פסק-דין בתיק א 1245/04

א.         ההליך.

1.         התובע הינו מפרקה של חברת יונס דראושה ובניו בע"מ [בפירוק] [להלן - "החברה"]. הנתבע, היה מבעלי מניותיה של החברה, וכן מנהלה. החברה נכנסה להליכי פירוק, לאחר שלא פרעה סכום חוב שנפסק לזכות פלוני, יוסף לוי, אשר יוצג על ידי התובע. החוב נפסק לאחר הליך בוררות, בפסק בורר שניתן בחודש אפריל 1996 ואושר על ידי בית המשפט, לאחר קיום הליכים שונים בין בעלי הדין, כשנה לאחר מכן. משלא פרעה החברה את החוב, הוגשה בקשה לפירוק החברה ביום 1.3.98. במסגרת הליכי הפירוק, מונה התובע כמפרקה הקבוע של החברה.

2.         משניגש התובע לבצע את תפקידו, הסתבר לו כי החברה נותרה ככלי ריק. הסתבר כי כל פעילותה של החברה, כל המלאי העסקי שלה וכן רכושה הקבוע, הועברו על ידי הנתבע לחברה אחרת, הקרויה "עדנאן את עאדל בע"מ". בעלי מניותיה של חברה זו, היו הנתבע ואשתו, אשר כל אחד מהם אחז ב- 45% מהון מניותיה, וכן שני בניו של הנתבע עדנאן ועאדל, אשר כל אחד מהם אחז ב- 5% ממניות החברה. על פי הודעת הנתבע לחוקר מטעם הכונ"ר, אשר כיהן כמפרקה הזמני של החברה, חדלה החברה לפעול ביום 31.8.96. במסגרת ביצוע פעולותיו של התובע, הסתבר כי החברה המשיכה לנהל פעילות כלכלית אף לאחר מועד הפסקת פעילותה. פעילות זו, כללה הפקדות בחשבון הבנק שלה, הוצאת חשבוניות וגביית כספים, וכן תשלומים לגורמים חיצוניים.

3.         לטענת התובע, עמד הנתבע מאחורי שתי החברות גם יחד. כל פעילותן של שתי החברות, הוכוונה ובוצעה, הלכה למעשה, על ידי הנתבע. על כן, טוען התובע כי יש להסיר את מסך ההתאגדות מעל שתי החברות, ולזהות את הנתבע אישית הן עם החברה, והן עם חברת עדנאן את עאדל בע"מ. עוד מציין התובע, כי הנתבע הונה את נושי החברה, בכך שהעדיף את חברת עדנאן את עדאל בע"מ שבשליטתו על פני נושים אחרים, והבריח את נכסי החברה במטרה להונותם. לטענתו, הועברו כל נכסיה של החברה לחברת עדנאן את עאדל בע"מ, בערכם הנומינלי, הרשום בספרי החברה, ולא בשווים הריאלי. העברה זו מלמדת על כך, כי נעשתה בתרמית ומתוך כוונה להבריח את הנכסים.

            לטענת התובע, חברת עדנאן את עאדל בע"מ, עוסקת באותו תחום עיסוק בה עסקה החברה - שהינו תחום מכירת ברזל ובטון מוכן.

4.         נוכח כל האמור, עותר התובע כי הנתבע יחוייב אישית בחובות החברה וכן בהוצאותיו. בסיכומיו, מפרט התובע כי תביעתו נסמכת הן על הוראת סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט 1999, וכן על הוראת סעיף 373 [א] לפקודת החברות [נוסח משולב].

5.         לטענת הנתבע, מחוסרת התביעה כל עילה. לטענתו, הוקמה חברת עדנאן את עאדל בע"מ, על מנת לעסוק בתחום שונה, לאחר שהחליט לא להמשיך ולעסוק בתחומי עיסוקיה של החברה. ציודה של החברה נמכר אכן לחברת עדנאן את עאדל, אולם זאת בערכו המלא והאמיתי. החברה חדלה מפעילותה בתום חודש אוגוסט 1996, כאשר כל הפעולות הנוספות שנעשו לאחר מכן, לא היו אלא המשכן של פעילויות שהחלו קודם לכן, כגון: גביית שיקים בגין תשלומים דחויים, תשלום חובות בגין תשלומים נדחים וכיוצ"ב. לטענת הנתבע, לא קיים כל נימוק לחיובו אישית, וכי כל טענותיו של התובע מוטעות ומטעות, נטענו בחוסר תום לב ומתוך כוונה להכפישו. לטענת הנתבע, התעלם התובע, שלא כדין, מתביעת חוב שהוגשה אף על ידי חברת עדנאן את עאדל בע"מ, דבר המעיד על חוסר תום ליבו.

ב.         חומר הראיות:

6.         חומר הראיות נשען בעיקרו על מסמכים שנערכו על ידי החברה או עבורה. התובע העיד, כעד מטעמו, את עו"ד איהב נסראללה, אשר עבד במשרדו במועדים הרלוונטיים וכן הציג חוות דעת של מומחה מר מנחם קופרשטוך, אשר בדק את מסמכי החברה וחיווה דעתו לגבי פעילותה, בהסתמך על מסמכים אלה.

            עלי לציין, כבר בשלב זה, כי עדותו של עו"ד נסראללה, יכולה היתה לשמש אך ורק לצורך הצגת המסמכים, אשר נמסרו לו על ידי הנתבע. כל יתר דברי עדותו, אינם אלא עדות סברה או עדות מפי השמועה. מנגד, הובאה עדותו של הנתבע עצמו, אשר ממנה ניתן ללמוד, בצורה ברורה ובהירה, על דרך התנהלותו. על בסיסן של שתי עדויות אלה, נשענת חוות דעתו של רואה החשבון קופרשטוך, המלמדת על אופן פעילות הנתבע בחברה, וריקונה מתוכן. 

7.         בבואי לקבוע את העובדות הרלוונטיות לפסק דיני זה, אציין כי בראש ובראשונה נשענתי על האמור בעדותו של הנתבע. בסעיפים 3 ו- 4 לתצהיר עדותו של הנתבע, לומדים אנו את הרקע להפסקת פעילותה של החברה ולהקמת חברת עדנאן את עאדל בע"מ:

            "3. החברה הנ"ל עבדה למשך כמה שנים ועקב המצב הכלכלי הגרוע נקלעה לקשיים, צברה חובות ועל אף שהחובות ביחס לחברות אחרות הינו אפסי היות ומדובר במספר קטן של נושים שעיקרם היו בנקים, למרות זאת, התאמצתי כל הזמן להבריא את החברה אלא שעקב המצב הקשה לא הצלחתי בכך.

            4. בשנת 1996 יעצו לי בניי להקים חברה אחרת שתעסוק בעסק אחר שהינו מסחר ושיווק, כך שהחברה החדשה תיקח על עצמה את החובות של חברת יונס בע"מ שהצטברו עד שנת 1996 ואשר היו רשומות בספרי החברה, ואכן פעלתי לפי העצה והקמתי חברת עדנאן את עאדל בע"מ אשר עסקה במסחר. [מצ"ב העתק חשבוניות של החברה שמעיד על עיסוקה]".

בהמשך, מפרט הנתבע, בסעיף 6 לתצהירו, את דרך רכישת הציוד מהחברה ופרעון החובות על ידי חברת עדנאן את עאדל בע"מ:

"אני מצהיר כי חברת עדנאן את עאדל לקחה על עצמה לעזור לחברת יונס אשר מצבה היה קשה לכן קנתה את הציוד המשומש של חברת יונס בסך כולל של 960,190 ש"ח וזאת לאחר התיעצות והסכם עם משרדי המע"מ בקשר לתשלום המע"מ עצמו.

יצויין כי הרכוש ו/או הציוד הנ"ל נקנה לפי מחיר שוק שהיה שורר אז בזמנו בשוק ולכן שילמה חברת עדנאן לחברת יונס את הסכום הנ"ל.

כ"כ להבהרת הדברים התשלום התבטא בפרעון חובותיה של חברת יונס בע"מ על ידי חברת עדנאן בע"מ לנושים והעיקר שבינם הם בנקים אשר היתה החברה חייבת להם, כ"כ הציוד הנ"ל היה משועבד לבנק דיסקונט אשר העביר את השעבוד לחברת עדנאן את עאדל"

בסעיף 7, מוסיף ומפרט הנתבע כי חברת עדנאן את עאדל בע"מ, פרעה את חובות החברה לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, וזאת לצורך הסרת השעבוד שרבץ על ציוד החברה. יש לציין כי הנתבע לא דק ולא פירט מהו הציוד המשועבד, מהו גובה החוב לבנק, ואף לא ציין מהו הסכום, אשר שולם על ידי חברת עדנאן את עאדל בע"מ, לבנק. ולאחר כל הדברים האלה, טוען הנתבע, על דרך הסתם, כי " תבעתי חוב של 690,190 ש"ח שהינו חלק מחובות החברה יונס אשר קבלה על עצמה חברת עדנאן אותו לגבי צדדים אחרים... מאידך, עשיתי מה שעשיתי מתוך שמירה על סדר טוב שיש להקפיד שיהיה ברור בקשר ליחס שבין שתי החברות האלה". אף כאן,  לא דק הנתבע ולא פירט מהן החובות לצדדים שלישיים, הכיצד נטלה חברת עדנאן את עאדל על עצמה חובות אלה, למי שילמה וכמה שילמה. למעשה, אין בפנינו כל פרט באשר לפרעון חובותיה של החברה על ידי חברת עדנאן את עאדל, פרט לטיעון הנוגע לתשלום חובות לבנק מרכנתיל דיסקונט.

8.         אם נתבונן בחוות דעתו של רואה החשבון קופרשטוך, נמצא למדים כי לחברה היה קיים מלאי, ליום 31.8.96, שערכו 155,700 ש"ח, אשר הועבר לחברת עדנאן את עאדל בע"מ. מלאי זה מצא ביטוי בדוחות הכספיים ולא בחשבונית אשר הוצאה על ידי החברה לחברת עדנאן את עאדל. על פי החשבונית שהוצאה, נמכר הציוד לחברת עדנאן את עאדל תמורת סך 794,410 ש"ח בצירוף מע"מ, וזאת לאחר הפחתת פחת לא סביר, למשך תקופת 8 חודשים של אותה שנה, בסך 111,267 ש"ח. לא הוצגו כל מסמכים באשר לחישוב הפחת. פחת זה נתפס על ידו כבלתי סביר, לנוכח העובדה כי שנה קודם לכן, הופחת פחת על הציוד הקבוע, למשך השנה כולה בסך של 97,517 ש"ח. מכונית פיג'ו שהיתה לחברה לא נרשמה כלל.