פסק-דין בתיק א 12321/01

נתוני רקע:

1. לפני מספר בקשות לדחיית התובענה ו/או למחיקתה על הסף. בתיק זה נתבעו ארבע נתבעות והוגשו הודעות לכ - 24 צדדים שלישיים. הבקשה הוגשה זה מכבר אולם בשל דיונים בתיק מקביל מבחינת הנושא-לא מבחינת הצדדים שהתנהל בבית משפט המחוזי בחיפה שעוד ניגע בו בהמשך, והיתה הבנה בין הצדדים כי באם יגיעו להסדר שם עשויים להגיע להסדר דומה גם כאן. במסגרת אותו הליך היתה הסכמה בין הצדדים (שם) לפיקוח על תהליך הזרמת השפכים כאשר לא היתה מחלוקת כי המפעלים השקיעו סכומים גדולים בשינוי תהליכי הייצור, כדי לעמוד בתקנים המחמירים שנקבעו ע"י הרשויות והמדינה. ואומנם במשך תקופה ארוכה, הצדדים ניהלו הליכי פשרה ואף נשקלה אפשרות של הקמת קרן לאיכות הסביבה בשיתוף הנתבעים והתובע שמטרתה פיצוי אנשים שנפגעו מנחל הקישון ובכלל זה התובע (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 10.10.04).

התיק שבפני "הוקפא" למעשה תקופה ארוכה אולם משלא הגיעו הצדדים להסדר, לא היה מנוס מאשר דיון בבקשות לסילוק על הסף. לצורך האמור נחקרו, בהסכמה, חלק מהמצהירים בבקשות שבפני ובהחלטה מיום 8.3.05 הוחלט כי המבקשים בבקשות הסילוק על הסף וביתר הבקשות יסכמו את טענותיהם בקצרה ותינתן החלטה מאוחדת ומרוכזת בבקשות אלו. הצדדים הגישו את סיכומיהם וכן את סיכומי התשובה ולאחר מכן החלה מסכת של בקשות לתיקון פרוטוקול, השלמת טיעונים, סיכומי תגובה והוספת אסמכתאות והתנגדויות לבקשות אלה אחרון הסיכומים הוגש בתיק זה ביום 29.11.06 (מטעם מדינת ישראל - צד שלישי 24), דבר שאילץ דחיה של מועדים למתן החלטה ולא איפשר מתן ההחלטה מוקדם יותר (ראו החלטות מיום  22.10.06  ומיום 2.1.07). התיק הובא בפני ועת להכריע במחלוקות בשאלות המקדמיות שעוררו הנתבעות והצדדים השלישיים.

אציין כי לנוכח ריבוי בעלי הדין והסירבול הנובע מכך, יש בכוונתי להעתר לבקשה להשלמות טיעונים ככל שנדרשו בתיק זה.

בקשת לתיקון פרוטוקול  (בש"א 19096/05):

2.         ביום 10.11.05 הגישה התובעת בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון שנערך ביום 20.01.05, לאור גילוי טעות שנפלה לטענתה, בעמ' 24 לפרוטוקול. בפרוטוקול הדיון תועד ב"כ התובעת כאומר "לדעתנו יש שיפור משמעותי במים". ב"כ התובעת הכחיש כי אמר משפט זה. לטענתו עמדת התובעת לאורך כל ניהול ההליכים בתביעה זו היא כי לא חל שיפור ממשי במים, והנאמר לכאורה מפיו, נרשם בטעות בפרוטוקול. הנתבעות התנגדו לבקשת התיקון. לטענתן, ב"כ התובעת אמר את הדברים המיוחסים לו ואשר תועדו בפרוטוקול הישיבה. כמו כן הנאמר מתאים להקשר הדברים שנאמרו באותו הדיון. בנוסף, הבקשה הוגשה כמעט שנה לאחר הדיון המדובר, ולאחר הגשת הסיכומים על ידן. הבקשה הוגשה ללא תצהיר שיתמוך בה, בשיהוי ניכר וללא כל הסבר מניח את הדעת. זאת בנוסף לעובדה כי התובעת נתנה הסכמתה לבקשה קודמת לתיקון פרוטוקול שהוגשה ע"י נתבעת 1 ביום 20.1.05. לטענתן ניסיונה של התובעת לתקן במועד מאוחר זה את הפרוטוקול אינה אלא ניסיון של התובעת לחזור בה מהודאתה, אשר מהווה הודאת בעל דין פורמלית.

3.         שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי הדין עם הנתבעות. לפרוטוקול המשפט נודעת חשיבות רבה, שכן הכלל הוא כי הפרוטוקול הוא המשקף נאמנה את אשר התרחש בדיון ואין בלתו. הפרוטוקול אמור לשקף את עיקר הדברים שהתרחשו בבית המשפט: עדויות, טיעונים והתרחשויות (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי [ מהדורה תשיעית - 2007] עמ' 300).

תקנה 175 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין")  קובעת כדלקמן:

"...בית המשפט רשאי, לפי בקשת בעל דין ולאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין האחרים להשמיע דבריהם, לתקן רישום בפרוטוקול, בכל עת, גם לאחר מתן פסק דין, והוא הדין לענין תיקון הפרוטוקול בידי רשם, מקום שהפרוטוקול נערך בענין שלפניו..."

חובתו של בעל דין או עו"ד המייצגו, לבדוק היטב את פרוטוקול הדיון מיד עם קבלתו. בכל מקרה של טעות או השמטה, עליו לפנות מיד לבית המשפט ולדרוש תיקון, כל זמן שהדברים טריים בזכרונו של בית המשפט (ראה ת.א (ת"א) 2663/99 דבוש לאון נ' זיתן מושב להתיישבות חקלאית שיתופית, שניתן ביום 22.05.03). במקרה שלפני, אילו סבר ב"כ התובעת כי הפרוטוקול אינו מבטא את שנאמר על ידו במהלך הדיון, היה עליו לעורר את השאלה בסמוך למועד הדיון ולא אחד עשר חודשים לאחר מכן. אם סברה התובעת כי במהלך הדיון נאמרו דברים מחייבים שנרשמו בפרוטוקול בטעות, היה עליה לבקש את תיקון הפרוטוקול, מבעוד זמן. משלא עשתה כן לא ניתן להעתר לבקשתה המאוחרת.  אוסיף ואציין כי בקשת התובעת הוגשה ללא תצהיר לאימות העובדות וכאשר קיימת התנגדות הנתבעים והמשיבים לבקשה אין מנוס מאשר דחיית הבקשה בבש"א 19096/05.

אומר כבר כעת כי גם אילו ניתן היה לקבל את בקשת התובע וההודאה שנרשמה בפרוטוקול היתה נמחקת גם אז התוצאה  בבקשות לסילוק על הסף, הייתה משתנה.

הבקשה להוספת אסמכתאות מיום 30.10.06 :

4.         לאחר שעיינתי בבקשה להוספת אסמכתאות מיום 30.10.06 ובתגובות לה החלטתי להעתר לבקשה. אכן, מן הראוי היה כי התובעת תיצמד לפרוצדורה הנכונה, ותגיש את האסמכתאות במועד. מפלטו של המתעלם מכללי הפרוצדורה, הוא תמיד בטענות, כי המהות או הצדק חייבים לגבור. מטרתן של  תקנות סדר הדין היא להבטיח ניהול משפט בצורה  יעילה  ולמנוע  סחבת ובזבוז זמן שיפוטי מיותרים, אולם  כל זאת תוך שמירה על זכותם של כל הצדדים למשפט להביא את ראיותיהם ואת טיעוניהם לפני בית המשפט בצורה מלאה ונאותה (ראה: בע"א 615/84 מרקוביץ נגד סתם, פ"ד מב(1) 541, עמ' 545). בעל  דין  איננו יכול לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה-מקיימן, איננו רוצה- אינו מקיימן (ראה: ע"א 1673/93 לירל (טריידינג) בע"מ נגד המגן, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 697).

הכלל הוא שבית המשפט לא נוטה לקפח זכות מהותית בשל  פגם  שבסדר  דין  בלבד. בית המשפט הוא אדון לפרוצדורה ולא עבד לה - אין לראותה בבחינת כבלים משעבדים, אלא כמכשיר שיש  להשתמש בו ביד אמן תוך ניצולו הצודק והנכון (ראה: ע"א 413/80 פלונית נגד פלוני, פ"ד לה(3) 57, עמ' 73). במקרה שלפני, לאחר שעיינתי בבקשת התובעת, ובתגובות לה החלטתי כאמור, לאפשר לתובעת להגיש את האסמכתאות החדשות. עם זאת, אתן ביטוי להתנגדויות לצירוף האסמכתאות, בשקלול משקלן של אותן אסמכתאות בסך כלל הראיות.

כעת נעבור לגופו של עניין ולבקשות לסילוק על הסף.

רקע ועובדות:

5.         התובעת הגישה את התביעה בתיק זה כתובענה ייצוגית מכוח סעיף 10 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב -1992  (להלן: "החוק"), שבה היא עותרת למתן צו מניעה וצו עשה שיורה לנתבעות להפסיק לאלתר את הזרמת השפכים המזהמים לנחל הקישון ולהמנע מלעשות כך בעתיד ולעשות כל הדרוש כדי למנוע הישנות המפגע הסביבתי. כמו כן לאסור על הנתבעות להזרים שפכים לנחל עד שלא יותקנו על ידי הנתבעות מתקנים אשר מנטרלים לחלוטין את זיהום הנחל. כמו כן מבוקש ליתן צו להשיב את מצב הנחל לקדמותו, כפי שהיה עובר להזרמת השפכים ע"י הנתבעות לנחל.

התובעת הינה עמותה רשומה הפועלת כמועדון חתירה משנת 1935 (להלן: "המועדון"). המועדון ממוקם באזור המוצא של נחל הקישון לים, ופעולתם הספורטיבית של חבריו מתבצעת כולה בנחל. ביום 3.4.00 פורסם הדו"ח השנתי של איגוד ערים אזור חיפה - איכות הסביבה לשנת 1999, אשר ממנו עולים, לטענת התובעת, כי נתבעות 1 - 3 מזרימות למי הנחל חומרים מזהמים בכמות גדולה. גורם מזהם נוסף, שלא מוזכר בדו"ח, הוא נתבעת 4 אשר מזרימה לנחל לטענת התובעת שפכים המכילים חומר אורגני, שמן ושמנים מינרליים. לטענת התובעת, מפעלי הנתבעות מזהמים את מימי הנחל באופן עקבי, על ידי הזרמת שפכים ופסולת אחרת הגורמים לזיהום מימי הנחל. כתוצאה מכמויות החומרים המזהמים שמוזרמים אל הנחל, מערכת החיים בו נכחדה לחלוטין, יש פגיעה באיכות הסביבה ונוצר מפגע סביבתי חמור, המלווה בריחות קשים, אשר מסכנים את כל המשתמשים בנחל בכלל ואת חברי המועדון בפרט. יתר על כן, בשנת 1998 הציבה רשות נחל הקישון (להלן: "הרשות") שלטי אזהרה על גדות הנחל ובהם התראה על איסור השימוש בנחל. במצב דברים זה, קיים לטענת התובעת, איום ממשי על המשך פעילות המועדון ובשנים האחרונות מספר המצטרפים לפעילות החתירה במסגרת המועדון פחת משמעותית.

התובעת טוענת כי פעולת הנתבעות גורמות למפגע סביבתי כמשמעותו בחוק ולפיכך כמתחייב ע"פ סעיף 5 לחוק, פנה ב"כ התובעת ביום 19.1.00 אל השרה לאיכות הסביבה (להלן: "השרה") בבקשה לנקוט את הצעדים הדרושים למניעת המשך זיהום הנחל וכן בהודעה על הכוונה לנקוט בהליכים משפטיים. במקביל נשלחה הפניה, לטענת התובעת, גם לכל אחת מהנתבעות. עניין זה הוכחש ע"י הנתבעות והצדדים השלישיים ואעמוד על כך בהמשך. מאחר ולא התקבלה תשובה מהשרה שב ב"כ המועדון ופנה ביום 3.3.00 לשרה. ביום 11.5.00 התקבלה תגובת השרה באמצעות, מנהל מחוז חיפה, מר רוברט ראובן, אולם לטענת התובעת תשובת השרה הייתה בעיקרה שלא ממין העניין. לאור האמור, הגישה התובעת תביעה זו כאשר היא סבורה כי מידת הפגיעה שנגרמה ואשר צפויה להיגרם למועדון, לחבריו ולכלל הציבור הינה חמורה ומידית והיא עולה לאין ערוך ולאין שיעור על הפגיעה העלולה להיגרם לנתבעות. לפיכך, התובעת מבקשת להפסיק לאלתר את הזרמת השפכים המזהמים לנחל, להימנע מלעשות כן בעתיד וכן להשיב את מצב הנחל לקדמותו כפי שהיה עובר להזרמת השפכים.

6.         יש לציין טרם הגשת התביעה בעניינו הוגשה ביום 18.02.01 בקשה למתן צו מניעה כנגד נתבעת 1 וכן צו עשה כנגד צד שלישי 21 לבית המשפט המחוזי בחיפה ע"י עמותת דייגי המכמורת קישון (ת"א (חיפה) 278/01 - עמותת דייגי המכמורת נ' חיפה כימיקלים ואח' (להלן: "ת.א 278/01")). במסגרת הבקשה נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה האוסר על המפעלים להזרים שפכים תעשייתיים, ולחלופין לאסור על המפעל להזרים שפכים החורגים מהתנאים שנקבעו בהסכם פשרה עם עמותת אדם טבע ודין (להלן: "הסכם אט"ד). ביום 21.11.01 נתן בית המשפט המחוזי צו מניעה זמני המורה לנתבעת 1 להפסיק לאלתר הזרמת השפכים התעשייתיים לנחל שאינה עומדת בתנאי ההסכם הפשרה ו/או בתנאי היתר ההזרמה לפי החמור שבניהם. במהלך ההליכים בתיק צו המניעה הגישה עמותת הדייגים בקשות לביזיון בית המשפט עקב חריגות מהתקנים שנמצאו בשפכי המפעל, ואף צד ג' 21 הצטרף אל אחת הבקשות. במסגרת הדיונים בבקשות הורה בית המשפט לצד השלישי 21 לדווח לבית המשפט כל 21 יום על הזרמת השפכים. ביום 14.12.04 קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו כי הוא רושם לפניו את התחייבותה של נתבעת 1 לעמוד באיסור שהוטל עליה להזרים שפכים שאינם עומדים בתקן שנקבע בהסכם אט"ד ולאור האמור הורה על ביטול צו המניעה (ראה מוצג מב/3א' למוצגי התובעת).