פסק-דין בתיק א 12343/04

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         התובעת 1 כיום תלמידת יב' בבי"ס בליך (להלן: "בליך" ), המצוי בתחום הנתבעת 1.

            בשנת 2002, בתאריך לא ברור, חתמה התובעת 1 באמצעות אביה התובע 2, על הסכם עליו חתום הנתבע 3, ובו מתחייבת הנתבעת 2, בסעיף 3, לסייע לתובעים בהשתתפות בשכ"ד בסך 450 $ לחודש, החל מחודש אוגוסט 2002 ועד 8/05, כן נקבע שההסכם הנו ל-3 שנות הלימודים י'-יב', ויופסק רק אם תתעורר בעיה בהתאקלמותה של התובעת בבליך, סעיף 7 להסכם.

2.         התובעים מבקשים לחייב הנתבעים לשלם להם דמי הסיוע בשכירות האמורים, למועד ינואר 2004 ועד 8/05 - תום ההסכם, וסך הכל סך שקלים השווה ל 9,000 $ המהווים 40,000 ש"ח, וכן נתבע סך 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות נוספות.

            לטענתם מאפריל 2004, אינם מקבלים את הסיוע בשכירות. הנתבעת 1 טוענת שאין כל חבות חוזית שלה כלפי התובעים, שלא התקשרה איתם בהסכם, שאין מדובר בהתחייבות תקפה כנדרש בסעיף 203 לפק' העיריות, שההתחייבות מנוגדת לדין - חוזר מנכ"ל משרד החינוך בעניין, שבסוף 2003 ולפנים משורת הדין העבירה תמורת 4 חודשים לתובעים, וזאת מבלי שהייתה חייבת לעשות כן, וכי על התובעים לפנות בדרישות למי שהתקשר והתחייב כלפיהם הנתבעים 2 ו-3.

            הנתבע 3 היה במשך 18 שנה ועד 2003 מנהל בליך, והוא כאמור חתום על ההסכם בעניין לימוד התובעת 1 בבליך, ההסכם עצמו נערך על דף נייר שבכותרתו רשום שמו של בי"ס בליך, בסעיף 5 הנת' 2 מתחייבת לסייע בתשלום שכה"ד, החתומים הנם התובע 2 והנתבע 3, ובתחתית הדף מופיע הכתוב "עירית ר"ג האגף לחינוך" , הנתבע 3 טוען להעדר חבות אישית, וכי פעל בעניין כמקובל לגבי קבלת תלמידים ספורטאים מצטיינים מחוץ לאזור הרשום (התובעת 1 עברה ללמוד בביה"ס ברמת גן מתל מונד), בתיאום עם מחלקת הספורט והחינוך של הנת' 1 ועפ"י נהלים מקובלים בעניין, לטענתו עם עזיבתו את בליך  ב-2003, וכתוצאה ממחלוקות אישיות, שאינן מן העניין, נותקה עקב החלטות התובעת 1, הנת' 2 ממקור ההכנסה העיקרי שלה, שהיה השכרת חדרים בביה"ס, ובכך גדעה הנתבעת 1 את האפשרות להמשיך ולקיים ההסכם עם התובעים, והיה עליה, כפי שאכן התחייבה, להיכנס לנעלי הנתבעת 2, כמי שמחויבת בהסכם, ולקיימו תחת הנתבעת 2.           

הנתבעת 2 טוענת שלמעשה חדלה מפעילות רגילה בעקבות החלטות הנתבעת 1, שהיא כיום נעדרת רכוש ולמעשה נמצאת ב"פרפורי גסיסה אחרונים". כן נטען שחלק מעובדיה הפכו בשלהי 2003 לעובדי הנתבעת 1, ושזו האחרונה לקחה על עצמה את התחייבויותיה.

ב)         דיון

3.         העידו בפני התובע 2, מר בודגה וגב' שנן מן הנתבעת 1, ושהם מנהל מחלקת החינוך בעייריה וסגניתו. כן העיד הנת' 3 ועוד 2 עדים, האחד יו"ר עמותת ידידי בליך למועד שעד 1998, וכן אבי תלמיד אחר שהתגורר ביבנה, ושגם הוא הגיע לפני כ 5-6 שנים, לסידור דומה של סיוע בשכ"ד לבנו הספורטאי המצטיין, שגר ביבנה ועבר ללמוד בבליך.

4.         הנתבעים 1 ו-2, 3, ביקשו לשלוח האחד לשני הודעות צד ג', למקרה ויחוייבו בתביעה, בהחלטה מיום 28/6/04, דחיתי הבקשות בעניין.

ג)         הכרעה

5.         לאחר הדיון וסיכומי הפרקליטים המלומדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל התביעה ביחס לנת' 1 באופן חלקי, ולגבי פרק זמן של 8 חודשים עד 8/04, יש לקבל את התביעה במלואה ביחס לנת' 2, ויש לדחות את התביעה ביחס לנת' 3, ואלו נימוקי : -

6.         מלכתחילה החוזה המחייב היה בין הנתבעת 2 לבין התובעים, והנתבעת 2 אף ביצעה את התשלומים על פיו. החל מ 1/9/03 ובעקבות מכתב מנהל אגף החינוך בנת' 1 (מיום 29/8/03, בעניין מערכת כספים - תיכון בליך), נסתתמו מרבית מקורות הכנסותיה של הנת' 2, ובהם גם הכנסות מהשכרת חדרים, אולמות וחצרות בשטח ביה"ס. בהעדר הכנסות, פעילות, הנתבעת 2 החלה דועכת, כאשר בפועל חלק מעובדי הנתבעת 2 הפכו לעובדי הנתבעת 1, או פוטרו. לפי הנטען בדיון למעשה התחייבויות הנתבעת 2 התלויות לאותו זמן ברובן המכריע, קוימו באמצעות הנתבעת 1, ורק מסיבות אישיות שבין הנתבעים לבין עצמם - המחויבות כלפי התובעים כאן, לא מצאה פתרון.

7.         בפועל לפי פרוטוקול מ 23/10/03, נמצא פתרון זמני לקיום המחויבות כלפי התובעים ועד לסוף 2003, וזאת עד לסיום הבירור, וכדי לא לשבש את הפעילות (כלשון אותו מסמך).

            בסוף 2003 כנראה הסתיימו בירורי הנתבעת 1, ואז גיבשה עמדתה הסופית והמתכחשת לכל מחויבות שלה עפ"י ההסכם עם התובעים - ראה מכתב העירייה מיום 23/12/03.

            התובעים נקלעו אם כן למצב בלתי נסבל, בעיצומה של שנת הלימודים 2003/4, בחודש 12/03, ולפיו מחד הנת' 2 אינה מתפקדת כספית עקב צמצום מקורות הכנסותיה, וכתכתיב של הנתבעת 1, ומאידך הנתבעת 1 אינה מכירה במחויבותיה להמשיך ולקיים ההתחייבות כלפי התובעים, מאותם טעמים פורמליים שהועלו בדיון, וכן הנת' 3 עימו בפועל נחתם ההסכם, כבר מצוי מחוץ למערכת ניהול בית הספר ונטול יכולת השפעה בעניין.

8.         שאלת מחויבותה הפורמלית של הנתבעת לחוזה לימוד התובעת 1, נותרה מעורפלת, כל עוד הנתבעת 2 קיימה אותו, ועלתה לדיון רק משהנתבעת 2 חדלה מכך.

            הערפול האמור, לרבות היסוד הצורני הנדרש שבסעיף 203 לפק' העיריות, מחליש את הטענה למחויבות מלאה של הנתבעת 1 עפ"י ההסכם, מאידך ברור שלשינוי מדיניות הנתבעת 1, ביחס לתשלומים המועברים לנת' 2, השלכה מרכזית לאי קיום החוזה ע"י הנתבעת 2 מ 9/03.

            כפי שהחלטתי בעניין הודעות צד ג', איני רואה מקום לפסוק, כאן, בטענות ההדדיות של נת' 1 ו-2, 3, האם מדובר בשינוי מדיניות ענייני, או שבסיסו התנכלות אישית לנת' 3, מכל מקום אין ספק ששינוי המדיניות הותיר את התובעת "באוויר" מבחינת קיום מחויבות אמיתית וממשית לקיום ההסכם עמה.

9.         במצב דברים שכזה וכאשר חודש 12/03 מהווה עיצומה של שנת לימודים, לא נראה לי סביר שהנתבעת 1 באחת, ומסוף אותו חודש, ולמרות הקפאת מקורות כספיים לנת' 2, לא תעמוד מאחורי החוזה של התובעת, ולפחות עד תום אותה שנת לימודים.

            מדובר בנערה המצויה באותה עת באמצע לימודים בכיתה יא', ואין לקבל מצב שבאמצע שנת הלימודים הנתבעת 1 מסירה מעצמה כל אחריות לחוזה, ושעה שיש הכרח לדאוג לחוזים תלויים ועומדים שנחתמו לפני השינוי הטכני לגרסתה מ 9/03. לדעתי הנתבעת 1 עשתה נכון בפרוטוקול 26/10/03, כאשר ללא חבות פורמלית לקחת אחריות על העניין עד סוף 2003, ואולם שגתה שלא המשיכה בכך מ 12/03, ולפחות עד תום אותה שנת לימודים.