פסק-דין בתיק א 120249/01

מבוא

1.                  בפני תביעת התובעת 1 (להלן: " התובעת"), ילידת 5.1.92, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שארעה ביום 25.3.97 (להלן: " התאונה"), ותביעת אמה ואפוטרופא הטבעית- התובעת מס' 2 (להלן: " האם") בגין הטבת נזקיה.

2.                  התאונה הינה תאונת "דרכים" כהגדרתה ב חוק הפיצויים למניעת תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: " החוק"). אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

3.                  פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של עדי התביעה: התובעת, האם, מי שהייתה בעת התאונה הגננת של התובעת - הגב' לאה שימחי (להלן: " הגננת"), מי שהייתה מורתה של התובעת בכיתות א' - ב' - הגב' מירי אייל (להלן: " המורה").

כן שמעתי את חקירותיו הנגדיות של ד"ר גדעון רצוני - פסיכיאטר בישיבת יום 28.9.05, וכן בישיבת יום 11.6.06.

כמו כן, קראתי את חוות דעתו של ד"ר רצוני, חוות דעתו של פרופ' גנאל ואת פרוטוקול חקירתו הנגדית בפני כב' השופט אל-יגון בישיבת יום 28.4.03, וכן את המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות שאלות ההבהרה ותשובות ההבהרה.

שמיעת הראיות התקיימה בפני ביום 20.9.05, 11.6.06 ו - 29.6.06, וזאת בנוסף לישיבת יום 28.4.03, במהלכה נחקר פרופ' גנאל על חוות דעתו. בתום ישיבת יום 29.6.06 שמעתי את סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין.

4.                  כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצויין אחרת.

גובה הנזק

הפגיעה האורטופדית

5.                  בעת התאונה הייתה התובעת כבת 5 שנים. במהלך חציית כביש נפגעה התובעת ע"י רכב נהוג ע"י הנתבע מס' 1. ממקום התאונה הועברה התובעת לביה"ח הלל יפה, שם אושפזה במחלקה האורטופדית עד ליום 8.4.97. בתחום האורטופדי אובחן אצל התובעת שבר רוחבי בעצם הירך מימין. בתחילת האשפוז טופלה התובעת שמרנית במתיחת הגף ובהמשך היא קובעה בגבס מסוג ספייקה. לאחר שחרורה מאשפוז הייתה התובעת במעקב רפואי במסגרת מרפאה אורטופדית בביה"ח הלל יפה.

6.                  ביום 26.6.02 נבדקה התובעת ע"י פרופ' גנאל אשר מונה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש.

7.                  בבדיקתה בפני המומחה, בעת היותה תלמידה בכיתה ד', התלוננו התובעת והאם כי התובעת סובלת מכאבים בירך ימין כשהיא מרימה משאות כבדים, מכאבים בעת הליכה במדרגות וכן כשהיא עולה במדרגות. כן נטען כי כאביה של התובעת חולפים מעצמם תוך כחצי שעה עד שעה. כמו כן, נטען כי כשהתובעת רצה היא מטה ליפול (פרק התלונות בחווה"ד מיום 7.7.02).

8.                  בבדיקתו מצא פרופ' גנאל כי התובעת " הלכה במרפאה היטב ולא צלעה. ציר רגליה ישר וסימטרי. לא נראה עיוות בציר הרגליים. עמדה יציבה על רגל אחת. דילגה על רגל אחת ללא כאב. כריעת ברכיים מלאה והיא הגיעה עם עכוזה עד לעקבים ... יש הבדל של חצי ס"מ באורך הרגליים, רגל ימין קצרה יותר ... טווח התנועה במפרקי הירכיים ... תקין ושווה בשני הצדדים. טווח התנועה במפרקי הברכיים תקין בשני הצדדים. כוח השרירים ברגליים תקין והתחושה תקינה..." (פרק הבדיקה בחוות הדעת של פרופ' גנאל).

9.                  פרופ' גנאל מצא כי נגרם לתובעת קיצור רגל של 2 ס"מ. יש מקום לקבוע נכות לצמיתות בשיעור של 5% בגין קיצור רגל העולה על 2 ס"מ - תקנה 47 (5) א' ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) - תשט"ז - 1956 (להלן: " התקנות").

10.              מעיון בצילומי הרנטגן העדכניים שעמדו בפני המומחה עובר למתן חווה"ד, נמצא כי השבר התחבר היטב ועבר תהליכי עיצוב. פרופ' גנאל קבע כי לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות בתחום האורטופדי.

11.              פרופ' גנאל נחקר ע"י מי ששימש באותה עת כבא כוחן של התובעות.

12.              פרופ' גנאל לא מצא מקום לשנות ממסקנותיו, אולם כדבריו, "... אני לא שולל את תלונותיה של התובעת אשר הועלו על ידה במהלך הבדיקה. לא תמיד מה שחושב החולה לגבי הסיבה למיחושיו, זו אכן הסיבה האמיתית מהבחינה האורטופדית לאותם המיחושים. אני לא יכול לשלול ואני מאמין לילדה שכואב לה, אך זה לא המהלך הרגיל לאחר ריפוי שבר מן הסוג הנדון. ספק אם הסיבה האמיתית לתלונותיה של התובעת נובעת מבעיה אורטופדית. אינני יכול לשלול גם את האפשרות הזאת" (סוף עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת יום 28.4.03).

13.              לא מצאתי מקום לסטות מממצאיו ומסקנותיו של פרופ' גנאל.