פסק-דין בתיק א 123693/01

1.         מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שעל פי הנטען נגרמו לתובעת, גולבר פרשטה (להלן: " התובעת"), ילידת 1966, כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לה ביום 30.12.99, במהלך עבודתה כמטפלת במעון יום לילדים, אשר הוחזק ונוהל על ידי הנתבעת מס' 1 (להלן: " הנתבעת").

            הצדדים חלוקים בשאלת החבות ובשאלת גובה הנזק.

            נסיבות אירוע התאונה - העדויות

2.         התובעת פרטה את  נסיבות אירוע התאונה, בסעיף 3 לתצהירה, ת/1, כדלקמן: "עבדתי כמטפלת בילדים במוסד "נעמת" בחולון ביום 30.12.99 בשעות הצהריים נכנסתי למטבח המוסד והחלקתי, נפלתי בעוצמה רבה על רצפת המטבח וספגתי חבטות עזות בכל חלקי גופי. הסתבר לי מיד אחרי האירוע, כי סיבת ההחלקה נבעה בשל רטיבות שהיתה מצויה ברצפת המטבח, בין היתר במקום בו החלקתי."              

3.          בפתח ישיבת ההוכחות, ביקש  ב"כ התובעת, לתקן טענת קולמוס שנפלה בתצהיר  וציין כי במקום ב" ריצפת המטבח" צ"ל: ב" ריצפת האמבטיה".

4.         בעדותה בחקירה נגדית, ציינה התובעת כי עובר לתאונה עבדה במעון, במשך כשבוע,  כממלאת מקום ובכל פעם, החליפה מטפלת אחרת, כך שהיתה זו הפעם הראשונה בה עבדה בכיתת הגן שבתחומה ארעה התאונה. יחד עם זאת, התובעת אישרה בעדותה  כי עובר לתאונה, ראתה וידעה שחברתה לעבודה, המטפלת לאה רגב (להלן: "לאה"), שטפה את רצפת האמבטיה, וכדבריה: " לאה אמרה שהיא הולכת לנקות את האמבטיה. היא שטפה שם ואחרי שחזרה אמרה לי שאני יכולה ללכת הביתה.... היה רטוב באמבטיה. בדרך כלל במקומות אחרים ראיתי שמייבשים את המקום כי הילדים עוברים שמה. המכנס שלי היה מלא מים ואני ראיתי שרטוב שם בזמן שנפלתי. בדרך כלל מייבשים את הרצפה ואני חשבתי  שיבש  שם.  שנכנסתי בדלת רציתי ללכת להביא את התיק, על הכניסה אני נפלתי, לא ראיתי רטוב שם" (עמ' 6 לפרוטוקול).

5.         המטפלת לאה, אשר כאמור, היתה זו ששטפה את רצפת האמבטיה, עובר לתאונה, העידה כי על פי שיגרת הגן, לפני ארוחת הצהריים, נכנסים הילדים לאמבטיה לצורך החלפת טיטולים ושטיפת ידיים וכי לאחר שמשכיבים את הילדים לישון, שוטפים את האמבטיה (עמ' 9 לפרוטוקול).

            לאה הוסיפה והעידה כי אמרה לתובעת שתשמור על הילדים והיא הלכה לשטוף את האמבטיה וכי "זה חלק מתפקיד המטפלת לשטוף את הרצפה, צריך לשטוף גם את האמבטיה וגם את הרצפה בחדר זה חלק מהעבודה. אני הייתי דואגת שהרצפה תהיה מיובשת לאחר שטיפתה. הרצפה היתה יבשה" (עמוד 9 לפרוטוקול) , ובהמשך: " באופן כללי שאני שוטפת ריצפה, ברגע שאני  שוטפת אני מייבשת, לא קורה שאני משאירה ריצפה רטובה. אני לא שמה שלט.... יש הבדל בין רצפה רטובה לבין אם השארתי מים.  אני לא זוכרת אם הרצפה היתה רטובה, אני זוכרת שסיימתי לשטוף. אני עושה את זה כל יום אני שוטפת וזה מתייבש. לא היה שם מים. לא היו שם שלוליות" (עמ' 10 לפרוטוקול).                 

            זאת ועוד, לאה ציינה בעדותה כי לא ראתה את התאונה אך שמעה את צעקות התובעת ומיד ניגשה אליה אך לא ראתה שבגדיה של התובעת, נרטבו (עמ' 10 לפרוטוקול).

6.         כן העידה מטעם הנתבעות, גב' ורד דביר, מנהלת המעון אשר ציינה כי על פי הנהלים הנהוגים במעון, לאחר שטיפת הרצפה, יש לנגבה אך אין נוהל בדבר שילוט המזהיר מפני רצפה רטובה (עמ' 10 לפרוטוקול).

            שאלת האחריות

7.         אין מחלוקת כי התובעת החליקה על רצפת האמבטיה, סמוך לאחר שטיפתה.

התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות, המוטלת עליה כמעביד, בכך שהרצפה לא נוגבה כראוי ובשל העובדה שהתובעת לא הוזהרה מפני סכנת החלקה על הרצפה הרטובה.

            המחלוקת העובדתית מצומצמת ומתמקדת למעשה בשאלה האם הרצפה נוגבה כראוי, לאחר שטיפתה. לאחר שבחנתי העדויות שבאו בפני, מוכנה אני להניח כי רצפת האמבטיה, היתה לחה ורטובה שכן נשטפה זמן קצר עובר לאירוע התאונה אך מעבר להיות הרצפה, רטובה עדיין, כפי שסביר שרצפה תהא רטובה לאחר שטיפתה, לא הוכח כי הרצפה לא נוגבה כראוי או כי נשארו במקום, שלוליות מים שיצרו סיכון מיוחד.

8.         ראשית, יש לציין כי גם בהתעלם מכך  שבכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית, נאמר שהתאונה ארעה במטבח, הרי שלא נטען, לא בתביעה ולא בתצהיר כי היו במקום,  שלוליות מים, וטענת התובעת כי: " המכנס שלי היה מלא מים" (עמ' 6 לפרוטוקול), נשמעה לראשונה, בחקירתה הנגדית ואין לה כל זכר, בתצהיר העדות הראשית.

            עדותה של התובעת, הינה עדות יחידה של בעל דין ולאור המגמתיות וההפרזה הרבה שניכרה בה, לא אוכל לבסס עליה ממצא עובדתי בדבר היות הרצפה רטובה, באופן בלתי סביר, היוצר סיכון מיוחד.

            ההפרזה בעדותה של התובעת, באה לידי ביטוי, בעדותה לגבי מגבלותיה; " שאני מחזיקה עיתון היד שלי מתעייפת ואני  שמה אותו במקום, היד שלי מתעייפת.... מאוד קשה לי לסגור  כפתור. אני בלילה לא ישנה מרוב כאבים. אני לוקחת כדורים  קשה לי להרים דברים כבדים קשה לי לפתוח כפתורים, קשה לי לעשות עבודות בבית" (עמ' 7  לפרוטוקול), והדברים אינם מתיישבים עם הנכות, בשיעור של 5%, בגין פגיעה בשורש כף יד שמאל, שאינה ידה הדומיננטית של התובעת, כפי שנקבעה על ידי ד"ר לין, המומחה הרפואי מטעם  בית המשפט, ועם הממצאים המתוארים בחוות דעתו כדלקמן:  "מניעה בחופשיות את אצבעות כף ידה השמאלית בפרימת כפתורי המעיל, הסרתו, לבישתו ורכיסת הכפתורים. צבע וחום תקינים בכפות הידיים. הזעה שווה ותקינה בשתי כפות הידיים." (עמ' 3 לחוות הדעת).

9.         מאידך, עדותה של לאה, עוררה רושם כן ואמין. העדה תארה את שגרת עבודתה ולא ניסתה ליפות את הדברים. לאה הודתה כי אינה יכולה לומר שהרצפה לא היתה רטובה אך כדבריה: " יש הבדל בין ריצפה רטובה לבין אם השארתי מים. אני לא זוכרת אם הרצפה היתה רטובה אני זוכרת שסיימתי לשטוף. אני עושה את זה כל יום אני שוטפת וזה מתייבש. לא היה שם מים. לא היו שם שלוליות"  (עמ' 10 לפרוטוקול).

10.        מהמקובץ  עולה כי לא הוכח שרצפה לא נוגבה כראוי או כי הושארו במקום, שלוליות מים שיצרו סיכון מיוחד ולא הוכח על כן, שרצפת האמבטיה, היתה רטובה באופן בלתי סביר, היוצר סיכון מיוחד מעבר לסביר והמקובל לגבי רצפה, בסמוך לאחר שטיפתה.