פסק-דין בתיק א 1231/00

     1.    התובענה שבפני הופנתה לבית משפט זה ע"י הפקיד המסדר על פי סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) 1969 והיא מתייחסת למחלוקת בדבר הבעלות על 3 חלקות (חלקות 20, 21, 76 בגוש 7467) בתל-אביב.

הנתבעת 1 טוענת לבעלות על חלקות 20, 76 ואילו הנתבעת 2 (ליתר דיוק רשות הפיתוח באמצעותו) תובעת את הבעלות על חלקה 21.

התובע טוען לבעלות על כל שלושת החלקות הנ"ל.

הצדדים הגישו תביעות סותרות לפקיד המסדר וזה העבירן לבית משפט זה, כאמור לעיל.

ביום 3.6.01 ניתן על ידי פסק דין המקבל את תביעות הנתבעים ודוחה את כל תביעותיו הנ"ל של התובע, וזאת בשל העדר הופעה מטעמו.

ביום 2.8.06 קיבל בית המשפט העליון את ערעור התובע, ביטל את פסק הדין והחזיר הדיון בתובענות הסותרות שהגיעו הצדדים על מנת לקיים דיון במעמד כל הצדדים.

קיימתי, איפוא, דיון מחודש במסגרתו העיד התובע (בעל התביעה הסותרת  131/98).

בפתח דבריו הצהיר התובע כי הוא מוותר על תביעתו הסותרת לגבי חלקה 76 בגוש 7476.

משכך תרשם חלקה זו על שם הנתבעת 1 שהגישה אף היא תביעה לגביה לפקיד המסדר.

            עדותו של התובע התמקדה בהבהרות וההסברים המוכיחים לטענתו את זכויות הבעלות שיש לו בחלקות 20, 21 בלבד.

מדבריו ומהצהרת ב"כ הנתבעת 1, עולה כי חלקה 20 הינה חלק מחלקה 163 בגוש 6917 "ההסטורית", אשר פוצלה לשתי חלקות, אשר "מוספרו" כחלקות 240, 241, ולימים כחלקות 76 ו-20.

לגבי חלקה 76, המהווה דרך, הסיר, כאמור, התובע את תביעתו. המחלוקת בינו לבין הנתבעת 1 התמקדה, איפוא, לגבי חלקה 20 דהיום, בלבד. תביעתו לגבי חלקה 21 סותרת לתביעת הנתבעת 2, כאמור לעיל.

     2.    התובע הציג שורה של מסמכים מהם עולה, לטענתו, כי חלקה 20 היתה בבעלותו של אדם בשם יצחקי ניסים מקדמת דנא (ראה ת/6-ת/12) וכי עליה היה בנוי מבנה בן מספר יחידות דיור אותן השכיר יצחקי בשעתו. הבנין נהרס ב-1997 ע"י נתבעת 1 אשר הקימה תחתיו גן ציבורי.

עוד לפני כן, היינו לפני הריסת המבנה, רכש התובע את הנכס מגב' שרה תנעמי, היורשת היחידה של יצחקי (ביום 30.10.95) בעת שעל החלקה עמד עדיין על תילו מבנה נטוש ("חורבה" כדבריו). הוא לא ביקר בנכס שנים ארוכות ורק ב-1997 בעת שביקר במקום גילה כי הוא נהרס, כאמור לעיל.

    3.     טענות אלה בדבר הריסת המבנה ע"י הנתבעת 1 לא נטענו כלל ע"י התובע בכתב תביעתו (תזכיר התביעה) ולא בשום מסמך אחר והועלו לראשונה על ידו במהלך העדות בפני.

יתירה מכך והעיקר: "הסבריו" או "סיפוריו" של התובע באשר "לקורותיו" של הנכס ולאופן רכישתו מגב' תנעמי לא גובו במסמכים או ראיות של ממש.

אף הסכם הרכישה המקורי בינו לבין תנעמי, שהינה היורשת של הבעלים יצחקי ניסים (ראה צו ירושה ת/2), לא הוצג בפני בית המשפט. לא ברור כלל מתצלום    (ת/1) וממסמכים אחרים שהוגשו ע"י התובע, האם אכן רכש התובע את הנכס כדין מבעליו החוקי. קרי, האם מוכרת הנכס, או אביה המנוח, היו בעלי הזכויות בנכס.

אף שאר המסמכים שהוצגו ע"י התובע אינם מוכיחים זאת.

אף אם רכש התובע את הנכס מיורשתו של יצחקי על פי הסכם שהעתקו הוצג עדיין, אין בעובדה זו כדי להוכיח או להראות כי היא ו/או אביה המנוח יצחקי ניסים, היו אכן בעלי הזכויות החוקיים בנכס שהיו רשאים למסור אותן לתובע.