פסק-דין בתיק א 1206/04

נתוני רקע ועובדות

1.         התובעת הינה עמותה לתרבות וספורט המנהלת קבוצת כדורגל בשם "מכבי עוספיא" (להלן: "הקבוצה"). התובעת הגישה תביעה זו להשבת סכומי כסף אשר נגבו ממנה, לטענתה ביתר, בהליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל, שננקטו נגדה. התובעת הגישה את התביעה כנגד הנושה - נתבע 1 וכנגד עו"ד שייצג את הנושה - נתבע  2.

2.         הנתבעים כפרו בעובדות ובטענות התובעת כלפיהם וכן כפרו בחובתם או באחריותם להשיב לתובעת סכומים כל שהם, כתוצאה מגביה בשני תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו וטענו כי הסכומים נגבו כדין ועקב חובות נפרדים בכל אחד מהתיקים. כמו כן העלו טענות של הרחבת חזית, העדר יריבות ביחס לאחד התיקים, העדר אחריות מצד הנתבע 2, בפועלו כב"כ הנתבע 1 וטענות נוספות.

3.         בעונת המשחקים 98 - 99 שיחק הנתבע 1 (להלן: "הנתבע 1" או "אודי לוי") בשורות קבוצת הכדורגל "מכבי עוספיא", כמו כן לטענתו הוא שימש כחונך נערים. ובגין פעילויותיו נותרה התובעת חייבת לו כספים. התובעת מסרה ביום 7.5.00 לידי אודי לוי שלושה שיקים שפרטיהם כדלקמן:

(א) שיק מס' 606 לפרעון ביום  25.7.00, ע"ס 7,000 ש"ח,

(ב) שיק מס' 607 לפרעון ביום  25.08.00, ע"ס 8,000 ש"ח

(ג) שיק מס' 608 לפרעון ביום  25.09.00, ע"ס 9,000 ש"ח.

בין התובעת לאודי לוי נחתם זיכרון דברים (להלן: " זיכרון הדברים") באותו היום לפיו התובעת מודה בחובה לאודי לוי עבור שנת המשחקים 99/98 ולפיכך היא משלמת לו בשלושת השיקים הנ"ל את חובה ( נספח א' לסיכומי התובעת).

בשל מצוקתה הכספית של התובעת, שני שיקים מתוך השלושה שנמסרו לאודי לוי חוללו (שיקים מס' 606 ו - 608) ובשל כך הגישם אודי לוי, באמצעות בא כוחו, לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, במסגרת תיק הוצל"פ מס' 4-00-31718-02 (להלן: " תיק האגודה").

4.         במקביל, אודי לוי הגיש תביעה למוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בגין אותם כספים שמגיעים לו מהתובעת עבור פעילותו כשחקן כדורגל בעונת המשחקים 99/98. בפסק הבוררות, אשר ניתן ע"י הבורר עו"ד אילן דסאו ביום 18.3.01 (נספח ד'1 לסיכומי התובעת) בתיק בוררות מס' 01-79/00 (להלן: " פסק הבוררות") חויבה התובעת לשלם לאודי לוי את הסך של 41,700 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.99 ועד התשלום בפועל. כמו כן חוייבה התובעת עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 500 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הבוררות ועד למועד התשלום בפועל. בפסק הבוררות קבע הבורר כי אודי לוי ישיב לידי התובעת את השיקים שניתנו לו עם  ביצועו.

5.         לאור פסק הבורר, ביום 29.03.01 הגיעו נציגי התובעת למשרדו של נתבע מס' 2 עם שיק ע"ס 50,000 ש"ח שהיה משוך ע"י המועצה המקומית עוספיא (להלן: " המועצה המקומית")  ומוסב לתובעת. מאחר ושותפו של נתבע מס' 2, עו"ד משה כהן, אשר מטפל בתיק זה והמעורב בכל שלביו, נעדר מהמשרד, נתבע מס' 2 טיפל בעניין. עם קבלת השיק חתם נתבע מס' 2 על הסכם (נספח ז' לסיכומי התובעת) לפיו התובעת מסרה בנאמנות לידיו שיק בסך של 50,000 ש"ח על מנת להבטיח את ביצוע פסק הבוררות (להלן: " ההסכם"). יודגש כי בהסכם זה נאמר כי לסילוק מלא של פסק הבוררות, יועבר מהסכום שיגבה בשיק סך של 37,500 ש"ח לאודי לוי והיתרה תועבר לתובעת. עוד נאמר כי אם השיק יחולל יועבר לאודי לוי סך של 41,700 ש"ח (סעיפים 3 ו-4 להסכם).  מאחר וגם שיק זה חולל, ביום 11.06.01 נפתח בגינו תיק הוצל"פ נוסף שמספרו: 1-01-16318-02 נגד המועצה (להלן: " תיק המועצה").

6.         ביום 23.08.01 הפקידה התובעת במשרדי ההתאחדות לכדורגל שני שיקים בנקאיים בסך כולל של 49,000 ש"ח לסילוק החוב עפ"י פסק הבוררות. ביום 27.08.01 פנה אודי לוי למשרדי ההתאחדות לכדורגל וקיבל את שני השיקים הנ"ל.

7.         דא עקה, על אף השתלשלות הארועים שתוארה, המשיך אודי לוי, באמצעות נתבע 2, בהליכי ההוצאה לפועל בתיק המועצה וגבה מהמועצה המקומית סך של 33,179 ש"ח (אשר שולמו בעקבות עיקול חשבונות המועצה אצל אוצר השלטון המקומי). גביה זו היא סלע המחלוקת בין הצדדים. התובעת טוענת כי מדובר בגבית יתר ועל הנתבע 2 להחזיר לה את מלוא הסכום שנגבה ואילו הנתבעים עשו כל שביכולתם לשכנע באמצעות המסמכים, כי גבית הסך האמור היתה כדין ונובעת משני תיקי הוצל"פ שנוהלו בגין חובות שונים.

מחלוקת נוספת שבין הצדדים נובעת מטענת התובעת כי אודי לוי הסכים כאמור בסעיף 5 לעיל, כי החוב יועמד ע"ס 41,700 ש"ח ובפועל הוא גבה 49,000 ש"ח ולכן מגיע לה ההפרש.

משום מה ועל אף טענות הנתבע 2 כי פעל בשם הנתבע 1 הופרדו הסכומים והנתבע 1 נדרש להחזיר לתובעת סך של 8,500 ש"ח והנתבע 2 נדרש להחזיר סך של 37,977 ש"ח למועד הגשת התביעה 14.1.04.

התמיהות לא תמו בכך והנתבע 2 אשר טען כי פעל כב"כ הנתבע 1 לא העלה כל סוגיה דיונית, בקשה או דרישה מאת התובעת לתקן את כתב התביעה, או צירופו של הנתבע 1 בהודעה לצד שלישי,  באופן שמלוא הסכום הנתבע יתבע גם מהנתבע 1 שכן הנתבע 2 , כך נטען בתצהירו של עו"ד כהן, ממשרדו, העביר את הכספים שנגבו לנתבע 1.  

בטרם אכריע במחלוקות אציג בקצרה את טענותיהם.

טענות התובעת

8.         לטענת התובעת, החוב אותו היא חבה לאודי לוי היה עבור משחקו בשורות הקבוצה בלבד. בזיכרון הדברים שנכתב ביום 7.5.00 צוין במפורש כי מסירת השקים ותשלום הסך הנקוב בהם הינו עבור כיסוי חוב בגין העסקתו של אודי לוי כשחקן בקבוצה בעונת המשחקים 98/99.

לטענת התובעת התביעה אותה הגיש אודי לוי למוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל, הייתה בשל אותו תשלום עבור משחקו בשורות הקבוצה. בפסק הבוררות שניתן חויבה התובעת כאמור, לשלם לאודי לוי את הסך של 41,700 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הבוררות ועד למועד התשלום בפועל. לטענת התובעת סוכם כי במידה שהשיק ע"ס 50,000 ש"ח, שהופקד בידי הנתבע 2 להבטחת פירעון פסק הבורר, יחולל תשלם התובעת לאודי לוי 41,700 ש"ח. השיק אכן חולל ולפיכך הפקידה התובעת ביום 23.08.01 במשרדי ההתאחדות לכדורגל שני שיקים בנקאיים בסך כולל של 49,000 ש"ח לסילוק החוב עפ"י פסק הבוררות. ביום 27.08.01 פנה אודי לוי למשרדי ההתאחדות לכדורגל וקיבל את שני השיקים הנ"ל. לטענת התובעת, עם קבלת שני השקים הנ"ל קיבל אודי לוי את מלוא החוב שהתובעת הייתה חייבת לו (ואף מעבר לכך) ובנקודת זמן זו על הנתבעים היה לסגור את שני תיקי ההוצאה לפועל ולהשיב לידי התובעת, את השיקים נשוא תיק האגודה וכן את השיק נשוא תיק המועצה. חרף זאת, הנתבע 2 המשיך בהליכי ההוצאה לפועל בתיק המועצה וגבה מהמועצה המקומית סך של 33,179 ש"ח. הנתבעת, שסבורה כי קיימת בינה לבין המועצה קירבה משפטית עד כדי זהות, טוענת כי לנתבעים היה ברור שמדובר בכספים השייכים לתובעת, הן מכוח התחייבות ע"פ ההסכם והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. למעשה הכספים שנגבו בתיק המועצה קוזזו לבסוף מתקציבה של התובעת ע"י המועצה (נספח י' לסיכומיה).

טענות הנתבעים

9.         כאמור הנתבעים כפרו בטענות התובעת למעשה הנתבעים מיקדו טענותיהם במספר מסלולים עיקריים:

תשלום החוב לנתבע 1