פסק-דין בתיק א 120863/01

מבוא

הונחה בפני תביעה כספית שעניינה ליקויי בנייה בסכום של 151,653 ש"ח.

לפי האמור בכתב התביעה, רכש ליפוביצקי גרמן (להלן: "התובע") מאת  פרץ בוני הנגב -אחים פרץ בע"מ (להלן: "הנתבעת") דירה ברח' מארק שאגאל 79 באשדוד (להלן: "הדירה"), על פי הסכם מיום 28.10.93 (להלן: "ההסכם") תמורת הסך של 474,760 ש"ח (להלן: "התמורה").

התובע טוען כי בדירה התגלו ליקויי בנייה המהווים הפרה של הוראות ההסכם, ואילו הנתבעת עותרת לדחיית התביעה.

לאחר הגשת כתבי הטענות, הורה בית המשפט על מינויו של מומחה מטעמו, מהנדס צבי רון (להלן: "המומחה") וזה איתר על פי האמור בחוות דעתו ליקויי  בנייה שאת עלות תיקונים אמד בשתי חלופות, האחת בסך  19,900 ש"ח והשנייה בסך 27,800 ש"ח.

התובע חולק על מימצאיו של המומחה ומתבסס בתביעתו על חוות דעתו  של המהנדס מטעמו זילברמן (להלן: "זילברמן") מחברת "מאגר פרויקטים"  האומד את עלות התיקונים בסכום של 114,353 ש"ח. זילברמן נסמך מצידו על חוות דעתו של המהנדס אבי בורנשטיין (להלן: "בורנשטיין") ממכון התקנים בעניין ליקויים הקיימים באריחי האבן הטבעית, על חוות דעתה של רינה אייזנשטיין (להלן: "אייזנשטיין") ממכון התקנים בעניין ליקויים הקיימים ברצפת הטראצו וכן על חוות דעתו של דב דוד (להלן: "דב") בעניין ליקויים הקיימים בהקמת המדרגות הפנימיות בדירה .

לפי טענת ב"כ התובע, שגה המומחה בחלק מקביעותיו המקצועיות בנושאים שפורטו על ידה בסיכומים באופן המחייב העדפת הערכות המומחים מטעם התובע. התובע הכביר מאוד במאמצים על מנת לשכנע את ביהמ"ש כי זהו המקרה בו אין לקבל את חוות דעתו המקצועית של המומחה בשלמותה ומאמצים אלה בוטאו בשני מחזורים של סיכומים, בע"פ ובכתב, שהוקדשו רובם ככולם לנושא זה של מהימנות ממצאיו המקצועיים של המומחה.

עוד מבקש התובע לפסוק לזכותו פיצוי בגין דיור חלופי, עוגמת נפש והוצאות.

בחומר הראיות של הנתבעת לא קיימת תקיפה ישירה של ממצאי מומחה ביהמ"ש ולפיכך יש לראותה כמסכימה לממצאים אלה.

מרכז ההכרעה של התיק מצוי אפוא בעניין זה הנוגע להיקף עלות הפיצוי לה זכאי התובע בגין ליקויי הבניה בהתחשב בהשגותיו על חוות דעתו של המומחה. אקדיש, אם כן, את החלק הבא של פסק הדין לדיון בהסתייגויות אותן מעלה התובע בהקשר זה.

דיון:

התובע חולק על קביעת ממצאי המומחה בעניין ריצוף הטראצו בדירה, כאשר לדבריו שגה הלה בקביעתו המבוססת על התעלמות מהיעדרה של שכבת צמנט מתחת לריצוף ובכך שהציע שימוש חוזר באריחים פגומים ואף בכך שעשה שימוש בכלי מדידה בלתי ראויים. השגות אלה של התובע על חוות דעתו של המומחה שגויות שכן, בחלופה השנייה אותה מציע המומחה קיימת התייחסות לבעיה של העדר צמנט ואף מוצג לה פיתרון שתוחשב בעלות של 9,200 ש"ח, אותה הנני לקבל ולהעדיף על פני החלופה הראשונה.  המומחה אף הגביל בחוות דעתו את השימוש החוזר באריחים לאלה שנמצאו תקינים. עולה מכאן כי אין כל נימוק ענייני המצדיק העדפת חוות דעתו של מומחה התובעים על פני המומחה בנושא זה של ריצוף הטראצו. יחד עם זאת, צודק התובע בטענתו כי מרכיב עלות ייצוב הצמנט במרפסת הפתוחה לא נלקח בחשבון בחוות דעתו של המומחה ובשלה יש לזכותו בפיצוי נוסף בסך של 2,000 ש"ח.

ב"כ התובע חולקת בסיכומיה על ממצאי המומחה בנושא גובה קורת הסף. בעניין זה קבע המומחה כי אין מדובר בליקוי וזאת בהתחשב בתקנים שנקבעו ואף הגדיר את קיומו של המפתן כהכרחי לביצוע האיטום בגובה שאינו נופל מ-17 ס"מ (לעניין זה ראה דברי המומחה בעמ' 10 לפרוטוקול שורות 14-23 וכן עמוד  11 לפרוטוקול, שורות 1-9). לא מצאתי, לאחר שקילת הדברים כי יש נימוק שיצדיק את דחיית מסקנותיו של המומחה בנושא זה.

עוד חולק התובע על ממצאי המומחה בטענו כי קיטום פינת הרצפה בקומה העליונה לקבלת גובה מזקף ראש תקין הינו בגדר של סיכון בטיחותי ואולם, בעניין זה לא הוצגה כל ראיה מניחה את הדעת לפיכך אין כל נימוק שיצדיק את דחיית חוות דעתו של המומחה אף בנושא זה.

בנקודה זו של תקינות המדרגות הפנימיות חולק התובע על ממצאי המומחה, הקובע כי הגם שקיים ליקוי תפקודי ובטיחותי בהתקנתן די בביצוע הזזה של המעקה והענקת פיצוי בגין "ירידת ערך" בסכום של 250 דולר כדי לפצות את התובע. בעניין זה טוען התובע כי הגיוני יותר להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעמו, אשר קבע כי יש להרוס את כל גרם המדרגות והעריך את עלות ההריסה והבנייה מחדש של המדרגות התקניות בעלות של 25,000 עד 30,000 ש"ח. בעניין זה סבור היה המומחה כי אין היגיון בהריסת כל המדרגות בשל אי התאמה מזערית הואיל ומהלך המדרגות תקין. כשמדובר בבעיה המתייחסת ל-4 מתוך 17 מדרגות בקטע מזערי מתוך האורך, כך לדברי המומחה, אין מקום לבצע הריסה שתגרום לנזק יותר גדול. חוות דעתו של המומחה בעניין זה מקובלת עלי ולא מצאתי לדחותה ולהמירה בחוות דעת מומחה התובע.

ממצאי המומחה בעניין חיפוי הקירות החיצוניים שנויים אף הם במחלוקת. גם בעניין זה מבקש התובע להעדיף את חוות הדעת שהוגשה מטעמו באמצעות זילברמן על פני חוות דעתו של המומחה.

בשניים חולק התובע על ממצאי המומחה בנושא זה: הן בעניין עלות תיקון הליקוי למ"ר והן לעניין היקף הליקוי.

בשאלה זו של עלות התיקון סבור המומחה כי מדובר בליקוי שעלות תיקונו אינה עולה על כ-100 ש"ח למ"ר ואף פחות מכך (500 ש"ח הערכת תיקון ל- 5.4 מ"ר) ואילו זילברמן העריך כי עלות הפתרון הינה בסך של כ- 229 ש"ח למ"ר. המומחה נחקר בשאלה זו בחקירה נגדית ואולם גרסתו לא נפגמה ולפיכך יש להעדיף את הערכתו על פני זו של זילברמן.

השאלה הנוספת העומדת במחלוקת בין הצדדים בעניין זה של חיפוי הקירות החיצוניים הינה שאלת היקף השטח שבו נדרש לבצע תיקון בנושא החיפוי של הקירות החיצוניים. בעניין זה אני דוחה את עמדת ב"כ התובע המוצגת לראשונה בסיכומים ולפיה יש להורות על תיקון בעין במקום פיצוי כספי שעה שלאורך כל החזית העמיד התובע דרישה כספית ולא ביצועית. אתייחס, איפוא, לפן הכספי בלבד של ההסתייגות. בעניין זה של היקף השטח שבו נדרש תיקון החיפוי העריך המומחה כי מדובר בפגם מקומי, שהוביל לנפילתו של אריח בודד ולכן התייחס לשטח של 5.4 מ"ר. ב"כ התובע טוענת כי מכלול הראיות מלמד על קיומו של פגם בהיקף נרחב יותר שאינו נופל מ- 28.5 מ"ר וזאת בהסתמך על תוצאות הבדיקה של מכון התקנים כפי שמוצגת בעדותה של אייזנשטיין.

המומחה נחקר בעניין זה ואת תשובותיו קשה לקבל כמניחות את הדעת. המומחה מאשר קיומו של ליקוי, מאשר קיומה של מסוכנות, אינו שולל את היקפו הנרחב יותר של הליקוי ואולם, דבק בעמדתו לגבי הצורך בתיקון מצומצם בלבד ללא כל הסבר מקצועי.