פסק-דין בתיק א 1223/07

1.         בת"א 1223/07 הוגשה ביום 16/12/07, בקשה על-ידי מר מנשה גיבלי (להלן: מר מנשה או התובע ), לאשר פסק בוררות שניתן על-ידי הבורר מר אלישע דמתי (להלן: הבורר ) ביום 31/10/07 (התאריך שצוין בפסק הבוררות, אינו נכון - ש' ו').

בת"א 104/08 הוגשה ביום 2/1/08, בקשה על-ידי מר רפאל ראובן (להלן: מר ראובן או הנתבע ), לביטול פסק הבוררות.

2.         בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בקשר לחוזה שכירות בלתי מוגנת שנחתם בין הצדדים ביום 26/3/06, לתקופת השכירות למשך שנה מיום 1/4/06 ועד ליום 30/3/07 (להלן: חוזה השכירות ), בנוגע לנכס שהוא מגרש עליו מבנה לצורך אחסון, הידוע גם כגוש 10048 חלקה 26 ברח' סמולינקין 12, חדרה (להלן: המושכר), ואשר הושכר למר ראובן.

            במהלך תקופת השכירות הוגש נגד בעלי הדין: מר מנשה ומר ראובן, כתב אישום בגין בניית שתי סככות על הנכס האמור, ללא היתר (ת"פ (עמק) 1052/07).

            ההליך כנגד מר מנשה, כבעלים של הנכס, בוטל.

            בעקבות ההפרות הנטענות האמורות, דרש מר מנשה את פינויו של מר ראובן מן הנכס (ראה מכתבים מיום  30/1/06; 20/10/06; 20/3/07 ו- 10/10/07) וביום 30/5/07 חתם מר ראובן על הסכמתו לפנות את המושכר עד ליום 1/8/07, ואם לא ייעשה כן, יוצא נגדו צו פינוי ללא הודעה מוקדמת.

3.         משלא הגיעו הצדדים להסדר, פנה מר מנשה אל הבורר המוסכם על פי חוזה השכירות (סעיף 24.1 לחוזה השכירות) ביום 10/10/07. הבורר זימן את הצדדים לדיון בפניו ליום 22/10/07. מר ראובן לא הופיע לדיון. הבורר דחה את מועד הדיון למועד נוסף תוך שהבהיר שאם ימנע מר ראובן מלהתייצב בפניו, יהיה רשאי הבורר לפסוק במחלוקות בהעדרו.

משלא התייצב מר ראובן גם במועד הנוסף - 31/10/07 - ניתן פסק הבוררות, והבורר אף הורה על המצאתו לצדדים במסירה אישית ביום 4/11/07.

4.         בפסק הבוררות, שניתן בהעדר התייצבות של מר ראובן, על אף זימון כדין, נקבע כי:

מר ראובן הפר את הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים ביום 26/3/06;

על מר ראובן לסלק את ידו מן המקרקעין ומן הנכס, לפנותם מכל חפץ ולהסיר את כל הבנוי והמתוקן עליהם, שלא כדין, באופן מיידי, תוך 12 ימים ממועד מתן פסק הבוררות;

לא יבוצע הפינוי כמפורט לעיל תוך המועד הנ"ל, ישלם מר ראובן למר מנשה פיצוי בסך של 15,000 ש"ח, בגין ההפרה האמורה;

סכום נוסף של דמי שימוש בסך של 4,704 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק החל מיום 10/8/07 ועד לתשלומם בפועל; כמו כן חויב מר ראובן לשלם למר מנשה הוצאות בסך של 5,000 ש"ח, נכון למועד מתן פסק הבוררות.

(להלן: פסק הבוררות ).

5.         בבקשה לביטול פסק הבוררות טען הנתבע, כי רק במועד קבלת עותק הבקשה לאישור פסק הבוררות, נודע לו לראשונה על מתן פסק הבוררות, וכל זאת מבלי שניתנה לו ההזדמנות להביא טענותיו. עוד טען הנתבע, כי היה שרוי במצב רפואי ירוד וקשה בעת ניהולו של הליך הבוררות, דבר שמנע ממנו להתייצב לדיון. למרות בקשותיו לדחיית המועד, נוהל ההליך בהעדרו ופסק הבוררות ניתן מבלי שנשמעו טענותיו. לפיכך, ביקש על בסיס עילה לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1988 (להלן: חוק הבוררות ), לבטל את הפסק.

            התובע מתנגד לבקשה, בין היתר, בהיעדר פירוט הגנה מטעם הנתבע, והן מן הטעם שעיקר מטרתו של הנתבע, הארכת התדיינויות שבין הצדדים, וכל זאת כאשר האחרון תופס חזקה שלא כדין בנכס ובמושכר, תוך שהוא ממשיך לגרום נזקים לבעלים.

            עוד טען התובע, כי בקשת הביטול הוגשה באיחור, וכי אין להיזקק לה משחלף המועד הקבוע בחוק, ומן הטעם שלא נגרם כל עוות דין במקרה דנן. מעבר לכך נטען, כי פסק הבוררות נמסר לידיו של הנתבע במסירה אישית.

6.         במהלך הדיון בפניי ולאור טענתו כי יש לבטל את פסק הבוררות מאחר שלא ניתנה לו ההזדמנות להביא הגנתו בפני הבורר, נתבקש מר ראובן לפרטה בבית המשפט. מר ראובן הודה למעשה, הגם שלא באופן מפורש, כי לא  ביצע את הריסת המבנים שנבנו על-ידו שלא כדין, כי שילם את המתחייב ממנו על פי חוזה השכירות אך לא מעבר לכך, וכי למעשה נגרמו לו נזקים ממשיים בשל הצורך לפנות את הנכס.

            עוד טען, כי נכון היה להגיע להסדר פשרה עם הבעלים, אך הדבר נמנע ממנו, מאחר שהאחרון החליף מנעול בנכס.