פסק-דין בתיק א 11931/00

מבוא

1.         התובע, יליד 18.5.69, נפגע בתאונת דרכים ביום 18.5.99 בעת שנהג ברכב. התובע הגיע לבית החולים וולפסון נבדק ושוחרר בו ביום.

2.         המחלוקת נסבה בשאלת הנזק בלבד ועיקרה נוגע לשיעור הפגיעה בכושר תפקודו של  התובע בעבודתו כתוצאה מן התאונה.

3.         מטעם התובע העיד הוא בלבד. מטעם הנתבעת העידו 4 חוקרים פרטיים שערכו חקירות ותצפיות על התובע, מר משה אלדמע שממנו רכש התובע משתלה בשלב מסוים לאחר התאונה וכן רו"ח קידר שמטעמו הוגשה חוו"ד לעניין שיעור השתכרותו של התובע לפני התאונה, ולאחריה.

הפגיעה והנכות הרפואית

4.         עם הגיעו של התובע לבית החולים וולפסון,  התלונן התובע על כאבים בצוואר, בראש ועל סחרחורת. בבדיקתו במיון נמצאו רגישות בעמ"ש גבי ובתנועות הצוואר ללא חסר נוירולוגי, לא נמצאה רגישות בעמ"ש מותני. התובע שוחרר בו ביום עם המלצה לחבישת צווארון טיפול תרופתי נוגד כאבים והמשך מעקב אצל אורטופד בקופ"ח. התובע טופל במסגרת קופ"ח אצל אורטופד והופנה לטיפולים פיזיותרפיים. במסגרת בדיקותיו על ידי האורטופד נמצאה גם רגישות באגודל.

5.         פרופ' גנאל מונה, בהסכמת הצדדים, כמומחה מטעם בית המשפט בתיק זה. המומחה בדק את התובע ביום 28.8.00.

פרופ' גנאל מצא כי לתובע נגרמו חבלות קהות לגב ולאגודל ימין אשר הותירה הגבלת תנועות קלה בעמ"ש מותני וכן אי יציבות קלה במפרק 1 MP באגודל. הוא מציין כי ממצאי בדיקה משנה עובר לבדיקתו שלו את התובע, מלמדים כי בדיקת עמ"ש מותני הייתה תקינה ומכאן הוא מסיק כי יתכן שמדובר בהגבלה שאינה קבועה שמושפעת מכאב ומסיבות לא אורגניות. על כן הוא רואה לקבוע כי נכותו של התובע בעמ"ש מותני יש לחלק באופן שמחציתה נכות קבועה ומחציתה משנית להאדרה או להחרפה זמנית בשל כאב. בעמ"ש צווארי לא נותרה כל מגבלה. את הנכות הוא קובע כדלקמן:

5% נכות על פי סעיף 43 (1) ד' לתקנות המל"ל בגין הנזק למפרק בסיס האגודל, מותאם;

10% נכות על פי סעיף 37 (7) א' לתקנות המל"ל בגין הגבלה בתנועות עמ"ש מותני, מתוכם מחצית קשורה לתאונה.

סה"כ 10% נכות כתוצאה מן הפגיעה בתאונה.

6.         התובע טוען כי כתוצאה מן התאונה לא יכול היה לשוב לעבודתו בגננות  כמו לפני התאונה. זה היה הנושא העיקרי של חקירתו ועדותו. לאחר שנסתיימה שמיעת הראיות והצדדים הגישו את סיכומיהם, פנה ב"כ התובע בבקשה לערוך לתובע בדיקה חוזרת אצל המומחה לאחר שלטענתו חלה החמרה במצבו, שכן הוא החל לסבול מכאבים קשים בירך הימנית. בהחלטתי מיום 11.7.06 הוריתי כי ראשית יועברו המסמכים החדשים לעיונו של המומחה על מנת שישיב האם יש לממצאים העולים מן המסמכים קשר סיבתי לפגיעת התובע בתאונה בה עסקינן.

7.         בחוות דעתו המשלימה השיב פרופ' גנאל כי בסוף חודש מרץ 2006 החל התובע לסבול מדלקת בגידים במפשעה כנראה לאחר הרמת משא כבד. באותו מועד רושם האורטופד המטפל כי תנועות עמ"ש מותני חופשיות למעט רגישות מזערית לניקוש מעל חוליות המותן התחתונות. גם צילומי הרנטגן לא הצביעו על ממצא הקשור לחבלה. כעבור חודשיים לערך מצוין כי לתובע הגבלה בתנועות עמ"ש מותני ואין רגישות לניקוש. בדיקת מיפוי עצמות שנערכה לתובע במהלך יוני 2006 לא הראתה נזק למפרק הירך ו/או לעמוד השדרה.

בסכמו את הממצאים ראה המומחה לקבוע כך:

הכאבים במפרק הירך הופיעו לאחר הרמת משא כבד ומנגנון זה יכול להסביר את המצב הנוכחי ללא כל קשר לעבר הרפואי. סבלו מהגב התחתון אינו חושף אותו ביתר לפגיעה באיזור המפשעה ולכן אין קשר סיבתי בין הרישומים המאוחרים לתאונה.

מבחינה הדמייתית יש החמרה במצב שבין ממצאי ה - CT משנת 1999 לבין המצב שתואר     ב - CT מיוני 2006. החמרה כזו יכולה להתרחש כחלק מהידרדרות טבעית המתרחשת עם הזמן או כתוצאה של חבלה נוספת. בדיקת ה - MRI הראתה פריצת דיסק בגובה 5 - 4L הלוחצת על השורש 4L מימין וכן פריצה קטנה יותר בגובה 5L - 1S .

כאבי הגב שהביאו לאשפוזו של התובע מלמדים על התקף חריף שכן בחודש אפריל שלפני אשפוזו נמצאו תנועות עמ"ש מותני חופשיות. אין בהתקף החריף כדי להצביע על החמרה קבועה במצבו. המומחה שב וציין כי את סבלו מן הגב ניתן לקשור רק חלקית לפגיעה בתאונה נשוא התביעה.

8.         המומחה לא זומן לחקירה ולאחר שעברתי על חוות דעתו לרבות חוות דעתו המשלימה, ראיתי לקבלה. על פי חוות הדעת עומדת סך כל נכותו של התובע תולדת התאונה על  - 10% כשהם כוללים גם נכות באגודל וגם נכות בעמ"ש מותני.

הנכות התפקודית