פסק-דין בתיק א 12115/04

1.         זוהי תביעה בעילה שטרית.

2.         התובעת הינה הנפרעת והאוחזת כשורה ב- 6 שיקים על סך של 8,350 ש"ח כל אחד ובשיק אחד על סך 8,150 ש"ח, זמני פרעון מ- 10.11.00 וב- 10 לחודש ואילך עד 10.5.01, שנמשכו על ידי הנתבעת (להלן: "השטרות" או "השיקים").

3.         הנתבעת מתנגדת לפרוע את השטרות בטענה כי כבר פרעה את ההתחייבות הגלומה בהן, באמצעות תשלום של 15,000 $ לחברה שנמצאת בשליטת חתנה לשעבר של הנתבעת, מר משה שנפ (להלן: "שנפ").

4.         לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו לבית המשפט, הגעתי למסקנה שהנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי פרעה את השטרות, וכי יש לדחות את התנגדותה לתביעה זו.

העובדות

5.         ביתה של התובעת, הגב' גילה שנפ, הייתה נשואה (עד לגירושיה) לשנפ.

6.         שנפ פנה אל התובעת והודיע לה כי נקרתה בפניו הזדמנות עיסקית לפיה הוא רוכש יחד עם שותף חלקת קרקע ברחוב האג בחיפה וכוונתו לבנות על הקרקע ולייחד לכל אחד מהם (לו ולשותפו) יחידת דיור על חלק מסויים בחלקה.

7.         שנפ הציע לתובעת כי כנגד תשלום הסך של 100,000 ש"ח תרשם על שם התובעת מחצית החלקה יחד עם היחידה שתוקצה לו. הכוונה הייתה שלבעלה של התובעת ולתובעת תוקצה קומה נפרדת בבית שיבנה כאשר שנפ, ביתה של התובעת ונכדיה יתגוררו ביתר חלקי הבית, מעל דירת התובעת ובעלה.

8.         לימים, שנפ ושותפו בנו את שתי היחידות על החלקה.

9.         לאחר סיום בניית הבית נקלעו יחסיו של משה שנפ עם ביתה של התובעת, למשבר קשה אשר הוביל לגירושיהם.

10.        מאחר ועל הקרקע רבצה משכנתא שנטל שנפ, הוא ביקש מהתובעת להסכים למכירת הבית, תוך שהוא מתחייב כי ידאג שהקונה יחזיר לתובעת את הסך של 100,000 ש"ח שהושקעו על ידה.

11.        כעבור זמן קצר, התקשר שנפ אל התובעת והודיע לה כי סגר עסקת מכר עם הנתבעת.

12.        לתובעת לא היה לה כל קשר ישיר עם הנתבעת. הקשר עימה נוהל באמצעות שנפ ועורכי הדין מטעם הצדדים.

13.        הנתבעת התחייבה ליתן בידי התובעת כחלק מאותה עיסקת רכישה, 12 שיקים על סכום כולל של 100,000 ש"ח.

14.        הנתבעת מסרה לתובעת 12 שיקים כמוסכם ואולם מתוכם פרעה הנתבעת חמישה שיקים בלבד.  תביעה זו היא בגין שבעת השיקים שלא נפרעו.

דיון

15.        אני דוחה את טענת הנתבעת, כי פרעה את חובה באמצעות העברה בנקאית לחברה בשליטת שנפ. טענה זו נסתרת באופן חד משמעי  בהתחייבותה מיום 11.5.00 (ת/5), בה היא מקבלת על עצמה לשלם לתובעת סכום של 100,000 ש"ח (סכום סה"כ 12 השיקים שנמסרו לתובעת). ההעברה הבנקאית כאמור נעשתה כבר בחודש אפריל 2000. אם היה ממש בטענת הנתבעת, הדבר היה מקבל ביטוי בהתחייבותה (ת/5).

16.        הנתבעת לא פנתה אל התובעת באופן מסודר לקבל חזרה את 7 השיקים שלא נפרעו, לאחר ביצוע ההעברה הבנקאית באפריל 2000. עובדה זו מחלישה, עד כדי מאיינת את טענת הנתבעת, כי ההעברה הבנקאית הזו נועדה לפרוע את השיקים נשוא התביעה. יתירה מזו, אם היה ממש בטענת הנתבעת, סביר היה, שהיא הייתה מתנה את ביצוע ההעברה הבנקאית בהחזר השיקים. דבר זה לא נעשה על ידה.

17.        אני דוחה את טענת הנתבעת כי התובעת, ביתה וחתנה לשעבר פעלו כיחידה אחת. היה ניגוד אינטרסים בין התובעת לבין שנפ, על רקע התערערות יחסי הנישואין בינו לבין אשתו. לא ניתן לראות תשלום לחברה שבשליטת שנפ כפרעון השיקים לתובעת. עצם זה שביתה של התובעת הייתה בעלת מניה בחברה של שנפ, ושהיא חתמה לצורך כך על מסמכים מתאימים שנמסרו לרשם החברות, לא תומך בטענת הנתבעת. בעלות כזו במניה הייתה דרישה הכרחית להקמת חברה, על פי הדין בזמנו. מדובר בעניין פורמלי שלא מעיד על זהות אינטרסים בין התובעת לבין שנפ.

18.        אני דוחה את טענת הנתבעת כי יש בהסכם מיום 11.8.00 בין הצדדים ויתור מצד התובעת על החוב נשוא תביעה זו.            הנתבעת לא הסתמכה על הסכם זה בחקירתה הראשית ולא צירפה אותו לתצהיר מטעמה. ההסכם הינו עדות כבושה שאין לה כל משקל ממשי, בשאלה השנויה במחלוקת בתיק זה. יתרה מזו, לא שוכנעתי שהסכם זה עוסק בתשלום נשוא התביעה.

התוצאה

19.        אני דוחה התנגדות הנתבעת לביצוע השטרות נשוא תביעה זו.