פסק-דין בתיק א 12292/04

בפני תביעה על סך 12,944 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מקוצר ומשניתנה בה הרשות להתגונן עברה היא לדיון בהליך של סדר דין מהיר.

התובעת הינה תאגיד עזר בנקאי המנפיק כרטיסי אשראי.

לטענתה, הנתבע ביקש להצטרף לתוכנית כרטיסי אשראי אצל התובעת על פי הסכם הצטרפות לבית עסק.  התובעת טוענת כי הנתבע ביצע עסקאות בניגוד למוסכם ביניהם  ועל כן נאלצה להשיב לבעלי הכרטיסים את החיובים אשר התכחשו להם. לטענת התובעת  ביצעה הנתבעת העברת שוברים אסורה ע"פ הוראות ההסכם ועקב המעשים הנ"ל חב לה הנתבע בעבור העסקאות הנ"ל.

הנתבעת טוענת להגנתה כי ביום 11.4.02 פנה אל הנתבעת אדם (להלן:"הלקוח") אשר ביקש לרכוש כמות מסוימת של בלוקים (להלן:"הסחורה") בעלות כוללת של 9,800 ש"ח ואשר ביקש לשלם בשיק בעבור הסחורה. לטענתה משלא היה מוכר לה לא הסכימה לקבל התשלום בשיק אלא בכרטיס אשראי. הנתבעת טוענת כי הלקוח הציג את כרטיס האשראי וכן תעודת זהות לאימות פרטיו ולאחר אימות הפרטים פנתה המבקשת למשיבה לצורך קבלת אישור לביצוע העסקה וכי ניתן אישור לעסקה זו ובתמורה סופקה הסחורה ללקוח.

התביעה נוהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית כהוראת תקנה 214 טז' (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון:

ביום 16.1.05 הובא להעיד מטעם התובע ד"ר רוסנבלום הבעלים של הכרטיס (להלן:"רוסנבלום") . בעדותו טען כי נסע לסניף הנתבעת על מנת לברר את פשר החיוב וכי בסניף הנתבעת הוצג לו הכרטיס ות.ז (הכוונה לשובר- מ.ק). מר רוסנבלום אישר כי אכן מדובר בפרטי תעודת הזהות שלו וכן בפרטי הכרטיס אך החתימה אינה שלו.  לשאלת ב"כ הנתבעת המלומד איזו רכישות אתה נוהג לעשות עם הכרטיס שלך? השיב "בחיים לא קניתי חומרי בניין..." (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 16/1/05). עדותו של מר רוסנבלום הייתה אמינה עלי והשתכנעתי כי העסקה לא בוצעה על ידו.

משכך נותר לי לקבוע האם העסקה  בוצעה בבית עסקו של הנתבע וזאת על פי גרסתו ולא על דרך העברת שוברים על פי גרסת התובעת ובמידה ואכן  נעשתה בעסקו של הנתבע האם התרשל בהליך בזיהוי בעל הכרטיס והפר את ההסכם עם התובעת.

האם בוצעה העסקה בדרך של העברת שוברים?

עדותו של הנתבע מיום 16/1/05  הייתה מבולבלת מאד , מלאה סתירות ובלתי אמינה בעיניי. הנתבע הרבה להשתמש בתשובת "לא זוכר", לשאלות שנשאל,  דבר אשר פגם באמינותו .

תמוהה הדבר, שכן כל העסקאות בויזה אשר בוצעו בבית עסק זה הסתכמו בשישה וכי מדובר בעסקה בסכום גבוהה יחסית. מנהל הנתבעת זכר רק פרטים "הנוחים לו" כגון : "הבן אדם רצה לשלם בשיקים ולא הסכמנו וביקשנו ויזה כי זה הכי בטוח"  וכן "הוא שלח  בן אדם לקחת את הסחורה" , "עשיתי את העסקה קיבלתי אישור".

אך משנתבקש להשיב על פרטים מהותיים  כגון מי מסר את הסחורה מי העמיס את הסחורה האם הוא זה שנתן  הסחורה לאותו "רמי"-התחמק במתן התשובות וענה ב"לא זוכר".

מנהל  הנתבעת בעדותו טען כי הוא הבעלים של העסק (עמ' 14) והוא זה שביצע את העסקה עם הלקוח (עמ' 13)  בתשובה לשאלה מתי סיפקתם את הסחורה השיב: "הוא שלח בן-אדם לקחת את הסחורה. זה היה ב 12 (צ.ל- 11 - מ.ק) לאפריל ובאותו יום גם שילם בכרטיס אשראי הוצאנו לו חשבונית באותו יום". (עמ'14)  עיון בחשבונית אשר צורפה לתצהירו מעלה כי מדובר בחשבונית אשר הוצאה ב 30 אפריל ולא ב - 11.4.2002.

העד הנ"ל  טען כי אחד המלגזנים הוא זה שהעמיס את הסחורה אך לא זכר שם (עמ' 14) הנתבעת  יכלה  לעשות בירור ולזמן את המלגזן אשר העמיס את הסחורה למתן עדות, או לפחות את המזכירה בעסק שהוזכרה או את אחיו של מנהל הנתבעת אך לא הביא אף אחד מהעדים הנ"ל.

הלכה פסוקה היא כי "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד"

(ראה:ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה (4) 651 בעמוד 658 )

כמו כן הדגמתו ועדותו של מר מזרחי חיים  נציג התובעת והצגת "הכתם על השוברים עת העברת שובר ההדגמה פעמיים  (בדומה לצילום השובר אשר הוצג בפני שמספרו 53-2055 ) חיזקו עד מאד  את מסקנתי כי העסקה כלל לא בוצעה בבית העסק וכי מדובר בהעברת שוברים חתומים.

למעלה מן הצורך אדון בטענתו של ב"כ הנתבע המלומד אשר טען כי מדובר בעסקה כשרה שניתן לה אישור של ויזה בזמן אמת. אינני מקבל טענה זו שכן אישור אשר ניתן הינו למצב היתרה בחשבון ולא לזהות הלקוח האחריות לזיהוי הלקוח ולבדיקת הכרטיס מוטלת על הספק . ראה גם את פסק הדין של כב' השופטת נועה גרוסמן ב - ת.א (תל- אביב שלום) 90432/98 ארז ביטון נ ישראכרט בע"מ.

לאור האמור לעיל עולה כי הנתבעת לא הקפידה על מילוי הוראות ההסכם והעבירה את השוברים בניגוד לקבוע בסעיף  4 ט' להוראות התפעול:

"מסירת השובר האמצעי ללקוח

אין להכניס שינויים בשובר לאחר שנחתם ע"י הלקוח!