פסק-דין בתיק א 12346/05

ביום 28.03.01 ארעה תאונת דרכים בסמוך לצומת סירקין שבפתח תקווה.

שני הרכבים המעורבים בתאונה נסעו מכיוון מזרח למערב.   התאונה ארעה בסמוך לפני צומת מרומזרת, כאשר בצומת בכיוון נסיעת הרכבים, הנתיב הימני מיועד לפניה ימינה ללא רמזור, שני נתיבים ישר ושני נתיבים שמאלה.

נהג התובעת, שהעיד בפניי מר איסק סרברניק, נהג עם רכבו מסוג מאזדה ולטענתו, נסע בנתיב הימני המיועד לנסיעה ישר, כאשר לפתע מצד ימין לו, ראה אוטובוס שנוסע בנתיב הימני המיועד לפניה ימינה כאמור בצומת, שזה האחרון נצמד אליו תוך ניסיון להיכנס לנתיבו כנראה ופגע בו (עמוד 2 שורה 17, 18 לפרוטוקול הדיון).

לטענת נהג התובעת, התאונה ארעה כ-100, 150 מ' לפני הרמזור כשהתאונה מתרחשת כשהרכבים בנסיעה איטית.

נהג התובעת כפר באופן מפורש בטענת הנתבעים, כי בזמן התאונה הוא היה בנסיעה לאחור.

נהג הנתבעים שנהג על אוטובוס מסוג וולבו, מר כחל ארנון,  טען מנגד, כי הוא נסע לכיוון מערב וזאת לאחר שאסף תלמידים שהיו בתחנת האוטובוס לפני הצומת, במרחק של כ-30 מ'.

נהג הנתבעים הודה, כי הוא נכנס לתוך נתיב הנסיעה הימני המיועד לנסיעה ישר, כשהוא עומד מעט באלכסון וזאת לאחר שיצא מתוך תחנת האוטובוס המצויה בימין הדרך (מעבר לנתיב הימני הנוסף המיועד לפניה ימינה כאמור - עמוד 3 שורה 4 - 8 לפרוטוקול הדיון).

נהג הנתבעים טען כאמור, כי היה בעצירה מוחלטת, מאחר וברמזור היה אור אדום ובעודו עומד כך, התקרבה לעברו רכב המאזדה של התובע וניסתה להידחף לפניו, כשראה נהג המאזדה, כי אינו מצליח, נסע לאחור ואז פגע באוטובוס (עמוד 3 שורות 14 - 19 לפרוטוקול הדיון).

הצדדים הציגו את הודעותיהם ואת תמונות הנזק של רכב התובעת ועל סמך כל אלו הסמיכו אותי הצדדים לפסוק בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי בראיות שהוצגו לו, הגעתי למסקנה, כי אחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג הנתבעים, שכן לאחר ששקלתי את העדויות ועמדה בפניי עדות מול עדות עם גרסאות סותרות, העדפתי את עדותו של נהג התובעת.

נהג התובעת אינו צד להליך זה ותוצאות ההליך שבפניי אין בהם כדי להשפיע על יתרון או חסרון כיס שלו.

מאידך נהג הנתבעים הינו נהג שכיר אצל הנתבעת 2, כפי שמסר לי עליו לשלם במקרה כזה מכיסו השתתפות עצמית בסך של 2,500 ש"ח.

מבלי להתייחס לשאלת המחויבות של הנתבע 1 כלפי מעסיקו, הרי ברור, כי עובדה זו מעמידה אותו כמי שהוא צד מעוניין בדבר שתוצאות המשפט יכריעו לגביו וישפיעו לגבי מחויבותו הכספית.

יתר על כן, גרסתו של נהג התובעת הגיונית יותר ומתיישבת יותר עם תמונות הנזק, מאשר גרסתו של הנתבע 1, כי באמצע הצומת ביצע נהג התובעת תמרונים לאחור עם רכבו, לאחר שלא הצליח להיכנס במרווח שלפני האוטובוס.

נהג האוטובוס יצא מתוך תחנה המצויה בימין הדרך וניסה להשתלב בצומת העמוסה בנסיעה ישר ותוך כדי כך, חדר או ניסה לחדור לתוך נתיב נסיעתו של נהג התובעת וכך שפשף ופגע ברכב התובעת וגרם לנזק הנתבע בתובענה זו.

נהג האוטובוס הודה מפורשות, כי הוא היה זה שחדר לתוך נתיב הנסיעה הימני בו ארעה התאונה, ולטענתו אף לא הצליח להשלים את החדירה ועמד באלכסון, אלא שבנקודה זו אני מעדיף את גרסתו של נהג התובעת, לפיה, בעת החדירה לתוך הנתיב עמד שם רכב התובעת בעצירה מוחלטת ונפגע מהאוטובוס כאמור.

יש עוד לציין, כי אם גרסתו של נהג האוטובוס הייתה הגרסה הנכונה, לא ברור, כיצד רכב התובעת נפגע רק בגלגל הימני ולא בכל הכנף הימנית הקדמית והפנס, שכן אם המקום לא הספיק לו לעבור, הרי שהיה אמור להיפגע כבר בקצה הימני הקדמי, דהיינו בפנס ולאורך הכנף הימני.

רכב התובעת נפגע גם לפי דברי נהג האוטובוס, רק באזור הגלגל הימני וגם עובדה זו מהווה תמיכה נוספת לטענות וגרסת נהג התובעת.

הצדדים הסמיכו אותי כאמור לפסוק בהתאם לסעיף 79 א' בפשרה.