פסק-דין בתיק א 12322/04

מבוא

1.                בפני תביעת התובע, יליד 1974, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה שארעה ביום 26.9.00 (להלן: " התאונה").

2.                  הצדדים חלוקים בשאלה האם התאונה ארעה, כנטען ע"י התובע, וכן חלוקים בשאלת גובה הנזק.

3.                  אין מחלוקת כי הנתבעות הנפיקו פוליסת ביטוח אשר בטחה במועד התאונה את השימוש בקטנוע בו נהג התובע, עפ"י הנטען, (להלן: " הקטנוע"), וזאת בהתאם ל פקודת ביטוח כלי רכב מנועי תש"ל - 1970. כן אין מחלוקת כי במועד התאונה, החזיק התובע ברשיון בר תוקף לנהיגת הקטנוע.

4.                  פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי בישיבת יום 8.3.06 את חקירתו הנגדית של התובע, את חקירתו של רוה"ח לשעבר של התובע מר חקק משה שהעיד מטעם הנתבעים (להלן: " רוה"ח"), ועיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים. כן שמעתי בישיבת יום 2.4.06 את חקירתו הנגדית של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, פרופ' אברהם גנאל (להלן: " המומחה").

כמו כן קראתי את סיכומיהם בכתב של ב"כ בעלי הדין. סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 30.4.06.

5.                  כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יצויין אחרת.

האם התאונה אכן ארעה כטענת התובע

6.                  לגרסת התובע, ביום 26.9.00 בשעה 10:00 לערך, כמנהגו מדי יום, רכב על הקטנוע מהמסעדה שבבעלותו לשוק הנמצא בתחנה המרכזית הישנה בת"א. תוך כדי נסיעה החליק הקטנוע בשל כתם שהיה על הכביש. התובע הוטח בחוזקה ארצה ונפגע בכל חלקי גופו. מאחר וסבר כי המדובר בפגיעות חולפות, פנה התובע לביתו לצורך החלפת בגדיו, נעזר בחברתו (נכון לאותה עת) שהתגוררה בביתו, ומשהתעצמו כאביו, רכב זמן קצר לאחר מכן על הקטנוע לחדר מיון בביה"ח וולפסון.

7.                  בתום הבדיקה בחדר המיון התקשר התובע לאחד מחבריו על מנת שיבוא לקחתו מביה"ח. החבר הגיע ביחד עם חבר נוסף של אותו חבר. חברו של התובע הסיע ברכבו את התובע לביתו, ואילו החבר הנוסף הוביל את הקטנוע רגלית לבית התובע, מאחר ולא היה לו רישיון לנהיגת הקטנוע.

8.                  התובע נחקר בחקירה נגדית במשך מספר שעות. חקירתו הנגדית באשר לנסיבות אירוע התאונה השתרעה על פני כ - 13 עמודים. התובע השיב גם לשאלות פרטניות של ביהמ"ש.

9.                  התובע לא זימן לעדות עדים שיכלו לתמוך בצורה כזו או אחרת בגרסתו באשר לנסיבות אירוע התאונה. כמו כן, נמצאו אי התאמות וסתירות בין הודעתו במשטרה של התובע, לבין עדותו בביהמ"ש.

10.              לאחר לבטים, מצאתי כי יש מקום לקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות אירוע התאונה, ואפרט להלן את נימוקיי.

11.              כאמור, התובע לא זימן לעדות את מי מאותם עוברי אורח שהיו עדים לתאונה, לא זימן לעדות את עובדו (באותה עת), שיכול היה לתמוך בגרסת התובע באשר למטרת נסיעתו, לא זימן לעדות את חברתו (באותה תקופה), לא זימן לעדות את חברו שהסיעו מביה"ח לביתו, ולא זימן לעדות את חברו של אותו חבר, אשר החזיר את הקטנוע לבית התובע.

12.              עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, ועל ביהמ"ש לנמק, בנסיבות העניין, מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה של בעל דין, המעוניין בתוצאות המשפט.

13.              התובע נמנע לזמן עדים מטעמו, לא רק בשאלת נסיבות אירוע התאונה, אלא גם בשאלת גובה הנזק. מחקירתו הנגדית הארוכה של התובע, ומתשובותיו לחקירה הנגדית, הן באשר לנסיבות אירוע התאונה והן באשר לגובה הנזק, ניתן ללמוד כי התובע סובר כי על הנתבעים ולא עליו להוכיח את תביעתו. לדוגמא, בכל הנוגע להוכחת הכנסותיו של התובע, בין לפני התאונה ובין מאז התאונה ועד היום, סבור התובע כי על הנתבעים, ולא עליו להביא ראיות בעניין. לא מצאתי טעם הגיוני בסברתו זו של התובע.

14.              לו התובע היה מזמן עדים להוכחת טענותיו בגובה הנזק, ולא היה מזמן עדים להוכחת טענותיו בדבר קרות התאונה ונסיבותיה - היה מקום להחלת הכלל של "הימנעות מהבאת עדים". התובע פעל עפ"י "דפוס התנהגות" אחיד, הן בהוכחת גובה הנזק, והן בהוכחת נסיבות אירוע התאונה.

15.              כפי שעולה מתעודת עובד הציבור של המל"ל ( ת/1), המל"ל אכן הביע ספקות באשר לסבירות אירוע התאונה בשעה 00:10 של יום 26.9.00, כפי שנרשם באישור המשטרה הראשון, ועל כן, הועבר העניין לבדיקת חוקר מטעם המל"ל. בסופו של יום, הכיר המל"ל בתאונה כתאונת עבודה, כמו גם תאונת דרכים, ושילם לתובע דמי פגיעה. חזקה כי המל"ל עשה כן לאחר חקירה ובדיקה.

16.              הנתבעים נעזרו אף הם בשירותי משרד חקירות. חוקר זומן לעדות מטעם הנתבעים, ובסופו של יום, ויתרו הנתבעים על העדתו. יש להניח כי באם היו בידי הנתבעים ראיות הסותרות את טענותיו של התובע  - הם היו מביאים אותן בפני ביהמ"ש.