פסק-דין בתיק א 12396/07

1.         הנתבעת הנפיקה ביום 25.6.07 צו הריסה מינהלי, בהתאם להוראות סעיף 238א. לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. בגדרו של צו זה ניתן צו הריסה בעקבות כך שהתובעת בנתה גדר ממתכת בגובה של כ-2 מטר ולאורך כ-56 מ"ר הכוללת שלושה שערים והתוחמת שטח פרטי ירוק, וזאת ללא היתר בנייה כחוק.

2.         בעקבות זאת הגישה התובעת תביעה לצו מניעה קבוע וצירפה אליו בקשה לצו מניעה זמני. ביום 28.6.07 נעניתי לצו המניעה הזמני והוריתי שלא לבצע הצו ההריסה המינהלי עד למתן החלטה נוספת על ידי. הונחה בפניי תגובת הנתבעת מיום 2.7.07. בהחלטתי מיום 4.7.07 הוריתי לב"כ התובעת להגיש טיעון בכתב וראיות המתמודדים עם תצהיר הנתבעת, חרף התנגדות ב"כ הנתבעת. הוריתי לב"כ הנתבעת להגיש טיעון בכתב בצירוף ראיות ומסמכים, בתגובה לכך. עיינתי בחומר הראיות והטענות. בדעתי לבטל צו המניעה הזמני מיום 28.6.07. כתוצאה מכך מתייתר ממילא ההליך העיקרי. מכאן נובע פסק דיני.

3.         בגדר הבקשה טענה התובעת כי הגדר הוקמה ללא היתר, מתוך חשש לפריצות וגניבות, מבלי שהתובעת מודעת לכך שיש להצטייד בהיתר לשם כך. התובעת טוענת כי בדעתה לנקוט בצעדים לקבלת היתר. משום כך התבקש הסעד הזמני והסעד הסופי.

4.         בגדר התשובה לתגובה, וכמענה לטיעוני הנתבעת, מתגדרת התובעת אך בשאלה האם הבנייה הנטענת נשוא צו ההריסה הסתיימה יותר מ- 60 יום טרם מתן תצהיר מהנדס הנתבעת. הנני דוחה מכל וכל את טענת ב"כ הנתבעת כי יש בכך משום הרחבת חזית. אכן, לכאורה, יש בכך משום "הרחבת חזית", ואולם היא נעשית מכוח החלטת בית המשפט מיום 4.7.07 הנ"ל. לא זו אף זו: גם בגדר טיעון ב"כ הנתבעת מיום 16.7.07 קיימת אותה "הרחבת חזית", בגדר הוספת ראיות ונתונים שלא הוצגו מלכתחילה, ואולם אף דבר זה  נעשה כדין, מכוח החלטתי מיום 4.7.07.

5.         סעיף 238א(ח) לחוק הנ"ל מורה כי "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". נהיר כי "עובדה מוגמרת" בנדוננו, היא עבודת בנייה שהסתיימה יותר מ- 60 יום טרם הוצאת הצו המינהלי. אכן, נכונה טענת ב"כ הנתבעת כי, מעיקרא, לא התיימרה התובעת להתגדר ולבסס, ולו אחד משני הטיעונים המותרים הנ"ל. פתחתי לה פתח לעשות כן בהחלטתי מיום 4.7.07. לא שוכנעתי בטיעוני ב"כ התובעת, לגופם.

6.         אכן, מן הנתונים שבפניי נהיר לי כי תצהיר המהנדס ניתן ביום 24.6.07. מצילומי התמונות המבססים, לכאורה, את עבירת הבנייה, עולה שהן צולמו ביום 28.4.07. לכך חובר הנתון שהתובעת הוכיחה לי שביום 11.4.07 הוזמנה עבודת בניית גדר ביטחון וזו סופקה ביום 16.4.07, באופן שלכאורה חלפו למעלה מ- 60 יום מן המועד האמור.

            ואולם לנוכח טיעוני ב"כ הנתבעת נהיר לי כי גדר הביטחון האמורה לא הייתה מושלמת, אלא בשלב מאוחר יותר. מקובלת עליי טענת הנתבעת כי הגדר ובנייתה נמשכה והושלמה, משעה שהוקמו בה השערים. ואכן, בדו"ח פיקוח מיום 29.4.07 מדובר בבניית גדר מתכת, כאשר עסקינן בתחילת הדרך, ללא שער חוסם. ואילו מדו"ח פיקוח מיום 11.6.07, המלווה בתמונות נוספות, מסתבר כי הותקנו שערים להשלמת הגידור. משמע, עסקינן ב"עבירה טרייה", המצדיקה באופן קלאסי הוצאת צו הריסה מינהלי, מבלי שבית המשפט אמור להתערב בשיקול דעת מינהלי כאמור, ומשום תיקון עולם.

7.         בגדר החלטתי מיום 4.7.07 היתרתי לב"כ התובעת להגיש טיעון בכתב וראיות המתמודדות עם מכלול טיעוני ב"כ הנתבעת. ככל שעסקינן, איפוא, ביתר טענות הנתבעת, מעבר לסוגיית ה"עובדה המוגמרת", אף לא מתיימרת התובעת ליתן כל מענה. ממילא אין מענה לטענה כי הבנייה נעשתה ב"שטח פרטי ירוק", באופן שאסורה כל בנייה בתחומו. אין מענה לטענה כי הבנייה הנטענת חורגת מגבולות המגרש. אין מענה לטענה כי כוונת התובעת היא לפתוח במקום גן ילדים, וזאת במבנה אשר ייעודו תעשיה בלבד. אין מענה לטענה כי לנוכח העובדה שהוראת סעיף 238א הנ"ל מצויה בפרק י' לחוק הנ"ל, שעניינו "עבירות ועונשין", הדרך הדיונית הייתה על ידי הגשת תיק ב"ש פלילי, ולא הליך אזרחי. משמע, למענה שאינו מספק כל עיקר, בסוגיית "העובדה המוגמרת", חובר העדר כל מענה ליתר טיעוני הנתבעת.

8.         המחוקק התיר לרשות המינהלית להוציא צווי הריסה מינהליים מתוך מגמה להילחם בנגע עבירות הבנייה. ברי שלא ניתן לבנות שלא כדין, בהעדר היתר. סדר הדברים הנאות הוא לבקש היתר, וככל שההיתר ניתן, לבנות אז, ורק על פי ההיתר. לא ניתן להקדים את העגלה לפני הסוסים, קודם לבנות ולאחר מכן לבקש היתר. צו ההריסה המינהלי, איפוא, נשאר על כנו. החלטתי מיום 28.6.07 מתבטלת. מובן שככל שהתובעת תגיש בקשת היתר כדין, והבקשה תיענה, תהיה רשאית התובעת לבנות על פי היתר כאמור.

            הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה  כאשר פגרת ביהמ"ש לא תקטע את מרוץ המועדים האמור.

9.         הנני מורה למזכירות להמציא לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת פיקדון על סך 5,000 ש"ח שהופקד ביום 28.6.07, על פירותיו, על חשבון חיוב ההוצאות האמור.

10.        המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום ז' באב, תשס"ז (22 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

קלדנית: ברטה  א. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: