פסק-דין בתיק א 123650/01

תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מבית כנסת  ברח' ברנר 10 חולון .

רקע

1.         ביום 24/2/2000 רכש התובע את המקרקעין הידועים כחלקה 101 בגוש 7171, ברח' ברנר 10 בחולון (להלן: " המקרקעין") מידי אגודת פורת יוסף (להלן: " ישיבת פורת יוסף").

ישיבת פורת יוסף קיבלה את המקרקעין בהעברה ללא תמורה מידי המנוח משה ששון ז"ל (להלן: " המנוח").הזכויות הועברו בלשכת רישום המקרקעין בשנת 1984 עפ"י יפוי כח בלתי חוזר משנת 1968.

על המקרקעין קיימים שני מבנים: האחד- מבנה בן שתי קומות ובו נמצאות שתי דירות וחנות, והשני- בית כנסת  "סוכת שלום", הוא נשוא התביעה (להלן: " בית הכנסת").

בית הכנסת הוקם בראשית שנות הארבעים על ידי הנתבעת 2 בשטח המקרקעין של המנוח ברשותו ובהסכמתו, אלא שהצדדים חלוקים בשאלת זכותם של הנתבעים להמשיך ולהחזיק בבית הכנסת.

עוד בטרם אכנס לעובי הקורה, ראוי להפנות את תשומת הלב לחוזה המכר בין ישיבת פורת יוסף לבין התובע (נספח א' לתצהיר התובע- להלן : " החוזה" או " חוזה המכר"), בו קיימת הצהרה מפורשת בדבר קיומו של בית הכנסת במקרקעין.

בחוזה נקבע:

" הואיל והמוכר מעונין למכור ולהעביר הבעלות ואת זכויותיו בנכס הנ"ל AS IS , דהיינו, במצב הנכס כפי שהוא, למרות בית הכנסת הבנוי עליו בזכויות בלתי ידועות ללא זכות רשומה כלשהי בלשכת רשום המקרקעין... וכמו כן למסור חזקה בנכס הנ"ל לקונה לפי מצב של חפשי מכל נפש וחפץ, למעט בית כנסת אשר מצוי על החלקה....

והואיל ועל חלק מהחלקה בנוי כבר בית כנסת והקונה מצהיר כי עובדה זו ידועה לו והוא קונה את החלקה במצבה AS IS למרות בית הכנסת הבנוי עליה".

הצדדים

2.         התובע הוא מי שרכש את הזכויות במקרקעין מישיבת פורת יוסף ובעל הזכות להירשם כבעל המקרקעין.

הנתבע 1 , היה בעת הגשת התביעה, יו"ר ועד מתפללי בית הכנסת.

הנתבעת 2 היא אגודה עותמאנית (להלן: "ה נתבעת" או " האגודה") אשר חבריה מתפללים בבית הכנסת.

תמצית טענות התובע

3.         התובע טוען לבעלות במקרקעין ולהיעדר זכותם של הנתבעים להחזיק בהם.

לטענת התובע, המנוח בחר במודע שלא להקדיש את המקרקעין למתפללי בית הכנסת וזאת לאור הידרדרות היחסים בינו לבין המתפללים. לטענתו, העובדה כי קיים כתב הקדש בלתי חתום, מעידה על סירובו להעניק את בית הכנסת למתפללים. לשיטתו, בהעדר כתב הקדש, לא נוצר הקדש.

עוד טוען התובע, כי העובדה שהמנוח בחר להעביר את המקרקעין בשלמותם לישיבת פורת יוסף, מלמדת שלא התכוון להעניק במתנה את המבנה למתפללי בית הכנסת.

תמצית טענות הנתבעת

4.         הנתבעת מעלה טענת התיישנות.

לגופו של ענין, טוענת הנתבעת לקיומו של הקדש.

לטענת הנתבעת, המנוח, אשר לא היו לו ילדים, העניק בשנת 1941 לקבוצת מתפללים בראשותו של מר רצון שרעבי ז"ל, מוכתר האיזור דאז, את הצריף שהיה על המקרקעין במתנה, במטרה שיוקדש לבית הכנסת וללימוד תורה.  לצורך קבלת ההקדש, נרשמה אגודה בשם : "אגודה להקמת בית הכנסת סוכת שלום". בתאריך 27/2/1943, לאחר שהסתיימה בניית בית הכנסת כמבנה קבע, החליטה האגודה על שינוי שמה ל "אגודת בית כנסת סוכת שלום" (היא הנתבעת).