פסק-דין בתיק א 1240/95

1.         תיק זה הגיע אלי לאחר שהוחזר ע"י בית המשפט העליון, אשר קיבל חלקית את ערעור הנתבעות על פסק דינו של השופט א. סלטון מיום 30.6.02.

קבע בית המשפט העליון:

"התוצאה כי הערעור מתקבל, כאמור, בחלקו.

מתוך שווי המקרקעין כפי שנקבע ע"י המומחה מטעם המשיב (התובע דכאן - נ.י) ינוכו דמי ההיתר ששילמה יכין למנהל, כפי שייקבעו ע"י בית המשפט המחוזי - במידת הצורך לאחר שמיעת ראיות בנקודה זו בלבד. מתוך הסכום המתוקן ישולם שכר טרחתו של המשיב שיהיה בגובה 4%. הכל, בתוספת מס ערך מוסף כחוק ובצרוף ריבית והצמדה כחוק נכון ליום פסק הדין".

(עמ' 12 לפסק הדין מיום 28.4.04 בע"א 9282/02).

לשם קביעת שיעור דמי ההיתר  ששילמו הנתבעות, ולשם כך בלבד, הוחזר התיק לבית משפט זה. הסכום שייקבע ינוכה משווי המקרקעין שנקבע ע"י המומחה של התובע ומ"הסכום המתוקן" ייגזר שכר הטרחה לו זכאי התובע (4% ממנו), כך לפי קביעת ביהמ"ש העליון, כאמור לעיל. 

לצורך קביעת שיעור דמי ההיתר ששולמו ע"י הנתבעות, שמעתי ראיות על פי הסדר שקבעה כב' השופטת סירוטה (בהחלטתה מיום 12.10.04).

    2.     הנתבעות הגישו כראיה מטעמן לענין זה את תצהירו של  עו"ד דוד ספיר - המזכיר והיועץ המשפטי.

מהתצהיר שהוגש לביהמ"ש ב-20.6.06, אשר לא נסתר במהלך חקירתו הנגדית, ומהמסמכים שצורפו אליו כנספחים, עולה כי הסכום הכולל של דמי ההיתר ששילמו הנתבעות למנהל מקרקעי ישראל כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה עומד על -.21,250,491 ש"ח.

(סך של -.16,098,328 ש"ח משוערך עבור חלקות 12 ו-183(ב) ששולם ביום 22.1.99 וסך של -.5,152,163 ש"ח (משוערך) ששולם ביום 29.2.00 - ראה סעיפים 15-16 לתצהיר).

תצהיר זה והעובדות שפורטו בו, ובכלל זה הסכומים הנ"ל, לא נסתרו ע"י התובע אשר התמקד במהלך הדיון בעיקר בסוגיית שווי המקרקעין, סוגיה שנדונה ע"י בית המשפט העליון והוכרעה על ידו. 

בית המשפט העליון קבע במפורש כי שווי המקרקעין לצורך חישוב שכר הטרחה הוא השווי שקבע המומחה מטעם התובע.

אין, איפוא, מקום לדון בסוגיה זו במסגרת פסק דין זה. בצדק נמנעו, איפוא, באי כח הנתבעים מלחקור את התובע ואת השמאי שאול לב על התצהיר וחוות הדעת שהגישו במהלך הדיון שהתקיים בפני, שכן הטענות והעובדות שהועלו על ידם אינן רלונטיות לעניינינו ולצורך ההכרעה בו. כאמור, הונחיתי ע"י בית המשפט העליון לקבוע את "שיעור דמי ההיתר" ששילמו הנתבעות למינהל מקרקעי ישראל, וזאת בלבד.

שיעורם הוכח, כאמור, כדבעי בתצהירו של עו"ד דוד ספיר ובנספחים והקבלות שצורפו לו.

3.      טוען עו"ד ספיר בתצהירו כי דמי היתר נוספים יידרשו מהנתבעות בגין חלקה    183(א), ואולם סכום זה טרם נקבע סופית וטרם שולם (סעיף 19 לתצהיר).

מבקשות הנתבעות לנכות אף סכום זה משווי המקרקעין. הסכום נאמד על ידן (על יסוד חוות דעת של שמאים כמפורט בתצהיר) בכ-.22,878,570 ש"ח (סעיף 21 לתצהיר) ואף אותו, כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה (-.15,688,063 ש"ח), מבקשות הנתבעות לנכות משווי המקרקעין לצורך קביעת שיעור שכר הטרחה.

      בקשה, או תביעה זו, אין בידי לקבל.

כל שנדרשתי לקבוע במסגרת פסק דין משלים זה הוא שווי דמי ההיתר ששילמו הנתבעות למינהל מקרקעי ישראל ולא שוויים של דמי היתר נוספים שיידרשו מהם בעתיד, אם העיסקה לגבי חלקה 183(א) תצא לפועל.

משקבעתי את שקבעתי, תוך אימוץ תצהירו של עו"ד דוד ספיר והמסמכים שצרף לגבי שווי דמי ההיתר ששולמו, השלמתי את מלאכתי על פי ההנחיה של בית המשפט העליון.