פסק-דין בתיק א 123/03

1.         התובע, יליד שנת 1962, הגיש נגד הנתבעות תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 27.1.99. הנתבעות מודות בחבותן לפצות את התובע והמחלוקת נסובה סביב גובה הנזק שנגרם לו.

2.         ממקום התאונה הובהל התובע לבי"ח פוריה , שם אושפז עד 2.3.99. על פי סיכום המחלה הוא התקבל בהכרה מלאה כשהוא סובל מחבלה בכף רגל ימין ופרק ירך ימין, עם שברים. ביום קבלתו לבית החולים עבר ניתוח לשיחזור סגור של פרק ירך ימין וקיבוע של השברים בכף הרגל. בתאריך 5.2.99 עבר ניתוח של שיחזור פתוח וקיבוע של שבר באצטבולום. ביום 17.2.99 עבר סגירה משנית וניתוח פלסטי בכף הרגל. התובע שוחרר לביתו, ללא דריכה למשך 3 שבועות וחופש מחלה למשך חודש ימים. בתאריך 26.10.99 אושפז התובע למשך 3 ימים עקב כאבים שסבל, במיוחד בזמן הליכה, ובמהלך האישפוז הוצאו הברגים ונעשה תיקון אסתטי של צלקת.

3.         עובר להגשת התביעה הסכימו הצדדים על מינויו של פרופ' צינמן כמומחה רפואי בתחום האורטופדי ובחוות דעתו מיום 17.11.2000 קבע פרופ' צינמן כדלקמן:

"מר גבאי אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 27.1.99 בקבלתו לביה"ח פוריה נמצא פריקה אחורית של מפרק הירך מימין עם שבר של השפה האחורית. בוצע שיחזור הפריקה  אך עקב תזוזה של השפה האחורית של האצטבולום בוצע טיפול ניתוחי וקיבוע פנימי על ידי ברגים. בצילום נראה שנשארה מדרגה קטנה וחלק מהשבר לא התחבר.נשארה הגבלה קלה בתנועות מפרק הירך.

הנני קובע את נכותו הצמיתה בגין הפגיעה במיפרק הירך בשעור 20% לפי סעיף 35(1)ג'.

בקבלתו לביה"ח נמצאה פגיעה קשה בעצמות כף הרגל. עבר מספר ניתוחים לשיחזור וקיבוע של המפרקים למניעת כל תנועה.

הנני קובע את נכותו הצמיתה בשעור 20% לפי סעיף 49(2)ו'.

הנפגע יזדקק לנעלים אורטופדיות באופן קבוע".

בתשובה לשאלות הבהרה אישר פרופ' צינמן כי הוא צופה שינויים ניווניים פוסטראומטיים, אך בחקירתו  לב"כ הנתבעות שלל טענתה לפיה במועד בדיקתו היתה נכותו של התובע בשעור 10% בלבד והוסיף ואמר כי פגיעתו של התובע היתה קשה.

בחקירתו לב"כ התובע אישר פרופ'  צינמן כי לתובע נותרה צלקת ניתוחית, שאינה תפקודית, אך היא מכערת. אחוזי הנכות בגין הצלקת שוקללו בתוך אחוזי הנכות שקבע.

לאחר שאחוזי הנכות בגין הצלקת שוקללו בנכות, כאמור - נכותו הרפואית של התובע הינה בשעור של 36% ואין מקום לקבוע נכות נפרדת בגין הצלקת, כנטען על ידי ב"כ התובע בסיכומים. מאידך, גם אין מקום , לאור תשובותיו של פרופ' צינמן להפחית משעור הנכות ולקבוע כי הפגיעה במפרק הירך מקנה לתובע היום נכות בשעור של 10% בלבד, כטענת ב"כ הנתבעות.

4.         עובר לתאונה עבד התובע בהקמה והפעלה של מועדונים. בתצהירו ובעדותו הוא אמר כי בעקבות התאונה הוא סובל כאבים ומגבלות המפריעים לתפקודו, מונעים ממנו לעבוד ברציפות שעות ארוכות ופוגעים בכושרו. בנסיבות אלה מבקשת ב"כ התובע בסיכומים להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 50% לפחות.

ב"כ הנתבעות הפנתה לתשובותיו של פרופ' צינמן בחקירתו, לפיהן מגבלתו של התובע עשויה להפריע לו יותר בעיסוקים שהם פיזיים וכי במידה והוא איש עסקים שעוסק בשיווק , יחסי ציבור והפעלת מועדונים, כושר הפעולה שלו יכול להיות טוב יותר. לטענתה, עיקר עבודתו של התובע ביחצנות של מועדונים והוא ממשיך ומבצע עבודה זו גם לאחר התאונה, באופן שנכותו התפקודית נמוכה לאין שעור מנכותו הרפואית.

אין מחלוקת כי התובע ממשיך לעבוד באותו סוג עבודה בה עבד לפני התאונה, ומקלטות שהגישו הנתבעות עולה כי הוא גם מתפקד כראוי בחיי היומיום (בקלטות נראה התובע אפילו רוקד בחתונה). יחד עם זאת - אין להקל ראש ולקבוע כי פגיעתו קלה או שעורה נמוך "לאין שעור" מנכותו הרפואית, כאשר פרופ' צינמן קבע בחוות דעתו, וחזר על כך בתשובותיו במהלך החקירות, כי התובע נפגע קשה וכי הוא מוגבל בתפקוד הרגל עקב הפגיעה בתאונה.

בנסיבות אלה אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע תואמת את נכותו הרפואית והנה בשעור של 36%.

5.         עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת בסיס השכר לפיצוי התובע, כאשר התובע הכביר שלא לצורך בראיות בנושא זה, שתרומתן לדיון היתה שולית ביותר.

לטענת התובע הוא השתכר עובר לתאונה כ- 18,840 ש"ח לחודש ובנוסף היה צפוי להשתכר סכומים נוספים מהפעלת מועדונים - באופן שיש לחשב את בסיס השכר על סך של 47,000 ש"ח לחודש (טענה המתעלמת מהוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים באשר לגובה השכר הקובע!). מאידך, טוענות הנתבעות כי מהדיווחים לפקיד השומה עולה כי שכרו הממוצע של התובע ב-4 השנים שקדמו לתאונה עמד על 6,868 ש"ח לחודש - והוא השכר הקובע לצורך חישוב נזקי התובע.

אין לי ספק כי אין מקום לקבוע את בסיס השכר על פי השתכרותו של התובע בשנת 1998 בלבד כטענת ב"כ התובע - כאשר הדוחות הכספיים לשנה זו הוכנו לאחר התאונה וכאשר - ללא כל הסבר - חל גידול משמעותי ביותר בהכנסות בשנה זו לעומת שנים קודמות (בשנת 1995 המדובר בהפסד שנתי של 28,434 ש"ח, בשנת 1996 הכנסה של 43,324 ש"ח, בשנת 1997 - הכנסה של 40,121 ש"ח ובשנת 1998 - הכנסה של 152,627 ש"ח).

יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון "הכנסות הוניות" מהן נהנה התובע (לרבות מכירת המועדונים בעתיד), באופן שאין לקבוע את בסיס השכר על פי ממוצע השנים הקודמות.