פסק-דין בתיק א 120699/01

כללי

1. בפני תביעת שיבוב בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995. ביום 4.12.94 ארעה תאונת עבודה בה נפגע אברהם נוב (להלן גם: " הנפגע"), מסגר עצמאי במועד הרלוונטי. הנפגע עמד בפני ועדות רפואיות של התובע ונקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 23.28% ובנוסף הופעלה תקנה 15. התובע שילם וישלם לנפגע תגמולים בגין פגיעתו זו. התביעה הוגשה בעילות חילופיות - האחת, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק") כנגד הנתבעות 1-2,  השנייה, נזיקית, כנגד הנתבעות 3 -4. יצוין כי הנפגע הגיש תביעת פיצויים כנגד הנתבעות וכן כנגד קרנית, גם כן בעילות חילופיות, בבית משפט השלום בבת - ים (ת.א. 1908/97). במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסדר פשרה ביום 25.10.99 מבלי שמי מהצדדים הודה בחבותו לארוע.

2. ביום 23.3.04 החליט בית המשפט (כב' השופט אליגון) לפצל הדיון בתיק כך שהשאלה אם הארוע מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק תדון תחילה. הדיונים בתיק התעכבו בעיקר עקב בקשת התובע במועד ההוכחות שנקבע, 27.9.04,  להגיש כתב תביעה מתוקן ובו שינוי מספר הרישוי של הרכב שהיה מעורב, כנטען, בארוע. הבקשה אושרה על ידי בית המשפט ביום 13.1.05 (כב' השופט בכר) ועל החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה ביום 5.9.05 (בר"ע 1195/05), תוך קביעה כי  הנתבעות 1-2 רשאיות להעלות את טענת ההתיישנות במסגרת ברור התביעה. בתיק נשמעו ראיות. 

3. החלטה זו עוסקת, אם כן, בשאלת חבות הנתבעות 1-2. במסגרת שאלה זו עלינו לדון בשלושה נושאים: האחד, האם הארוע מהווה תאונת דרכים. השני, אם מדובר בתאונת דרכים - האם היה כסוי ביטוחי  אצל הנתבעות 1-2 לרכב בו נעשה שימוש בעת הארוע. השלישי - אם קיימת חבות של הנתבעות 1-2, האם עומדת להן טענת התיישנות.

האם הארוע מהווה תאונת דרכים?

4. לעניין נסיבות הארוע קיימות עדויות של שני העדים היחידים לארוע: הנפגע ומר גוזני אהוד. מעדויות אלו עולה כי הנפגע היה בעת הרלוונטית בעל מסגריה עצמאי במושב מזור. חלק מהחצר הסמוכה למסגרייה הושכר לחברת אוקיאניה מחקרים ימיים בע"מ (להלן:" אוקיאניה"). החצר שימשה את אוקיאניה לחניית כליה. הנפגע נתן לאוקיאניה " שירותי מסגרות ועזרה כללית בתחזוקת ציוד העבודה ובמסגרת זו חנו כלי עבודה בחצר המסגריה" (תצהיר הנפגע מיום 2.9.03). מספר חודשים לפני הארוע (עדות הנפגע עמ' 19) הובא לחצר המסגריה על ידי אוקיאניה עגורן צריח מסוג "אוסטין ווסטרן" (המכונה בתצהירים גם "מנוף") " לצורך שיפוץ כללי בין עבודה לעבודה...המנוף היה זמן מה בחצר המסגריה מבלי שטופל כלל וזאת כיון שלא היה ברור באיזה שלב תזדקק לו חברת אוקיאניה. כאשר נודע כי חברת אוקיאניה זקוקה למנוף לעבודה במקורות היינו צריכים לבצע טיפולים במנוף לצורך הכשרתו לעבודה מחדש" (תצהיר הנפגע מיום 2.9.03). ביום הארוע הגיע למסגרייה עובד אוקיאניה, מר אהוד גוזני. מר גוזני היה אחראי במסגרת עבודתו " לכל הטיפולים והתיקונים של ציוד החברה לרבות תיקוני מנופים" (תצהיר גוזני מיום 8.8.99). מר גוזני רצה לנסוע עם  העגורן למוסך של אוקיאניה לצורך בצוע התיקונים והטיפולים בעגורן (תצהיר גוזני מיום 8.8.99, עדות הנפגע עמ' 22). הוא ניסה להתניעו על מנת לנסוע אך ללא הצלחה. מר גוזני והנפגע סברו כי הבעיה היא במצבר שנחלש. לפיכך, הנפגע הביא מצבר נוסף בעזרת מלגזה. המצבר הנוסף, גם הוא של אוקיאניה, מתוצרת הנתבעת 3, נותר על המלגזה בסמוך לעגורן. הנפגע ומר גוזני חיברו כבלים בין שני המצברים. מר גוזני ניסה להניע העגורן: " נתתי "סטרטר" כמה פעמים הסטרטר הסתובב לאט - וההנעה לא התבצעה" (תצהיר מר גוזני מיום 8.8.99). לפתע נשמע פיצוץ. המצבר שהיה על המלגזה התפוצץ וכתוצאה מכך הנפגע נפגע בעינו. רוב העובדות דלעיל אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים אם כי הנתבעות 1-2 חולקות כפי שיפורט בהמשך,  על מטרת ניסיון ההנעה ועל תפקידו של הנפגע בקשר לתיקון העגורן.

5. התובע והנתבעות 3-4 טוענים כי התאונה נגרמה עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה: התנעת רכב לצורך נסיעתו  או תיקון דרך. הנתבעות 3-4 טוענות בנוסף כי מדובר בפיצוץ של רכיב חיוני של הרכב למרות שהרכיב (המצבר) נמצא מחוץ לרכב ולכן מתקיימת החזקה המרבה הראשונה בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק. הנתבעות 1-2 טוענות כי מדובר בתיקון שאינו תיקון דרך ולכן אינו מהווה שימוש ברכב מנועי. בהקשר זה טוענות הנתבעות 1-2 כי הנפגע הוא זה שבצע את התיקון ברכב יחד עם מר גוזני ואין לקבל הגרסה על פיה מר גוזני תכנן לנסוע  עם העגורן  למוסך. עוד טוענות הנתבעות 1-2 כי לא מתקיימת גם החזקה המרבה הראשונה  שהרי העגורן כלל לא התפוצץ וגם לא רכיב חיוני בו, אלא מצבר חיצוני.

6. האם נעשה בענייננו "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כדרישת החוק? אני סבורה כי התשובה חיובית. הפעולה הנדונה בענייננו, שגרמה לתאונה, היא פעולת התנעת העגורן לצורך נסיעה בו. ניסיון ההתנעה  גרם להעברת מתח חשמלי אל המצבר שהתפוצץ. לעניין זה אין כלל נפקות היכן בוצעה פעולת ההתנעה - בחניה, בדרך, או במוסך. לטעמי, מדובר בפעולה שנכללת בגדר המושג "נסיעה ברכב" ולכן מהווה שימוש הנכלל בהגדרת תאונת דרכים, גם אם אין מדובר בטיפול דרך או תיקון דרך. יש לראות האירוע כתאונה כתוצאה מפעולת התנעה, המהווה חלק בלתי נפרד ואינטגרלי מנסיעה, פעולה אשר מממשת את ייעודו העיקרי של הרכב - הוא הייעוד התחבורתי. בהתאם להלכה הפסוקה הדיבור "נסיעה ברכב" הוא בעל רמת הפשטה גבוהה למדי, באופן שניתן לכלול בו מצבים רבים. התנעת הרכב, לרבות ניסיון התנעה, נכללת בגדר נסיעה בין אם התנעה היא מצב "ביניים" בין מצב "חניה" ומצב "נסיעה", אשר שניהם מוכרים כ"שימוש", ובין אם היא מהווה חלק מתהליך הנסיעה עצמה. ראה א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי הדין וחישוב הפיצויים , 1999 , עמ' 153- 154, 160-161. תאונה כתוצאה מנסיעה היא תאונת דרכים גם אם מדובר  בתאונה אגב תיקון הרכב במוסך וראה: רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל, פ"ד נו(2) 808; י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים , 1985, עמ' 12, 145.

7. מסקנתי הייתה אחרת אם  היה מוכח שלא הייתה כוונה לנסוע בעגורן או להזיזו לאחר התנעתו ופעולת ההתנעה הייתה במסגרת פעולות לתיקון העגורן בדיוק באותו מקום בו חנה וזאת בלבד. אם כך היה, העגורן מהווה באותן הנסיבות רק " חפץ ככל חפץ אחר בידי בעל מקצוע" (רע"א 9332/99 הנ"ל). נסיבות כאלו לא הוכחו בענייננו אלא להפך. הוצגו עדויות הנפגע ומר גוזני על פיהן הנפגע כלל לא עסק במכונאות  ובתיקונים מכנים, כי הוא היה בעל מסגריה בלבד, כי העגורן כלל לא היה בתוך המסגרייה אלא בחצר המיועדת לחניה מחוץ לה וכי ההתנעה הייתה לצורך העברת העגורן למקום אחר לצורך תיקונו. גרסה זו מתיישבת עם ההיגיון האומר שהתנעת רכב, בדרך כלל ובהעדר ראיות אחרות, מלמדת על רצון לנסוע בו  וגם עם העובדה, שלא נסתרה, שאין מדובר במוסך אלא במסגרייה  כאשר מדובר ברכב שחנה במקום המיועד לחניית רכבים שאינם בשימוש מחוץ למסגרייה. הנתבעות 1-2 מעלות סברה כאילו הנפגע ומר גוזני עסקו שניהם יחדיו בתיקון העגורן במקום בו חנה ולא הייתה כלל כוונה לנסוע בו או להזיזו ממקומו. סברה זו אינה מתיישבת עם חומר הראיות ואני דוחה אותה. גם אם הייתי מקבלת הטענה כי העגורן היה אמור להישאר במסגרייה וכי הנפגע היה אמור לקחת חלק בתיקונו יחד עם מר גוזני, טענה המסתמכת על התבטאות הנפגע בתצהירו על פיה "היינו צריכים לבצע טיפולים במנוף", הרי שסביר בעני כי לצורך תיקונו היה צריך להעבירו לתוך המסגרייה או לתוך בית המלאכה של הנפגע, שהרי הוא חנה בחוץ. גם במקרה זה, מדובר בהתנעה המהווה חלק מנסיעה.  לסיכום נקודה זו יפים  הדברים שנרשמו בספרו של פרופ' אנגלרד ואשר אומצו בהסכמה גם ברע"א 9332/99 הנ"ל: " תיקון רכב שחונה במוסך ביתי או במוסך מסחרי אינו בבחינת שימוש ברכב מנועי. הרכב העומד במקומות אלה אינו יוצר סיכון תחבורתי. הפגיעה היא תוצאה של הליך העבודה, אשר בינו לבין מהות הרכב ככלי תחבורה ממונע אין ולא כלום. המצב שונה, כמובן, כאשר התאונה נגרמת במקום התיקון כתוצאה מהזזת הרכב או מהתנעתו. (הדגשה הוספה, א.ל.) במקרה כזה שב וקם הסיכון התחבורתי ויש לראות את התאונה כתאונת דרכים" (שם, עמ' 127).

8. טענות הנתבעות 1-2 כי אין מדובר בתיקון דרך או טיפול דרך מקובלות עלי. ההלכה הפסוקה קבעה, תוך שהיא מאמצת את דעתו של פרופ' אנגלרד בספרו, כי המושג "טיפול דרך או תיקון דרך" מצומצם למקרים בהם הטיפולים והתיקונים נעשים אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי וראה: ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט, פ"ד נ(3) 475; רע"א 1300/00 הפניקס הישראלי נ' כהן (22.8.00). המבחן  הוא בעל אופי מצמצם והוא נשען על שלושה יסודות: יסוד פונקציונלי - מניעת או הקטנת סיכון תעבורתי, יסוד זמן - אגב נסיעה או לצורך המשכה המיידי, יסוד גאוגרפי - בדרך ולא בחצרים או ליד הבית. פעולות תיקון או טיפול לפני תחילת הנסיעה או לאחר סיומה הן בבחינת טיפולי בית או תיקוני בית, לגביהם אין זכאות על פי החוק וראה אנגלרד, שם , עמ' 139- 141; ריבלין, שם , עמ'  176 - 182. בענייננו - גם אם ניתן היה לומר שמתקיים היסוד התעבורתי כיון שתיקון המצבר נועד למנוע סיכון הכרוך בנסיעה, הרי שלא מתקיימים יסוד הזמן והיסוד הגיאוגרפי. אין מדובר בתיקון אגב נסיעה או לצורך המשך נסיעה אלא תיקון לפני תחילת נסיעה. אין בפנינו כלל "דרך" בה מתבצע התיקון והרי " הטיפול או התיקון חייב להיות בדרך ולא כפי שכאן, בדרך אל הדרך...יש צורך בזיקה ברורה ונקודתית בין הטיפול או התיקון של הרכב לבין מהלך הנסיעה והמשכה המיידי"  (ע"א (ב"ש) 1149/03 כהן נ' סהר,  14.7.05). כל אלו לא מתקיימים בענייננו.

9. עוד מקובלת עלי עמדת הנתבעות 1-2 כי אין מדובר בענייננו במאורע שארע " עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב". העגורן, הוא ה"רכב" בענייננו, לא התפוצץ כלל  וגם המצבר של העגורן, הוא רכיב הרכב, לא התפוצץ.

10. לאור כלל האמור, אני קובעת כי האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק. כבר בשלב זה יש לקבוע כי לאור עקרון ייחוד העילה שבחוק דין התביעה כנגד הנתבעות 3- 4 להידחות.

שאלת הכיסוי הביטוחי

11. אוקיאניה החזיקה  במועדים הרלווטיים שני כלי רכב מסוג עגורן אופני תוצרת אוסטין ווסטרן אותם רכשה בשנת 1992. העגורן האחד היה בעל מספר רישוי 263630 משנת ייצור 1971, ובהתאם לתעודת עובד ציבור של משרד התחבורה מדובר בדגם 4125. השני היה בעל מספר רישוי 263355 משנת ייצור 1969 ובהתאם לתעודת עובד ציבור של משרד התחבורה מדובר בדגם 410. לעגורן מס' רישוי 263630 הוצאה תעודת ביטוח חובה אצל הנתבעות 1-2 מיום 1.1.94 ועד 31.12.94. העגורן 263355 לא היה מבוטח בביטוח חובה במועדים הרלוונטיים. הצדדים חלוקים בשאלת זיהוי העגורן  אשר היה מעורב בארוע. התובע טוען בכתב התביעה המתוקן כי מדובר בעגורן מס' 263630 שהיה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעות 1-2, הנתבעות 1-2 טוענות כי מדובר בעגורן האחר. אומר מיד, כי התובע, אשר עליו הנטל להוכיח את הכיסוי הביטוחי לארוע, לא הוכיח כי גרסתו לגבי זיהוי העגורן מסתברת יותר מגרסת הנתבעות 1-2 .

12. נושא זיהוי העגורן כרוך גם בטענת ההתיישנות אותה טוענות הנתבעות 1-2 ובה נדון בהמשך. בכתב התביעה המקורי שהגיש הנפגע בבית המשפט בבת - ים בנובמבר 1997 נרשם כי מספר הרישוי של העגורן שהיה מעורב בארוע הוא 263355, דהיינו, העגורן שלא היה מבוטח על ידי הנתבעות 1-2. גם בתצהירו של הנפגע שהוגש לקראת מועד ההוכחות באותו תיק, תצהיר מיום 8.6.98, נרשם כי מדובר בעגורן מס' 263355. רק לאחר מכן, ביום 14.7.99, הוגש תצהיר נוסף על ידי הנפגע ובו ציין כך: " מספר הרישוי של הרכב שציינתי בתצהירי הקודם נמסר לי מפי נציגי הנתבעת 1 (להלן - אוקיאניה) עובר להגשת התובענה. רק בשלב מאוחר יותר, לאחר הגשת התובענה, הודיעה אוקיאניה כי חלה טעות במספר הרישוי של הרכב וכי מספרו הנכון הינו 263630 ולא 263355, כפי שנמסר לי לפני כן ... אציין כי לאוקיאניה שני כלי רכב זהים לחלוטין, מסוג אוסטין ווסטרן, אשר אינם נושאים עליהם מספרי רישוי או סימני זיהוי אחרים ולפיכך הסתמכתי בעניין זה על המידע שמסרו לי נציגי אוקיאניה". כאמור, תביעה זו הסתיימה בפשרה בין כל המעורבים ללא הודאה בחבות כך ששאלת זיהוי הרכב המעורב לא הוכרעה בה.

13. בכתב התביעה המקורי, שהוגש ביום 22.11.01, על סף ההתיישנות, נרשם כי מספר הרישוי של העגורן שהיה מעורב בארוע הוא 263355, שוב, כזכור, העגורן שלא היה מבוטח על ידי הנתבעות 1-2 ואף צוין מספר תעודת ביטוח שאינו המספר המתייחס לעגורן המבוטח. הנתבעות 1-2 מצידן, לא טענו בכתב ההגנה כי אינן מבטחות העגורן שצוין בכתב התביעה למרות שכבר ידעו זאת לאחר ניהול התיק בבת - ים. בתצהיר הנפגע מיום 2.9.03 אשר הוגש לקראת מועד ההוכחות נרשם כי העגורן שהיה מעורב הוא עגורן מס' 263630, הוא העגורן המבוטח. התיק נקבע להוכחות ליום 27.9.04 בפני כב' השופטת טולקובסקי. בפתח הדיון טענו הנתבעות 1-2 כי כתב התביעה אינו מגלה כלפיהן עילה כיון שמספר העגורן הנקוב בכתב התביעה אינו המספר שבוטח על ידן. ישיבת ההוכחות בוטלה והתיק הוחזר להמשך ניהול הליכים מקדמיים. ביום 13.12.04, כעשר שנים לאחר הארוע,  הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה ושינוי מספר העגורן המעורב. נטען כי עורכת הדין שניסחה את כתב התביעה התבססה על כתב התביעה המקורי שהוגש בתביעה בבת - ים ולא שמה לב לתצהיר המתקן שהוגש לאחר מכן בעניין זה. הנתבעות 1-2 התנגדו לשינוי. הן טענו כי מספר הרכב יורד לשורש העילה, כי לא ניתן לתקן העילה כיון שהתיישנה וכי יגרם להן נזק ממשי אם יותר התיקון. ביום 13.1.05 קבע כב' השופט בכר כי  אין מדובר בעילת תביעה חדשה כיון שמדובר באותו הרכב אשר בוטח על ידי הנתבעות 1-2 וכי קיימת הייתה מודעות של הנתבעות 1-2 להיות הרכב שבוטח על ידן  הרכב המזיק, שהרי התקיים דיון בבית המשפט בבת - ים בתביעת הניזוק. נקבע כי מדובר בעניין טכני שמצדיק תיקון כתב התביעה גם בשלב זה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 5.9.05 (בר"ע 1195/05) קבע כי  בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית הטעונה הוכחה: האם הנתבעות 1-2 ידעו את זהות הרכב המעורב באירוע והטעות היא במספר הרישוי בלבד אם לאו. לאור כך, נקבע, אין להורות על סילוק התביעה על הסף  אלא לבחון את טענת ההתיישנות לאור הראיות שיובאו במהלך ברור התביעה. עוד נקבע כי הוצאות הערעור בסך 7500 ש"ח בתוספת מע"מ יוטלו על פי התוצאות בתיק העיקרי.

עלינו לבחון, אם כן, את הראיות בדבר זהות העגורן המעורב.

14. טענת  התובע בדבר זיהוי העגורן המעורב בארוע כזה שהיה מבוטח על ידי הנתבעות 1-2 מתבססת, למעשה, על עדות אחת בלבד: עדותו של מר גוזני. הנפגע עצמו הבהיר מספר פעמים כי אינו יודע להבחין בין העגורנים ואינו יכול לומר איזה עגורן היה מעורב בארוע. יש לציין כי הן בתיק שנוהל בבת ים והן בתיק שבפנינו לא הובא כל עד מוסמך מטעם אוקיאניה ולא הוצגו מסמכים מחברת אוקיאניה אשר יצביעו על זהות העגורן.

15. בהתאם לתצהירו של מר גוזני מיום 8.8.99 שני העגורנים, לאחר שנרכשו בשנת 1992 על ידי אוקיאניה, הועברו למושב מזור. לאחר מכן, באותה שנה, הועבר אחד מהעגורנים לים המלח והשני שימש לעבודות אחרות. מר גוזני ציין כי צבע העגורן שהגיע לים המלח היה צהוב והיו לו שני סימני זיהוי עיקריים: רדיאטור מאחור "מרובע" וקשת להגנת הנהג "מעוגלת". מדובר, לדעתו, בדגם 410. מר גוזני עצמו עבד עם עגורן זה בים המלח משנת 1992 ועד ליום 8.6.97, אז הועבר למושב רינתיה (צורפה חשבונית מיום 30.6.97  על העברת מכולה, ללא פרטי העגורן). הוא ציין כי ביום 2.7.99 ראה עגורן זה במושב רינתיה בחצר ביתו של מר משה שלם  וכי עגורן זה לא היה באזור המרכז עד שנת 1997.