פסק-דין בתיק א 12134/03

1.         חברת MIDLAND EURO-EXCHANGE, INC  הינה חברה שעסקה בסחר במטבע חוץ, היתה רשומה ופועלת בארה"ב, והינה בבעלותם של נתבעים 1-4 ( להלן "החברה" ).

2.         בחודש 3/02 חתמו התובעים על הסכם עם החברה לפיו השקיעו בה סך של 50,000 דולר. ההסכם נערך באמצעות מר יעקב ויסגרוס שהינו נתבע מס' 5 כפי שיתואר להלן.

3.         בתחילת שנת 2003 נפתחה חקירה של ה-F.B.I כנגד החברה ומנהליה. בעקבות החקירה נעצרו ה"ה משה וצבי לייכנר שהינם נתבעים 1 ו-3, בחשד להונאת ענק של משקיעים בגובה של כ-77 מיליון דולר. בין יתר מימצאי החקירה התברר כי הנתבעים 1-3 גרמו למשקיעים להשקיע בחברה תמורת הבטחה לרווחים גבוהים, כאשר בפועל הם השקיעו אחוז קטן מהכספים שהופקדו בידיהם, ובשאר הכסף השתמשו לרכישת נכסים פרטיים עבור עצמם. כמו כן התברר כי מנהלי החברה גייסו אנשים שתיפקדו כ"ברוקרים" בשם החברה ושתפקידם היה ליצור קשר ולגייס משקיעים במדינות שונות. בנוסף התברר כי כל הדוחו"ת בדבר חשבונות ההשקעה שקיבלו המשקיעים מהחברה היו מפוברקים. לחברה מונה כונס נכסים וכנגד מנהליה הוגשו כתבי אישום. על פי נספח י"א לתצהיר התובע (ת/3) מר משה לייכנר הורשע בדין ונידון ל - 20 שנות מאסר.

4.         בתביעה זו עתרו התובעים לחייב את הנתבעים להשיב להם את מלוא סכום השקעתם בחברה. כנגד הנתבעים 1 ו-4 ניתנו פסקי דין בהעדר, ופסק דין זה מתייחס אך ורק לנתבע מס' 5, מר וייסגרוס יעקב ( להלן "הנתבע" ).

5.         בתביעה זו מעלים התובעים טענות שונות כנגד הנתבע שמכוחם הינו אחראי לנזקים וההפסדים שנגרמו להם לטענתם.

            אולם אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את טענותיהם הנ"ל על רקע חומר הראיות שהוגש לתיק, ועל אף הסיכומים המורחבים שהוגשו על ידם ואשר בהם הפנו לעקרונות על ולתורות משפט שונות, אלא שלא שוכנעתי כי התובעים הרימו את נטל הוכחת תביעתם כנגד הנתבע, ומשכך דין התביעה כנגד הנתבע להדחות.

6.         דיון

            מטעם התובעים העיד תובע מס' 1 מר בירמן משה ( להלן "התובע" ) ובנו מר בירמן אמיר, ועו"ד גיא ויצ'לבסקי. מטעם הנתבעים העידו הנתבע עצמו ומר אורי מיכאלי.   

7.         מעדויות הצדדים וחומר הראיות התבררו העובדות כדלקמן:

בתחילת שנת 2002 נפגש התובע עם ידיד אישי שלו בשם אורי מיכאלי, אשר סיפר לו כי הינו מנהל תיק השקעות בחברה וכי הינו צובר רווחים נאים מהשקעותיו. מר מיכאלי הודיע לתובע כי הנתבע מטפל בענייני החברה בישראל, ומקבל תמורה מהחברה עבור כל לקוח שהוא מגייס לטובתה. עוד סיפר לו כי הנתבע הינו אדם ישר המוכר לו מזה שנים וכי ניתן לסמוך עליו. בעקבות אותה שיחה, הציע מר מיכאלי לתובע להפנות את הנתבע אליו, והתובע הסכים לכך.

8.         הנתבע קבע פגישה בביתו של התובע, שבה נכח גם הבן, מר בירמן אמיר. בפגישה זו הסביר להם הנתבע ארוכות ומפורטות - כדברי התובע בסעיף 3 לתצהירו ת/3 - על החברה ובעליה ועל מהות עיסוקה בהשקעות במטבעות זרים ( FOREX ). כן סיפר להם כי הוא עצמו היה בהשתלמות בחברה בקליפורניה על מנת ללמוד את נושא ההשקעות במטבע חוץ, וכי הוא עצמו משקיע בחברה וצובר רווחים נאים. יובהר כי הנתבע הינו מהנדס פרוייקטים במקצועו.

בסיום הפגישה מסר הנתבע לידי התובע טפסי חוזה ההתקשרות עם החברה וכרטיס ביקור שלו.

לאחר תקופה שהוגדרה על ידי הבן כ"ימים או שבועות" שבמהלכה למד התובע את החוזה והתייעץ עם חברים ( ראה עדות הבן בעמ' 9 ש' 14-18 לפרוטוקול ), החליטו התובע ואשתו לפתוח חשבון השקעות בחברה בסכום של 50,000 דולר. סכום זה היה חלק ממענק פרישה שקיבל התובע מעבודתו.

ביום 6.3.02 הגיע הנתבע לביתם של התובעים והחתימם על הסכם עם החברה. ביום 7.3.02 הפקידו התובעים על פי המלצת הנתבע, את הסך של 50,000 דולר, בחשבונה של נתבעת מס' 2 בישראל מטעמי חסכון בעמלות. הנתבע העביר את טפסי ההתקשרות לחברה, וההסכם החתום הוחזר לתובע ישירות על ידי החברה. 

            בהתחלה, נשלח פירוט חשבון ההשקעה מדי כל יום שני בפקס אל הנתבע והוא היה מעבירו לתובע, ולאחר תקופה קצרה נשלח פירוט זה מדי יום שני כאמור, ישירות לתובע.

9.         לאחר זמן מה התברר לתובע כי הרווחים המדווחים בדפי החשבון אינם תואמים את הרווחים המובטחים בחוזה ההתקשרות לטענתו, ומשפנה לנתבע לבירור העניין הסביר לו האחרון כי הדבר נובע מהגדלת נפח העסקאות של החברה שגורם לרווחים יותר קטנים.

10.        בחודש 5/02 נסע הנתבע יחד עם שני אנשים ( מר מיכאלי ומר מרקו ליבסקר ) לארה"ב על מנת לבדוק את מצב העניינים בחברה. בחזרתם, עידכנו את התובע כי החברה פועלת כסדרה וסיפרו לו על האירוח המיוחד והנדיב שלו זכו ממשפחת לייכנר.

11.        ביום 6.1.03 קיבל התובע את דף חשבון ההשקעות האחרון מהחברה, ולאחריו פסקו הדיווחים כליל. לאחר כשבוע יצר קשר טלפוני עם הנתבע וזה הודיעו כי בעקבות תלונה של שני משקיעים בחו"ל נפתחה חקירה של ה- F.B.I כנגד החברה ומנהליה. התובע המשיך להיות בקשר עם הנתבע לבירור מצב החברה. באחת השיחות הודיע לו הנתבע כי מר משה לייכנר ( להלן "מר לייכנר" ) נמצא באירופה וכי בקרוב יגיע לישראל. לטענת התובע, באותה שיחה הוא הביע את רצונו לפגוש את מר לייכנר כשיגיע לישראל, וכן תיכנן בינו לבין עצמו לעכב את יציאתו מהארץ.

            לאחר מספר ימים דיווח לו הנתבע כי מר לייכנר לא יגיע לארץ וכי הינו חוזר לארה"ב. לאחר מספר ימים נוספים הודיע לו הנתבע כי מר לייכנר היה בארץ, וכי נפגש עימו ועם עוד שני משקיעים נוספים, וכי כבר עזב ביום האתמול. כששאל התובע את הנתבע מדוע הסתיר ממנו מידע זה, השיבו האחרון כדברי התובע כי מר לייכנר לא רצה לפגוש משקיעים בעקבות האיומים שהופנו כנגדו וכנגד משפחתו. באשר לתוכן השיחה הודיע הנתבע לתובע כי "הם יצאו ורודים" וכי הובטח להם שכספם יוחזר. בעקבות זאת ביקש הנתבע מהתובע למלא טופס בקשה למשיכת הכסף, ואכן ביום 23.1.03 מסר התובע לידי הנתבע בקשה חתומה על ידו למשיכת הכסף.