פסק-דין בתיק א 1223/05

1.         התובע, גרשון שנון, לפנים גרשון שטונצהייגר ועוד לפני כן - הנוך ויינשטיין (להלן: "התובע"), נושא תעודת זהות ישראלית מספר 009706110, עותר למתן צו שיורה למשרד הפנים לתקן את מקום לידתו כפי שהוא מופיע בתעודת הזהות שלו, בדרכון ובכל רישום אחר שמשרד הפנים אחראי לו, כך שכארץ הלידה תירשם פולין במקום ברית המועצות או רוסיה, כפי שרשום כיום.

            התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בפתח-תקוה (ת"א 6465/04), אך בשל חוסר סמכות עניינית הועברה לבית משפט זה (החלטת כב' השופטת מ' נד"ב מיום 9/2/05).

            מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן אמו, גב' נחמה (הלה) שנון לבית ויינשטיין (להלן: "נחמה" או "האם"). מטעם המדינה לא נשמעו עדויות, ואולם הוצגו מסמכים מתיקו של התובע במשרד הפנים. הצדדים ויתרו על הגשת סיכומים, והסכימו כי בית המשפט יכריע בתביעה על סמך החומר שבתיק.

            התנגדותו של משרד הפנים לתיקון הרישום נובעת מכך שהרישומים הקיימים נערכו על פי הצהרתו של אבי התובע, מר אריה שנון ז"ל, ששמו לפנים היה ליאון שטונצהייגר עד שעברת אותו בשנת 1952 (להלן: "אריה" או "האב"), שניתנה עת עלתה המשפחה לארץ בשנת 1948; וכן לנוכח העובדה שבבקשות שונות שהגיש התובע, מעת לעת, בין היתר בקשות להוצאת דרכון, להארכת תוקף דרכון ולמתן תעודת זהות, רשם הוא עצמו את מקום לידתו בטפסים שמילא, כעיר זפורוזיה שבברית המועצות ולאחר מכן ברוסיה.

אין מחלוקת על כך שהאב הצהיר כי התובע נולד בעיר זפורוזיה, השייכת לברית המועצות (כיום: רוסיה), אלא שהתובע טוען כי הצהרה זו לא הייתה אמת. בכתב הגנתו ציין משרד הפנים כי "אין התובע יכול לשנות את מקום הולדתו לפי צרכיו השונים" (סעיף 14 לכתב ההגנה), ואולם דומה כי כתום שלב ההוכחות התרככה עמדתו של משרד הפנים, שכן בסיום ישיבת ההוכחות בתיק הודיעה עו"ד גב' מנצור, באת כוח משרד הפנים, כי "אנחנו משאירים את פסק הדין לשיקול דעת בית המשפט".

2.         אומר כבר עתה, כי מחומר הראיות ומהעדויות שנשמעו לפניי שוכנעתי כי התובע אכן נולד בפולין ולא בברית המועצות, ומשכך דין התביעה להתקבל.

            מתצהירה של האם ומעדותה עולה כי התובע נולד ביום 10/3/1942 בגטו לודג' בפולין, שם שהו היא ומשפחתה באותה העת. לאחר מסכת עובדתית שאיננה נוגעת במישרין להכרעה בענייננו, ועם תום המלחמה, פגשה האם את אריה ונישאה לו. אריה אימץ את התובע, שהיה אז כבן ארבע שנים בקירוב, לבן, והמשפחה עברה להתגורר במינכן, שם עבד אריה.

            ביום 24/8/48, לקראת עלייתם ארצה, לטענת האם, חתמו היא ואריה על תצהיר לפני נוטריון במינכן שבו הצהירה האם, בין היתר, כי: "יש לי ילד ללא נישואין בשם הנוך ויינשטיין, אשר נולד בלודז' ב-10.3.42" (סעיף 2 למוצג ת/2 - אישור ותרגום נוטריוני של התצהיר ת/1). אין מחלוקת בין הצדדים כי לנחמה לא היו באותה עת ילדים נוספים, וכי הנוך ויינשטיין המוזכר בתצהיר שנחתם בשנת 1948 הוא התובע, בשמו הקודם.

            עם עלייתם לארץ, וכשהגיעו לשדה התעופה בחיפה, נתבקש אריה למלא טופסי רישום ובהם פרטים אישיים על בני המשפחה, ובין היתר על אודות מקום לידתו של התובע, אז ציין בטפסים כי מקום לידתו של התובע הוא העיר זפורוזיה בברית המועצות (רוסיה). לאם שהיתה באותה עת בהריון והתעלפה לדבריה עם הגעתה ארצה, אשר גם לא ידעה עברית, נתברר הרישום השגוי רק בעת שבאה לרשום את התובע לבית הספר בארץ (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 16-17); היא עצמה מעולם לא היתה במקום זה ואינה מכירה אותו (עמ' 4 ש' 20 - 21, עמ' 5 ש' 9 - 11).

            כאשר נשאלה נחמה מדוע הצהיר אריה בעלותם לארץ כי התובע נולד בעיר זפורוזיה, הסבירה:

"הוא אמר לי שבשנת 41' הוא היה בצבא הרוסי ובגלל זה הוא רשם אותו שם, כדי שלא יחשבו שהוא לא האבא. אמרתי לו שאני זו שילדתי ואני יודעת איפה הוא נולד, אז איך הוא יכול לרשום מקום אחר כאשר גרשון נולד בפולין. אריה אמר לי שלמען הביטחון כדי שלא יחשבו שהוא לא האבא אז הוא רשם כפי שרשם." (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 23 - עמ' 6 ש' 2).

            עדותה של נחמה הייתה אמינה עד מאוד בעיניי, וההסבר שנתנה לבחירתו של אריה לרשום כמקום לידתו של התובע את העיר זפורוזיה מתקבל על דעתי, כאשר מביאים בחשבון את נסיבות התקופה ואירועיה.

            גם שוכנעתי הן מעדות האם והן מעדותו של בנה, התובע, כי מבחינת אריה היה הס מלהזכיר שאינו אביו מולידו של התובע אלא אב מאמץ, וכי הסתיר עובדה זו בקנאות. משכך, לא מן הנמנע שסבר כי אם "ירחיק" את התובע מפולין מבחינת מקום לידתו, "ירחיק" בכך גם את האפשרות שמישהו (ובכלל זה גם מישהו מבני המשפחה) "יחשוד" שאיננו האב "האמיתי" (עדות האם בעמ' 5 ש' 17-18; עדות התובע בעמ' 7 ש' 7-8, ש' 23-24, עמ' 9 ש' 1-2).

3.         לא נעלם מעיניי כי גם התובע עצמו, כאשר נתבקש במספר מקרים בעברו למלא בטפסים את מקום הולדתו, ציין כאמור את העיר זפורוזיה שברוסיה. כך עולה ממוצגי משרד הפנים (מוצגים ב'-ח'). כאשר נשאל מדוע עשה כן, הסביר:

"בפעם הראשונה שנפגשתי עם הנושא [הצורך לציין מקום לידה - ע.ב.] זה היה כאשר הלכתי לפנימייה הצבאית בסביבות גיל 16. ביקשו ממני לכתוב היכן נולדתי וכתבתי לפי מה שאבא שלי כתב וכך זה המשיך כל חיי." (עמ' 7, ש' 9 - 11).

            וכן הוסיף:

"אחרי שנודע לי בשיחה עם אמי, בגיל מאוחר יותר, שנולדתי בפולין בגטו לודג' ואף פעם לא הייתי ברוסיה, מאחר שזה לא הפריע לי אז לא עשיתי עם זה שום דבר."(עמ' 7, ש' 12 - 14).

            וכשנשאל מדוע פנה כעת לבקש את השינוי השיב, כי לצורך קבלת פיצויים מגרמניה, שנתברר לו שהוא זכאי להם בהיותו יליד גטו לודג' שבפולין, עליו להציג אישורים על כך שאמנם נולד בפולין (עמ' 7 ש' 16 - 20).

                הסבר זה מקובל עליי. לרישום מקום הלידה, להבדיל מרישומם של פרטים אישיים אחרים במרשם האוכלוסין, אין על פי רוב חשיבות מעשית עבור האזרח, ומשום כך מחדלו של התובע מלפעול לשינוי רישום זה איננו בבחינת התנהגות בלתי סבירה. כל עוד לא נזקק התובע לפרט רישום זה, אחת הייתה בעיניו אם כמקום הולדתו נרשם ברית המועצות (רוסיה) או פולין. אך כיום, כאשר הוא זקוק לאישור לשם הסדרת עניינים כספיים כאלה ואחרים, הוא מבקש להעמיד דברים על דיוקם, ואין בכך פסול.