פסק-דין בתיק א 1223/00

1.         התובע, מר חיים יצחק (להלן: התובע), יליד 1953, הינו מנהל יצור במקצועו ועבד עובר לאירועים נשוא תביעה זו כמנהל סניף עפולה אצל נתבעת מס' 1, החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ (להלן: אמישראגז או הנתבעת ).

לטענת התובע הוא נפגע בשתי תאונות עבודה  במהלך עבודתו אצל הנתבעת: האחת מיום 30/10/1994; השנייה מיום 25/7/1997. בהתאם לכתב התביעה נגרמה לתובע עקב התאונות פגיעה בגבו.

שתי התאונות הוכרו על-ידי המוסד לביטוח הלאומי (להלן: המל"ל ) כתאונות עבודה ובגינן התקבלו תגמולים.

נזקי התאונה השנייה לא הוכרו תחילה ע"י המל"ל כנזקים כתוצאה מאירוע תאונתי ויוחסו למצבו הרפואי שקדם להן. רק לאחר שתביעתו של התובע בביה"ד לעבודה התקבלה, שולמו לתובע תגמולים גם בגין תאונה זו.

הצדדים חלוקים באשר לעצם קרות התאונות, לזיקה שבין התאונות למצבו הרפואי של התובע, לחבות הנתבעות בקרות האירועים ובשאלת גובה הנזק.

בעלי הדין ונוכחותם - צד ג' 2 :

2.         התובע הגיש את תביעתו כנגד מעבידו וחברת הביטוח של המעביד. הנתבעות שלחו הודעת צד ג'. בקשר לתאונה הראשונה שאירעה לטענת התובע ביום 30/10/94, נשלחה הודעה למר יצחק מימרן, קבלן ההובלות של מיכליים ומאיידים. בקשר לתאונה השנייה שלטענת התובע אירעה ב- 25/9/97 נשלחה הודעת צד ג' למר בוקובזה, שהוא קבלן עצמאי.

מר בוקובזה הגיש בקשה להאריך לו את המועד להגשת כתב הגנה. בית המשפט נעתר לבקשה, (ראה החלטה מיום 27/2/03 עמ' 21 לפרוטוקול). ואולם, למרות האמור, לא הופיע לדיונים.

המודיעות אף הגישו בקשה למתן פסק דין כנגדו , בהעדר הגנה לאור זימון כדין. לתיק בית המשפט  אף נתקבלה הודעה של רכזת "שכר מצווה" של מחוז ירושלים מלשכת עורכי הדין בישראל, ממנה ניתן היה להבין כי מר בוקובזה פנה  לקבל ייצוג משפטי בקשר לתובענה בתיק, וכי בקשתו טרם נדונה. בית המשפט הורה על ביצוע הזמנה חוזרת לבעל דין זה, תוך הבהרה שבעדר כתב הגנה ו/או העדר הופעה יהיה רשאי בית המשפט ליתן כל החלטה גם כנגדו (ראה החלטה מיום 29/4/04 עמ' 71-72 לפרוטוקול). בבדיקה נוספת הובהר כי מר בוקובזה הופנה ללשכה "לשכר מצווה" בחיפה, אך כנראה לא פנה אליהם.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי ההמצאה לבעל דין זה הייתה כדין, וכי בהעדר כתב הגנה ו/או בהעדר הופעה, רשאי יהיה בית המשפט ליתן כל החלטה/פסק דין גם כנגדו.

נסיבות התאונה מיום 30/10/94 ( להלן : התאונה הראשונה):

3.         לטענת התובע, ביום 30/10/94 סייע לצד ג' 1, מימרן יצחק (להלן: מימרן)  לפרוק ממשאית שני מאיידים בני 50 ק"ג כל אחד ולהובילם לאחסון במחסן סניף אמישראגז אותו ניהל התובע. המאיידים הובלו ע"י מימרן, שהיה קבלן הובלות, שהועסק כקבלן משנה, עבור אמישראגז, במשאית שסופקה למימרן מאת אמישראגז.

כתוצאה מכובד משקלם של המאיידים נפגע התובע לטענתו בגבו.

הנתבעות טוענות כי גרסתו של התובע ביחס לתאונה הראשונה מאופיינת בחוסר אחידות וחוסר עקביות.

הנתבעות חולקות על עצם קרות התאונה ו/או תיאור האירוע וטוענות, כי מאחר שהמשאית בה הובל הציוד כללה רמפת העמסה, קרי, מעלית להורדת/העלאת מטען מתא המשאית אל הקרקע, הרי שנסתרת טענתו של התובע כי סייע בהרמה של המאיידים במהלך פריקתם.

הנתבעות טוענות כי גירסת התובע אינה מהימנה זאת משום שלמרות קיומה של מעלית לפריקת מטען, טען התובע בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית כי סייע בפריקת המאיידים מהמשאית לשטח הפריקה במחסן וכי חזר על גירסה זו גם בחקירתו הנגדית (עמ' 56 לפרוטוקול- שורות 13-16). רק לאחר שהוצגה בפניו נ/9-  הגירסה שנמסרה למל"ל, תוקנה גירסתו והוא החל לטעון כי סייע בהרמת המאיידים לאחר שאלו נפרקו מהמשאית וזאת לצורך הובלתם למחסן. 

יתר על כן, תוך הסתמכות על עדותו של מימרן, טוענות הנתבעות כי התובע כלל לא סייע למימרן בפריקת המאיידים או הובלתם למחסן וכי לאור עדותו של מימרן, הרי שמימרן  לא הוביל דבר במשאיתו מעבר למיכלי גז.  ממילא  גם מאיידים לא היו שם.

ביחס להכחשת מימרן שהוביל במשאיתו מאיידים או כל ציוד אחר שאינו מיכלי גז, הציג התובע תעודות משלוח שונות (מסומנות ת/5 (1) ו ת/5 (2)) המעידות על כך שמימרן נהג להוביל ציוד, שאינו רק מיכלי גז.

התוצאה מן האמור, שניתן לקבל את עדותו של התובע ולקבוע כממצא שממירן הובילה גם מאיידים.