פסק-דין בתיק א 1218/06

א. מבוא:

התובעים, 20 במספר, הינם קשישים (או בני משפחתם המשמשים כאפוטרופסים) המתגוררים ב"בית הורים" בלב תל-אביב, בקרן הרחובות ויצמן ושדרות דוד המלך. בית ההורים מנוהל על ידי הנתבעת, ויצו- הסתדרות עולמית לנשים ציוניות (להלן: " ויצו").

לתובעים טענות כלפי ויצו בכל הנוגע לפעולות שנקטה לשם הפיכת המקרקעין עליו ממוקם בית ההורים  ל"מגדלי מגורים לאלפיון העליון" (כך, להגדרתם), תוך פינוי בית ההורים מדייריו והכל תוך פגיעה בתובעים, אשר התקשרו בחוזים מחייבים עם ויצו, כך לטענתם.

בהתאם להסכמת הצדדים, שעליה יש לברך, ניתן פסק דין זה על פי החומר המצוי בתיק, לרבות סיכומים וסיכומי תשובה ומבלי שנשמעו חקירות המצהירים מטעם הצדדים. 

ב. רקע עובדתי

ויצו היא עמותה רשומה, הפועלת ללא מטרת רווח לשיפור החברה בישראל. ויצו מפעילה מאות פעילויות שונות בתחומי הקהילה, הגיל הרך, בני נוער ובוגרים, מעמד האישה, הגיל השלישי וקליטת עליה.

לצורך קיום פעילותה הענפה פועלת ויצו לגיוס תרומות שונות. בנוסף, ויצו מנצלת את כל המשאבים העומדים לרשותה על מנת שיהא ביכולתה להמשיך ולספק את השירותים הנדרשים לאוכלוסיות השונות.

בית ההורים נשוא התובענה הוקם על ידי ויצו בשנת 1986, בתחומי מקרקעין אשר הוקצו לויצו בחכירה עוד בשנת 1947. אותם מקרקעין כוללים שטח של כ-12 דונם, שעליהם ממוקמים בנוסף לבית ההורים גם משרדה הראשי של ויצו ומעון יום.

מאז הקמתו, היווה בית ההורים דוגמה ומופת לטיפול מסור בקשישים, הן במישור הלוגיסטי, הן במישור הרפואי והן במישור הנפשי.

נכון למועד הגשת כתב התביעה, התגוררו בבית ההורים כמאה קשישים, המחולקים בין המחלקה העצמאית לבין המחלקה הסיעודית.  

במועד כלשהו בשנת 2000, ויצו החליטה לקדם תכנית לשינוי ייעוד והשבחת מתחם המקרקעין בו נמצא בית ההורים. התכנית התבססה על הריסת בית ההורים ושינוי הייעוד לצורך הקמת שני גורדי שחקים בני שלושים קומות, בנייני מגורים בני שמונה קומות ויותר, חניון ועוד. 

ביום 1.6.05 הגישה ויצו את תוכניתה לשינוי ייעוד המקרקעין לועדת בניין ערים וביום 19.6.05 הודיעה ויצו לדיירי בית ההורים על כוונתה לממש את התכנית "בבוא היום", בציינה, כי "ויצו תדאג לרווחת כל דייר ודיירת, ותגיע עם כל אחד ואחת מכם להסכמה בדבר עתידכם". 

מאותה עת החל "מחול שדים" סביב פינויו של בית ההורים. הדיירים ובני משפחותיהם הבהירו כי הם מתנגדים בכל תוקף לסגירת בית ההורים ולסירובם הצטרפו גם תושבי האיזור. הנושא אף הגיע לדיון בועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. גם סגן מנהלת השירות לזקן במשרד העבודה והרווחה הביעה את מורת רוחה מהמהלך.

על פי הנטען בכתב התביעה, משעה שויצו ראתה, כי קיימת התנגדות איתנה מצד הדיירים ובני משפחותיהם, היא בחרה בדרך נלוזה להשיג את אותה "הסכמה" על ידי פגיעה בשירות הניתן בבית ההורים. על פי הנטען, בחודשים שקדמו להגשת כתב התביעה, התרבו התלונות על הידרדרות רמת השירותים והטיפול בדיירי המעון בהשוואה לסטנדרטים אליהם התרגלו הדיירים ברבות השנים. כך, החלו להתקבל תלונות על גריעה במספר חברי הצוות שעומדים לרשות הדיירים, על ירידה בטיב המזון, על ירידה ניכרת במוטיבציה ועל הפסקת קליטתם של דייריים חדשים.

כתב התביעה הוגש ביום 14.2.06, לאחר שויצו פרסמה ביום 10.1.06 הודעה לעיתונות, לפיה בית ההורים ייסגר באופן הדרגתי.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת, לפיה דיירי בית ההורים, במצבם, אינם יכולים להתחיל בתהליכי קליטה והסתגלות במקום חלופי. 

הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הינם, כדלהלן:

א.      ליתן צו הצהרתי על פיו אין לויצו זכות לפעול לשינוי הייעוד והשימוש בבית ההורים לכל יעוד אחר זולת היעוד המקורי לשם תפעול מעון לדיירים מבוגרים, או לחילופין ליתן סעד הצהרתי על פיו אין לויצו זכות לפעול לשינוי הייעוד והשימוש בבית ההורים לייעוד של שכונת מגורים ומשרדים מהסוג של פרוייקט הנדל"ן אשר יוזמת ויצו.

ב.      ליתן צו הצהרתי לפיו חלה חובה על ויצו להמשיך ולהפעיל את בית ההורים.