פסק-דין בתיק א 12347/99

1.       תביעה זו ענינה תשלום עבור עבודות שיפוץ שבוצעו על ידי התובע עבור הנתבעות בשני משרדים, בהרצליה ובתל אביב. לטענת התובע, הנתבעות שילמו לו רק חלק מהתמורה שהתחייבו לשלם, ולא שילמו עבור עבודות נוספות שביצע לבקשתן. הנתבעות טוענות כי שילמו לתובע את כל המגיע לו, וכי חלק מהעבודות הוא לא ביצע, וחלק אחר ביצע בצורה לקויה. מונה על ידי מומחה, ראובן גל, לבדיקת השאלות שבמחלוקת והוא נתן חוות דעתו לגבי אחד הסניפים ונפטר. לאחר מכן מיניתי את מר יהושע בר זיו כמומחה והוא נתן חוות דעתו.

הצדדים הסכימו על הכרעה בתביעה על בסיס החומר שבתיק, ללא חקירות של עדים, ולא לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בהתאם לכך, לאחר אורכות שניתנו, הוגשו הסיכומים.

2.       בתיק זה מונו שני מומחים. תחילה מונה  המומחה ראאובן גל ז"ל, שלא השלים את ביצוע המוטל עליו לפני פטירתו. לאחר מכן מונה המומחה יהושע בר זיו. סמכויות המומחה הוגדרו בהחלטתי מיום 14.11.01, בבש"א 14916/01, שניתנה לאחר שנפלה מחלוקת בין הצדדים בדבר סמכויות המומחה כבדיקת העבודות שנעשו בפועל על ידי התובע ושווי העבודות שנעשו ללא הסכמה על מחירן, אם יש כאלה. לפיכך, אין להתחשב בנושאים אחרים שבדק המומחה מחוץ לסמכותו האמורה.

3.       בין הצדדים נפלה מחלוקת בשאלה כיצד יש לחשב את מחיר העבודות, האם באופן פאושלי או לפי מדידת יחידות. מחלוקת זו אינה עולה מכתב התביעה וכתב ההגנה אלא הועלתה מאוחר יותר, לאחר מתן חוות דעת על ידי המומחה גל. משהועלתה ונטענה, יש להכריע בה. אני מקבל את טענת התובע כי לא הוסכם על מחיק לפי מדידת יחידות אלא על מחיר פאושלי לכל העבודה, וזאת מהסיבות הבאות:

א.       במפרט לשיפוץ משרד הרצליה (נספח א' לכתב התביעה) ננקבו מחירים לעבודות, שסיכומם 73,720 ש"ח אך סוכם מחיר של 72,000 ש"ח. זאת, לא לאחר הכמה על שיעור הנחה אלא הסכמה על הנחה כוללת. מכאן שהמחיר כולל.

ב.       המחירים שננקבו לעבודות, אין זה סביר שננקבו לפי כמויות, שהרי נכתב "פתיחת שירותים +קרקמיקה + אינסטלציה + כלים" ביחידות של מ"ר כ- 8 יחידות. אין לכך כל משמעות.  מכאן שהמחיר היה מחיר כולל. כך גם ננקב מחיר כולל למיזוג אויר, חשמל, אינסטלציה למטבחון, הריסות בתוך הבנין, התקנת גופי תאורה, לוח פח, ושיש למטבחון (למרות שניתן למדוד את השיש). מכאן, שעיקר העבודות היו במחיר כולל. 

ג.       גם העבודות הנוספות בנספח ב' נקבעו בחלקם ללא אפשרות מדידה.

ד.       העבודות בנספח ג' נקבעו במחיר כולל.

ה.       שיטה דומה מופיעה גם בעבודות סניף תל אביב.

ו.       אני דוחה את הטענה שהתובע הסכים ששיטת המדידה לא תהיה פאושלית, בהעדר הוכחה. 

על כן, אני קובע כי הוסכם על מחיר פאושלי ולא לפי מדידה.

4.       המומחה מר בר זיו אישר שהתובע ביצע את רוב העבודות הכלולות בהסכם לגבי סניף הרצליה. אני דוחה את שינוי הסכומים שנעשה על ידי המומחה בהנחה שיש למדוד יחידות.  המומחה טעה לגבי הפרגולה וחישב רק את עלות העברתה לסניף אחר, כאשר אין חולק שהפרגולה נבנתה בסניף הרצליה ולאחר מכן, לבקשת הנתבעת, פורקה והותקנה מחדש בסניף גני תקוה של הנתבעת. על כן, זכאי התובע הן למחיר המוסכם עבור הפרגולה והן לעלות ההעברה. לגבי העבודות הכלולות בנספח ג', קבע המומחה בר זיו כי העבודות בגין אספקת והתקנת שטיח, תוספת הנמכת תקרה וחשמל חירום, חלקם תומחרו בסעיפים אחרים וחלק לא בוצעו. השאלה הרלבנטית היא איזה חלק לא בוצע, שכן שאלת התמחיר הוסכמה בין הצדדים ולא היתה למומחה סמכות לקבוע מחירים במקום שהצדדים קבעו מחירים. לענין השטיח, התקין התובע שטח גדול יותר, אך לאור העובדה שמדובר בעבודה פאושלית, אין הוא זכאי לתוספת. לגבי הנמכת תקרה, בוצעה העבודה לפי חוות הדעת ומחירה הוסכם לפי המסמכים ולכן אין לשנות את מחירם. נותר חשמל חירום, שלא בוצע ולכן יש להפחית מזכות התובע את הסך של 600 ש"ח. על כן, זכאי התובע לסך 130,570 ש"ח בתוספת מע"מ בגין העבודות הכלולות בהסכם.

5.       אשר לעבודות שאינן כלולות בהסכמים, בסניף הרצליה, תבע התובע סך 24,310 ש"ח בתוספת מע"מ. המומחה אישר תוספת של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ ואיני רואה מקום לשנות קביעה זו.

6.       לגבי סניף תל אביב אישר המומחה שהתובע ביצע את כל העבודות הכלולות. לפיכך, זכאי התובע לסך 46,000 ש"ח בתוספת מע"מ. 

7.       התובע תבע לגבי סניף תל אביב תמורה נוספת עבור עבודות שאינן כלולות בהסכם בסך 13,590 ש"ח. לפי קביעת המומחה, זכאי התובע בגין העבודות שבוצעו ולא נקבע מחירן לסך 8,384 ש"ח בתוספת מע"מ. אין מקום לסטות מקביעה זו. 

8.       הנתבעת טענה שעבודתו של התובע היתה לקויה. אין חולק שעל התובע מוטלת אחריות לתיקון הליקויים. התובע טוען שלא ניתנה לו הזדמנות לתיקון. אני דוחה טענה זו. למרות חוות דעתו של מר אייזן מטעם הנתבעת, לא תיקן התובע את הליקויים. על פי קביעתו של המומחה מר גל, עלות התיקונים היא 13,678 ש"ח נכון למרץ 2000 וסכום זה יש להפחית מהמגיע לתובע.

9.       התובע טען כי עקב העובדה ש- 60% מהתמורה המגיעה לא שולמה לו, נגרמו לתובע נזקים כבדים שהתבטאו בחיובי ריבית פיגורים על יתרות החובה בחשבונו. לפיכך, נטל ביום 8.6.99 הלוואה מבנק לאומי בסך 40,000 ש"ח ומשלא שילמה הוגשה נגדו תביעה והוא שילם עבורה 63,592 ש"ח בתחילת 2002. לפיכך תובע התובע את הפרש הריבית בסך 23,592 ש"ח . לנושא זה התיחסתי כבר בהחלטתי מיום 14.9.05, בבש"א 12245/05, בה דחיתי את בקשת התובע להתיר, בניגוד למוסכם, צירוף מסמכים ללא תצהיר שיוכיח את הקשר הסיבתי בין ההלוואה לבין אי תשלום הכספים, קבלת ההלוואה, אי פרעונה והגעה להסכם פשרה. לא הוגש תצהיר כלשהוא. לא הוגשו דפי חשבון כלשהם. על כן, כעת אין בפני שום ראיה לנזק הנטען הזה. אציין, כי התובע זכאי לסך 187,954 ש"ח בתוספת מע"מ ושולמו לו 123,341 ש"ח בתוספת מע"מ, דהיינו שולמה לו 65% מהתמורה. לתובע פתרונים כיצד הגיע לסכום של 60% שלא שולם לו. יתר על כן, תשלום של 63,592 ש"ח בשנת 2002 לסילוק תביעה בגין הלוואה על סך 40,000 ש"ח משנת 1999, אפילו הוכח, אינו מבטא נזק ריבית בלבד, אלא אגרות, שכ"ט עו"ד התובע שנאלץ להגיש תביעה מכיוון שההלוואה לא שולמה, וגם את הנזק בריבית יש לחשב אל מול הפרשי ההצמדה והריבית באותה תקופה. כל אלו לא הוכחו אף לכאורה. לפיכך, אני דוחה את התביעה לתשלום נזק ריבית נוספת. 

10.     התובע טען שיש לחייב את הנתבעת 2 בחבות אישית. אין בפני אף שמץ ראיה כי הנתבעת 2 ניהלה את עסקי הנתבעת 1 בחוסר תום לב, תוך מצג שווא, תוך נסיון לרמות את נושיה או כל נימוק אחר המצדיק הרמת מסך. אין בפני אף שמץ ראיה להתחייבות אישית של הנתבעת 2 לשאת בחובות הנתבעת 1 שהתקשרה עם התובע. כל שיש בפני ההוא שהנתבעת 2 פעלה כל העת מטעם הנתבעת 1, כמנהלת בנתבעת 1, ולא חרגה מתפקיד זה. נטל הראיה בענין זה כבד למדי , והוא לא התחיל אפילו להיות מורם. העלאת טענות בעלמא אינה ראויה, במיוחד כאשר הטענות כלפי הנתבעת 2 הן בעלות גוון של מעשים פליליים. עצם העובדה שאדם פועל כאורגן חברה אינה מטילה עליו חבות אישית, אלא להיפך, יש לחזק ולעמוד על ההפרדה של האישיות המשפטית של החברה מאישיות בעלי מניותיה ומנהליה. על כן, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2.

11.     לאור האמור לעיל, זכאי התובע ליתרה עבור העבודות בסך 187,954 ש"ח בתוספת מע"מ ושולמו לו 123,341 ש"ח בתוספת מע"מ, דהיינו היתרה היא 64,613 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.99 ועד לתשלום המלא בפועל, ובניכוי 13,678 ש"ח ממרץ 2000. לפיכך, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע 135,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד לתשלום המלא בפועל.