פסק-דין בתיק א 11955/06

1.         בפניי תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מאירוע תאונתי של החלקה ונפילה מיום 8.12.05 עת ביקר בפארק "מיני ישראל", היא הנתבעת 1 (להלן: "הפארק" או "הנתבעת"). הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבעת 1. צד ג' 1 הינה חברת הניקיון הנותנת שירותים לנתבעת 1.  צד ג' 2 הינה המבטחת של צד ג' 1.

2.         התובע ביקר בפארק במסגרת "יום כיף" ממקום עבודתו חברת "סייקלון". לטענתו, כמפורט בכתב התביעה, הוא החליק על רצפת השירותים בפארק, נפל ונחבל קשות (סעיף 8). כן טוען התובע, בכתב התביעה, כי רק לאחר הנפילה, הבין כי רצפת השרותים היתה רטובה וחלקה ובשל כך נגרמה התאונה (סעיף 9).

3.         בהמשך יום התאונה התובע פנה באופן עצמאי לקבל טיפול רפואי. בסופו של דבר אובחן שהוא סובל משבר עם תזוזה בכתף ימין וכן מחבלות וכאבים במקומות נוספים. התובע טופל באופן שמרני ע"י קיבוע היד וכן נזקק למספר טיפולי פיזיותרפיה. בסה"כ טוען התובע, כי היה באי כושר מוחלט לעבודה במשך 53 יום. כיום התובע אינו טוען לנכות צמיתה בגין התאונה.

4.         התובע טוען כי הנתבעת התרשלה כלפיו בכך שלא מנעה מפגע בטיחותי בשירותים של הפארק, דבר שגרם לתאונה ולפיכך עליה לפצותו על נזקיו.

5.         הנתבעת הכחישה את טענות התובע. הנתבעת הכחישה הן את טענתו לכך, שרצפת השירותים היתה רטובה ו/או חלקה והן את טענתו באשר לאופן ומקום התאונה. לטענתה התאונה נגרמה מחוץ למבנה השרותים, על גבי שביל תקין לגמרי, המקשר בין מבנה השירותים למבנה חנות "קיוסק" (המצוי במקום), עת התובע רדף אחרי נערים שהציקו לו. לפיכך הנתבעת טענה שדין התביעה נגדה להידחות.

6.         הנתבעת טענה כלפי הצדדים השלישיים כי עליהם לשפותה על כל חבות שתוטל עליה (היה ותוטל) במסגרת תביעה זו. זאת מאחר וצד ג' 1 (להלן: "צד ג'"), היתה אחראית על נקיון ותחזוקת השירותים. לפיכך אם היה בשירותים מפגע בטיחותי של רצפה רטובה ו/או חלקה, הדבר באחריותה. ההודעה לצד שלישי נסמכה הן על עילה נזיקית והן על עילה חוזית, במסגרת החוזה בין הצדדים, בה התחייבה צד ג' 1 לשפות את הנתבעת על כל תביעה שתוגש בנושא המצוי באחריותו.

7.         צד ג' 2 קיבלה על עצמה אחריות לכיסוי חבות צד ג' 1 בכל הקשור לעילה הנזיקית (למעט גובה ההשתתפות העצמית) בלבד. לעניין העילה החוזית, טענה צד ג' 2, כי נושא זה אינו כלול בפוליסת הביטוח ואין כיסוי מבחינתה. לעניין החבות בגין אירוע התאונה הצדדים השלישיים הצטרפו לטענת הנתבעים.

8.         הן הנתבעים והן הצדדים השלישיים הכחישו את גובה הנזק הנטען ע"י התובע.

9.         שמעתי את עדותם של התובע, של חברו למקום העבודה, אשר סייע לו לקום לאחר הנפילה (להלן: "החבר"), של מנכ"ל הנתבעת (להלן: "המנכ"ל"), של סגנית קצין הביטחון של הפארק (להלן: "הקב"טית") ושל מנהל מטעם צד ג' 1 (להלן: "מנהל הניקיון").

10.        לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים, בחנתי את הראיות שהוגשו לתיק בית המשפט ועיינתי בסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה שהתובע לא הרים את הנטל המונח עליו להוכיח את תביעתו, כפי שיפורט להלן.

11.        הגם שאני מקבל את טענת התובע, כי היה אירוע של התנהגות לא ראויה מצד קבוצת נערים שביקרו בפארק באותה עת, ואף הציקו לו בזמן שביקר בשרותים, אינני מקבל את גירסתו ביחס למקום התאונה ואופן הנפילה.

12.        הן בכתב התביעה (סעיף 9) והן בתצהיר העדות הראשית (סעיף 5), התובע טען שרק לאחר שנפל הבין כי "הכניסה לרצפת השרותים היתה רטובה וחלקה". לעומת זאת בעדותו בבית המשפט התובע טען, שכבר כאשר נכנס לשרותים הרצפה היתה רטובה ולמעשה מוצפת, עד כדי כך שהמים הגיעו עד לגובה סוליות הנעליים. כן טען התובע, שהנפילה התרחשה לאחר שסיים לעשות צרכיו באחד מתאי השרותים הסגורים ולאחר ששטף את ידיו בכיור הרחצה. מדובר בשינוי גירסה מהותי. תחילה טען התובע, כי כלל לא הבחין במים ונכנס לשירותים. בבית המשפט התובע טען, שכבר בכניסה לשרותים הבחין בכך שהרצפה מוצפת באופן משמעותי במים. יש בשינוי גירסה זו כדי לפגוע באמינות התובע.

13.        בכתב התביעה התובע טען שנפל על רצפת השרותים (סעיף 8). בתצהיר עדות הראשית התובע שינה גרסתו וטען שנפל "על רצפת הכניסה לשרותים" (סעיף 4). בעדות בבית המשפט התובע תאר שנפל מחוץ למבנה השרותים, כ- 2 מטר מהכניסה. יש בשינוי גירסה זו, במיוחד לעומת הנטען בכתב התביעה, להחליש את גירסת התובע.

14.        בבית המשפט התובע תיאר את התאונה באופן הבא: הנפילה התרחשה בעת שרדף אחרי שני נערים, מבין מבקרי הפארק, שהציקו לו כאשר ישב בתא השרותים לצורך עשיית צרכיו. הנערים בעטו בדלת התא ומעוצמת הבעיטה מנעול הדלת נפרץ והיא נפתחה. בתגובה לכך התובע צעק, סגר ונעל את הדלת, כדי שיוכל להמשיך במעשיו. לאחר מכן הנערים שוב בעטו בדלת, שוב בחוזקה ושוב הדלת נפתחה, תוך כדי פריצת המנעול והפעם היא אף נעקרה מצירה העליון. בעקבות זאת התובע הפסיק לעשות את צרכיו, קם, הרים את מכנסיו, ניגש לכיור לשטוף את ידיו ולאחר מכן שעט לכיוון הנערים על מנת לתפוס אותם ולהבהיר להם שהתנהגותם אינה ראויה. תוך כדי ריצתו, מיד לאחר שיצא ממבנה השירותים, באזור הכניסה, החליק ונפל על גבי רצפה רטובה. עד כאן גירסת התובע.

15.        בכתב התביעה אין זכר לנסיבות התאונה, כפי שתוארו ע"י התובע בבית המשפט. בתצהיר העדות הראשית (סעיף 6) יש התייחסות כללית ולקונית לנסיבות של "מהומה ואי סדר על ידי צעירים אשר התפרעו במתחם הפארק ובשטח השירותים". עם זאת אין התייחסות מפורטת לנסיבות. הדעת נותנת שנסיבות כה מיוחדות ולא שגרתיות של נפילה, תוך כדי מרדף אחרי נערים מתפרעים, יפורטו הן בכתב התביעה והן בתצהיר העדות הראשית. לא מדובר בעניין של מה בכך שהיה עשוי להישמט מזכרונו של התובע, או בבחינת דבר לא חשוב שלא מצריך פרוט במסמכים המוגשים לבית המשפט. אי אזכור נסיבות התאונה, כפי שתוארו בבית המשפט, פוגע באופן משמעותי בגירסת התובע.

16.        לטענת התובע לדלת תא השרותים בה ישב נגרם נזק, של פריצת מנעול ותלישה מהציר העליון. על-פי עדות המנכ"ל לא נמצא כל נזק בתא השירותים. יש בכך להחליש את גירסת התובע.

17.        מנהל הניקיון העיד שמיד לאחר המקרה ניגש לשרותים לבדוק אותם. לטענתו רצפת השרותים היתה יבשה. יש בכך להחליש את גירסת התובע.

18.        התובע טען שלא הצליח להשיג את הנערים שהציקו לו ולאחר שנפל איבד את הקשר עימם. לעומת זאת הקב"טית טענה כי היא הגיעה למקום האירוע, ראתה התקהלות אנשים וראתה במו עיניה את התובע אוחז בחולצתו של נער, מתוך עימות, כאשר אנשים במקום מנסים להפריד ביניהם. כמו כן העידה הקב"טית שהתובע סיפר לה, שנפל עת רדף אחרי הנערים שהציקו לו מתוך כוונה ללמדם לקח, וכי הוא סובל מכאבים בכתף. הקב"טית הבינה מהסיטואציה, שלאחר הנפילה התובע קם והצליח להשיג את אחד הנערים. עדות הקב"טית עשתה רושם אמין. הקב"טית נתנה תיאור מפורט למה שראתה, וענתה על כל השאלות שנשאלו באופן ישיר. כמו כן הובהר שכיום הקב"טית כבר לא עובדת בפארק ואין לה כל אינטרס במתן עדותה. התרשמתי שהקב"טית נתנה את עדותה מתוך מגמה לומר אמת וללא נטיה לטובת בעל דין כלשהו. עדות הקב"טית מחלישה באופן משמעותי את גירסת התובע.