפוך הוא, מחומר הראיות התברר כי הצדדים לא פעלו על פי תנאי הסכם זה בכל מה שקשור לגובה השכר ששולם לתובע על ידי המועצה, וכל הדרישות שנשלחו על ידי התובע למועצה בשנים שבין 1993 ( 10/93 ) ועד 2001, התבססו על התמורה המופחתת שנקבעה בהסכם השני.

יוזכר כי תוקפו של ההסכם הראשון היה רק לשלושה חודשים בלבד, וכי הסכם זה לא הוארך בכתב בין הצדדים על אף שהם המשיכו לפעול על פיו עד למועד חתימתו של ההסכם השני.