פסק-דין בתיק א 1218/97

א. מבוא:

בלב לבה של התובענה שבכותרת שורה של עסקאות טקסטיל שנערכו בין הצדדים שבפני ואשר סופן בתובענה זו, במסגרתה טוענים התובעים כי הנתבע נותר חייב להם סכומים נכבדים בגין אותן עסקאות. מעטות הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והמחלוקת הינה, רובה ככולה, עובדתית.

ב. הצדדים:

התובע 1, שמואל חורש (להלן: " חורש"), הינו תושב חוץ, אשר עסק במועדים הרלוונטיים לתובענה בסחר בטקסטיל וביגוד באירופה.

הנתבע, יונה אטנלוב (להלן: " אטנלוב"), הינו תושב ואזרח ישראלי, אשר עסק במועדים הרלוונטיים לתובענה בסחר במוצרי אופנה ולצורך כך ניהל חנות בגדים ברחוב אלנבי בת"א.

התובעת 2, MULTIWAY, HANDELSGES M.B.H, הינה חברה פרטית בעירבון מוגבל המאוגדת על פי חוקי מדינת אוסטריה ואשר נמצאת בשליטתו ובניהולו של חורש (ומנהלים אחרים בחברה)  ועיקר עיסוקה הוא בענף הטקסטיל.

התובעת 3, PORTEL TRADING L.T.D, הינה חברה פרטית בעירבון מוגבל המאוגדת על פי חוקי מדינת קפריסין ואשר אף היא נמצאת בשליטתו ובניהולו של חורש (ומנהלים אחרים בחברה) ועיקר עיסוקה הוא בענף הטקסטיל.

התובעות 2 ו-3 הינן החברות אשר באמצעותן קיים חורש קשרים עסקיים עם אטנלוב.

ג. רקע עובדתי:

מרביתה של השתלשלות האירועים הקודמת להגשת התביעה נתונה במחלוקת בין הצדדים.

אלה עיקרי הדברים, המוסכמים על שני הצדדים:

במהלך חודש נובמבר 1993 נפגשו חורש ואטנלוב לראשונה. בין הצדדים הוסכם, כי חורש יספק לאטנלוב טובין לשם מכירתם ברוסיה ובמדינות חבר העמים. בסיומה של אותה פגישה מסר אטנלוב לחורש שיק ע"ס 177,000 ש"ח (שווה ערך ל-60,000$ ביום 31.12.93).

לאחר אותה פגישה חורש החל לספק לאטנלוב, באמצעות החברות שבבעלותו, מוצרי טקסטיל שונים בהיקף של למעלה מ-1,000,000 $ (ארה"ב), אשר נשלחו אל אטנלוב ב-26 משלוחים יבשתיים בין השנים 1996-1994. כל אחד מן המשלוחים לווה בשטר מטען (C.M.R), אשר פירט את מקור הטובין, יעדם, כמות הטובין, שם השולח ושם המקבל ובחשבונות פיקטיביים, אשר אין חולק כי הם אינם משקפים את שווים האמיתי של הטובין.   

גרסת חורש:

בפגישה שהתקיימה בין הצדדים בחודש נובמבר 1993 הוסכם, כי אטנלוב יהיה אחראי לתשלום עבור כל הטובין שישלח לו חורש, גם אם מסמכי משלוח הטובין יהיו על שם חברות ו/או שמות מסחריים, כפי שיבקש אטנלוב מעת לעת, על פי שיקוליו העסקיים. השיק האמור ניתן כבטוחה לכך שאטנלוב יפרע את תמורת הטובין אותם ירכוש מחורש, מעת לעת.

בתקופה שבין 1/94 ו- 7/96 סיפק חורש לאטנלוב, באמצעות החברות שבבעלותו, מוצרי טקסטיל בהיקף של 1,840,850.80$ (ארה"ב). בסה"כ המדובר ב-26 משלוחים המפורטים בסעיף 16 לתצהירו של חורש. כל משלוח לווה בשטר מטען ובחשבון פיקטיבי. חשבון המשקף את השווי האמיתי של העסקה נשלח ישירות לאטנלוב והוא כלל את תיאור הסחורה, כמותה, המחיר ליחידה, המחיר הכולל ומחיר ההובלה (שטרי המטען והחשבונות צורפו כנספחים לתצהיר חורש וסומנו B ו- A, בהתאמה).

במחצית השנייה של שנת 1996 אטנלוב רכש מחורש טובין נוספים בשווי כולל של 1,205,351$ (ארה"ב). טובין אלה, הכוללים בעיקר חולצות פלנל ומעילי פרווה, נמכרו לאטנלוב שלא בדרך עסקת יצוא, כפי שנעשה לגבי 26 המשלוחים המפורטים בסעיף 12 לכתב התביעה.

בתמורה לטובין שילם אטנלוב לחורש סך של 1,210,788$ (ארה"ב), החלק הארי באמצעות העברה בנקאית מחשבון הבנק של אטנלוב לחשבון הבנק של חורש וחלק קטן במזומן. 

במחצית השנייה של שנת 1996 צבר אטנלוב מלאי גדול של ביגוד במחסניו במוסקבה ולא הצליח למכור אותו. כדי להבטיח את פירעון החוב הפנה חורש את אטנלוב לסוחר טקסטיל אשר הסכים לרכוש חלק ניכר ממלאי הסחורות האמור בתמורה לסך של 1,210,779$ (ארה"ב). אטנלוב המחה לטובת חורש את זכותו לקבלת התמורה מסוחר הטקסטיל, זאת מבלי לפגוע בחובתו של אטנלוב לתשלום החוב במלואו.