פסק-דין בתיק א 12182/04

1.         התובע הנו קבלן  העוסק  בין היתר בהשכרת פיגומים לאתרי בנייה. הנתבעת הנה חברה קבלנית לעבודות בניין. במועד הרלוונטי לתובענה ביצעה חלק מעבודות הבנייה באתר היכל המשפט בחיפה.

2.         בחודש אפריל 2003 נכרת חוזה בין התובע לבין הנתבעת באמצעות מר סברי מסארווה  (להלן: מסארווה) שהיה באותה עת נציגה באתר (לטענת התובע היה מנהל הפרוייקט ולטענת הנתבעת היה מנהל עבודה באתר. למחלוקת זו אין חשיבות לענייננו) לפיו השכיר התובע פיגומים בעבור העבודות בהיכל המשפט לתקופת שכירות בת חודשיים.

3.         בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע לתמורה. אין חולק כי הנתבעת שילמה את התמורה הנדרשת בעבור החודש הראשון בלבד. על כן הוגשה התובענה דנן לתשלום סך 8,850 ש"ח סכום המהווה את התמורה בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כפי שיעורו במועד הגשת החשבון על בסיס אישור מסארווה. כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר. לפיכך ההנמקה תהא תמציתית כיאה להליך מסוג זה.

4.         גרסת התובע הנה בתמצית כי סיכם עם מסארווה על תשלום בסך 12 ש"ח בצירוף מע"מ למטר פיגום כולל הרכבה ופירוק בעבור השכרת הפיגומים בחודש הראשון. בגין החודש השני סוכם על תמורה בשיעור 60% מהתמורה המוסכמת בגין החודש הראשון. החשבון בגין החודש הראשון אושר על ידי מסארווה והנתבעת שילמה לו סך של 12,700 ש"ח בצירוף מע"מ. החשבון בגין החודש השני אושר אף הוא על ידי מסארווה על פי המוסכם ועוד  הפחית 1,500 ש"ח. בניגוד למוסכם סירבה הנתבעת לשלמו.

5.         גרסת הנתבעת הנה כי מסארווה לא היה מוסמך להתקשר בשמה. הנוהל היה כי מסארווה מקבל הצעות אחדות מקבלנים שונים ומביא אותן למנהל הנתבעת, שהיה בודק אותן ומאשר התקשרות עם אחד המציעים לפי שיקול דעתו. במקרה של התובע נהג מסארווה בניגוד לנוהל שכן התקשר עמו ישירות וסיכם על המחיר ללא קבלת אישור מנהל הנתבעת מראש. לאחר התשלום הראשון בדק מנהל הנתבעת את החשבון וערך מדידות משלו. או אז התברר לו כי המחיר מופרז ועולה משמעותית על המחיר הנקוב במחירון "דקל" המקובל בענף הבנייה וכי המדידות אינן נכונות. החשבון שמסארווה אישר מבוסס על 726 מטר פיגומים ואילו בפועל מדד 363 מטרים בלבד.

            עוד הוסיף מנהל הנתבעת בחקירתו כי חישובי התובע לוקים בחוסר בהירות וכל נסיונותיו להסבירם כיום נועדו לכיסוי מעשה תרמית שנרקמה בינו לבין מסארווה. לדבריו, כתוצאה ממעשה זה כבר בחשבון הראשון שולם ביתר.

6.         מטעם בעלי הדין העידו התובע ומנהל הנתבעת. לפי הצהרת באת כח התובע הוזמן מסארווה לעדות והודיע כי אין באפשרותו להתייצב. מאחר שלא הוזמן באמצעות בית משפט ויתרה על עדותו. בנסיבות, המנעות מזימון העד אינה פועלת לרעת התובע. גרסת התובע נתמכת בחשבון מאושר על ידי מסארווה, עובדה של הנתבעת, ומנהלה אינו מכחיש את עצם האישור אלא את סמכות מסארווה לאשר את החשבון. עוד הוסיף, כאמור, כי בין התובע לבין מסארווה נרקמה קנוניה.

7.         משהוכיח התובע כי החשבון אושר על ידי מי שהתיימר להיות נציגה של הנתבעת עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי קיים את חלקו בחוזה כפי שמוסכם עם הנתבעת. על כן עובר הנטל להביא ראיות לסתור על כתפי הנתבעת.

8.         הטענה כי מסארווה לא היה מוסמך להתקשר בשם הנתבעת לא הוכחה. גם אם נכונה היא ובמקרים אחרים נהגו אחרת הרי בהתקשרות עם התובע פעל מסארווה בשמה של הנתבעת וכלפי התובע נחזה להיות שלוח שלה. גם אם חרג מסארווה משליחותו הרי הנתבעת בהתנהגותה אשררה את פעולתו הן על ידי כך שלא העמידה את התובע על המצב לאשורו ולא הודיעה על ביטול החוזה והן משום ששילמה את החשבון הראשון אף כי לא הובא לאישור מנהלה.

9.         בנסיבות אלו רשאי היה התובע לראות במסארווה שלוח של הנתבעת ומי שמוסמך לשאת ולתת עמו. אישור החשבון על ידי מסארווה מחייב אפוא את הנתבעת.

10.        מעבר לכך, לא זו בלבד שטענת הקנוניה לא נטענה במפורש ובפירוט הנדרש בתצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן אלא שאין בתהיות שמעלה מנהל הנתבעת ביחס לחשבון המאושר על ידי מסארווה כדי להצביע על קנוניה או תרמית. לכל היותר ניתן להסיק כי מסארווה התרשל במילוי תפקידו, לא בדק כיאות את המחירים הנהוגים בשוק ולא ביצע מדידות נכונות.

11.        גם המסקנה האפשרית האמורה אינה מבוססת. מנהל הנתבעת אמנם הצביע על טעויות כביכול במדידות ובמחירים ברם מעיון במחירון "דקל" עליו הוא מתבסס (ואין כל ראיה כי המחירים נקבעו על בסיס מחירון זה) עולה כי המחיר להשכרת פיגומים לתקופה של עד חודשיים ימים מגיע לסך של 5.5 ש"ח למטר פיגום ועוד 10 ש"ח בגין הרכבה ופירוק. מכאן, שמחיר בסך 12 ש"ח הנו סביר גם לפי שיטתו.

על בסיס מחירון דקל היה זכאי התובע לתשלום בסך 22,506 ש"ח בצירוף מע"מ בגין השכרת הפיגומים למשך חודשיים.  בפועל, אושר לתובע סך של 20,200 ש"ח בצירוף מע"מ.

בנוסף יתכן כי המחירון עליו התבסס אינו רלוונטי שכן מתייחס לפיגומים לביצוע טיח חוץ ואילו במקרה דנן נראה כי הפיגומים שימשו לצורך ביצוע טיח פנים (ראה עדות מנהל הנתבעת כי הפיגומים הותקנו במקום בו מצויה עמדת משמר בתי המשפט).

12.        גם המדידה שנעשתה על ידי מנהל הנתבעת אינה נקיה מספקות. בעוד שהתובע הציג חשבון מאושר על ידי נציג הנתבעת בשטח, שמדד 726 מטרים של פיגומים, מדד מנהל הנתבעת כמחצית מכמות זו. מאחר שהמדידות לא הוצגו לא ניתן לבדקן, וככל הנראה המדובר בהערכה גרידא. סביר להניח שהמדידה שנעשתה בשעת אמת אמינה יותר, מה גם שבעבודה בהיקף גדול כמו זו שבוצעה בהיכל המשפט היו ללא ספק כתבי כמויות מפורטים וחשבונות שנבדקו בקפדנות על ידי מזמין העבודה.

13.        טענות הנתבעת כנגד הדרישה לתשלום בגין עבודות מיוחדות, כגון העברת הפיגומים מחוץ לאתר לתוך הבניין הנן סתמיות. משאושר התשלום על ידי נציג הנתבעת אין די בהן כדי לסתור את הסכום שאושר. מה גם שלפי החשבון המאושר לאחר החישוב על בסיס המוסכם הפחית מסארווה סכום נוסף וכך נקבע לתשלום סך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.

14.        אשר על כן  אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כפי שיעורו בעת התשלום.

            כן תשא הנתבעת באגרת המשפט ובשכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.