פסק-דין בתיק א 120818/01

1. התובע, יליד 2.1.1953, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.4.01, כאשר משאית פגעה במכונית מסוג פיאט, בה נסע התובע, ואשר הייתה שייכת לנתבע 3, ונהוגה בידי הנתבע מס' 4. השימוש במכונית היה מבוטח על ידי הנתבעות 1 ו-2.

2. התובע נחבל בתאונה בגבו ובירך שמאל. הוא הועבר באמבולנס לבית החולים קפלן, שם אושפז למשך 4 ימים לבירור והשגחה ושוחרר לביתו למנוחה והמשך טיפול במסגרת קופת חולים.

3. התובע המשיך לסבול מכאבים בצוואר ובגב התחתון, קבל טיפול פיזיותראפי, אך ללא הטבה. בדיקות הדמיה שנערכו לתובע (CT  ו - MRI) הראו בקע דיסק עם לחץ על השורשים בגובה L5-S1. בדיקת EMG הדגימה הפרעה שורשית גבולית בין אותן חוליות.

4. 8 חודשים לאחר התאונה עבר התובע ניתוח בו בוצעה דקומרפסיה (שחרור לחץ) מהעצב וקיבוע המקטע L5-S1.

5. ד"ר כספי, אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 7.8.03 כי לאחר הניתוח, נותרה לתובע הגבלה קלה בכיפוף ע"ש מותני. ד"ר כספי העריך את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מן התאונה בשיעור 10% לצמיתות, לפי סעיף 37(7)א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי. בחקירתו הנגדית לא הצליח ב"כ התובע לערער את קביעותיו של ד"ר כספי. התרשמתי כי המומחה בדק את התובע בדיקה יסודית, התחשב בכל הממצאים - ההדמייתים והקליניים, וכי הנכות שנקבעה על ידו משקפת נכונה את נכותו הרפואית של התובע בתחום האורטופדי.

6. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, והתובע הגיש תביעת נכות מעבודה. ועדה רפואית לעררים קבעה ביום 22.12.05 כי לתובע נותרה נכות בתחום האורטופדי בשיעור 20% וכן נכות נוירולוגית בשיעור 5% לפי תקנה 31(4)(א)(1).

7. קביעת המוסד לביטוח לאומי נעשתה אחרי קבלת חוות הדעת של ד"ר כספי, והיא מתייחסת לשני תחומים: לתחום האורטופדי ולתחום הנוירולוגי. עוד נציין, כי התובע התלונן בפני הועדה גם על נכויות בתחומים האורולוגי והפסיכיאטרי, אך נקבע שלא נותרה לו נכות בתחומים אלו.

8. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלה, אם ניתן להסתמך על קביעת המל"ל לעניין הנכות הנוירולוגית?

9. סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי, משנקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה בתאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה, תחייב קביעה זו. הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי המועד הקובע לעניין תחילת שמיעת הראיות בתיק לצרכי סעיף 6ב' הוא המועד שבו הוגשה חוות הדעת הרפואית הראשונה לבית המשפט [רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89 (1993)].

טוענת הנתבעת, כי משבחר התובע בדרך הראשונה, של מינוי מומחה על ידי בית המשפט, אין הוא יכול כיום לחזור אחורנית לדרך דיונית אותה זנח, ואין הוא יכול להתבסס על קביעות המל"ל, לא לעניין האורטופדי ולא לעניין הנוירולוגי, שכן שתיהן ניתנו לאחר תחילת שמיעת הראיות בתביעה.

10. ברעא 8598/07 והבה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (5.12.07) נדונה שאלה דומה. גם שם נפגע התובע בתאונת דרכים, שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. לצורך קביעת דרגת נכותו של התובע, מינה בית המשפט מומחים בתחומים שונים, כאשר במקביל המשיך התובע בהליכים במל"ל. חלק מן המומחים שמונו על ידי בית המשפט הגישו חוות דעתם לבית המשפט ואילו המומחה בתחום הפסיכיאטרי מסר חוות דעתו רק לאחר שהתקבלה כבר במל"ל ההחלטה לגבי נכויותיו של התובע. התובע טען, כי יש לאמץ את קביעת המל"ל לעניין הנכות הפסיכיאטרית. טענתו שם היתה, כי יש לפרש את סעיף 6ב' לחוק הפיצויים כך שבמקרה בו מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, וההחלטה של המל"ל בדבר שיעורי הנכות התקבלה בין מועד הגשתה של חוות דעת רפואית של מומחה בתחום אחד לבין מועד הגשתה של חוות דעת בתחום אחר,אין לראות במועד הגשתה של חוות הדעת הרפואית הראשונה כמועד תחילת שמיעת הראיות ביחס לחוות הדעת השניה. גם שם התובע סבר כי קביעות המומחים תחייבנה בתחומים בהם הוגשו חוות הדעת, וקביעת המל"ל תחייב בתחומים שלגביהם טרם הוגשו בפועל חוות דעת המומחים.

בית המשפט דחה הטענה, וקבע: " במצב המשפטי הקיים, מועד תחילת שמיעת הראיות בתיק לצרכי סעיף 6ב' הוא מועד אחד ויחיד ביחס לקביעת דרגת הנכות בכל התחומים, לכן מועד שמיעת הראיות בתיק דנן החל עם הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה, וזאת ביחס לקביעת דרגת הנכות הרפואית בכל התחומים".

      גם י. אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, 2005) מסופק אם הפתרון של מועד שמיעת הראיות הוא מוצלח, אך מאחר שהמושג 'שמיעת ראיות' הוא כללי, הגשת חוות דעת בתחום כלשהו שוללת את תוקפה של קביעת נכות חיצונית על פי דין גם בכל תחום אחר (שם, בעמ' 647).

      ואילו ברע"א 5392/01 ג'בר נ' נאדל, פ"ד נו(1) 535, שם הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לגבי מינוי מומחים במספר תחומים, ועוד בטרם הוגשו חוות דעתם, התקבלה קביעת המל"ל בעניינו של התובע, גם בתחומים נוספים. בית המשפט נתן שם תוקף להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, בכל הנוגע לתחומים שנכללו בתחומי ההסכמה הדיונית, ואילו קביעת המל"ל התקבלה לגבי תחומים אחרים, בהם לא הגיעו הצדדים לגבי הסכמה.

11. לכאורה, על פי ההחלטה שנתנה בעניינו של והבה הנ"ל, הואיל וחוות דעתו של ד"ר כספי ניתנה לפני קביעת המל"ל, המסלול המחייב לקביעת דרגת נכותו של התובע הוא המסלול שנבחר על ידו לפי סעיף 6א' ואין תחולה לקביעת המל"ל גם לעניין הנכות הנוירולוגית. אך לטעמי, ניתן לאבחן המקרה שבפנינו מן ההלכה שנקבע ב והבה: תביעתו של התובע הוגשה 7 חודשים בלבד לאחר התאונה. מלכתחילה לא נתבקש מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, והתובע הסתפק במינוי אורטופד, שאכן מונה. נושא הנכות בתחום הנוירולוגי לא עלה כלל במסגרת התביעה.

אין לצפות מתובע, כי ידע להבחין בין כל מיחוש או פגיעה, אם הוא קשור לתחום האורטופדי או הנוירולוגי, במיוחד כאשר יש טווח השקה בין הנכויות בתחומים אלו, ככל שמדובר בפגיעה בע"ש. זאת ועוד, נוהג הוא לחייב את התובע בהוצאות שכר טרחת המומחים הרפואיים שמתמנים על ידי בית המשפט, באשר מדובר בתאונת עבודה. נוהג זה מטיל מעמסה כספית כבדה על תובעים, ולעיתים יבחרו שלא למצות זכותם במסגרת מינוי מומחה מטעם בית המשפט רק מן הטעם הזה.

בנסיבות אלו, אינני רואה לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא התבקש מינוי מומחה גם בתחום הנוירולוגי.

כשם שבעניין ג'בר הנ"ל, פוצלה ההכרעה בדבר נכויותיו של התובע בתחומים השונים, בין נכויות שנקבעו על ידי מומחים רפואיים מוסכמים לבין נכויות שנקבעו במל"ל, כך ניתן לעשות גם בענייננו. התוצאה היתה שונה, אילו התבקש מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי וחוות דעתו היתה מוגשת לאחר קביעת המל"ל. כאמור, מינוי כזה לא התבקש בכלל, בין מחמת חוסר מודעות התובע לנזק בתחום הנוירולוגי ובין מחמת חסרון כיס או כל סיבה אחרת.

12. נכותו הרפואית של התובע הינה, אפוא, כדלקמן: